שאו ציונה נס: מה תוכלו לעשות בנס ציונה?

חודש האישה צוין ברחבי הארץ במגוון אירועים, בנס ציונה בחרו לקבל מהשראתן של נשות העיר והפיקו מגוון אירועים, סדנאות ותערוכות. אבל רגע לפני שאספר לכן על הפעילויות השונות, חשוב שתכירו את העיר.


רייסלר כאמור רוכש את הנחלה במקום. הוא חופר באר, נוטע פרדס ובונה בריכה לאגירת מי גשמים במטרה להגשים את החזון הפרוטסטנטי שלו.

אלא ששלוש שנים מאוחר יותר, מתברר החזון - כאסון. בעקבות מגפת הקדחת שתקפה את האזור נפטרו אשתו ושתי בנותיו. בצר לו, הוא נוסע לאודסה ושם פוגש יהודי בעל אחוזה חקלאית גדולה, ראובן לרר והשניים מסבלטים נכסים.

לרר, רעייתו וארבעת ילדיהם עלו ארצה, הקימו את "נחלת ראובן" והשקיעו את כל הונם בפיתוחה. אך התנאים הקשים הכריעו, המשפחה ירדה מנכסיה, הבן הצעיר נפטר בטרם עת ממלריה והמשפחה נאלצה למכור שטחים עבור כסף מזומן.


בעת הכרזת המדינה איכלסה המושבה כ–2,000 תושבים ובראשית שנות ה–50 החלה לקלוט עולים רבים, מצפון אפריקה ומאירופה גם יחד.




בגבעות הכורכר שהוכרזו כגן לאומי פגשנו את אבנר בן יהודה מדואל, תושב העיר ומדריך טיולים. אבנר ציין כי נוף גבעות הכורכר, הנפרס מעוטף עזה ועד השרון, הלך ונעלם בשנים האחרונות כתוצאה מפיתוח ומפגעים סביבתיים, ואילו הגבעות בנס ציונה הן אחד המוקדים המרכזיים שעוד נותרו לצורת נוף זו בארץ.


בגבעות ניתן גם למצוא מינים שונים של יונקים כמו שועלים, דורבנים, חזירי בר וארנבות, בתוך כל, אבנר הכיר לנו את הצמחייה המקומית וציין את שמות בעלי החיים הגרים במקום.

במסגרת פעילות קידום מעמד האישה נפתח בעיר קורס אירוח ביתי אשר לקראת השקתו הוכשרה קבוצת נשים העוסקות בעיסוקים שונים המשלבים בין תוכן להנאה - אמניות, מספרות סיפורים ובשלניות.


כך, לדוגמה הגענו לאפרת קסלר, עובדת נמל אשדוד שהיא חלק מסיור הנקרא "בין שני בתים". כן, בנוסף לעבודתה בנמל אשדוד מציירת אפרת על קנבסים שמצאה, בהשראת נוף גבעות הכורכר, היא מלמדת ציור בפנימיית נחלת יהודה ומעבירה סדנאות בסטודיו שבביתה.

אנו התכבדנו מהשולחן הטעים והמפנק שהיא "פתחה" והתנסינו בציור בצבעי גואש של גבעות הכורכר בהנחייתה, זאת לפי צילומים שחילקה לנו. החוויה המהנה המתאימה גם למי שאינו אחז במכחול מימיו.

לאחר תצפית על שכונת הפועלים בגן נווה התארחנו אצל דריה לבובסקי, אמנית ליבוד ובוטנאית שהיא חלק מסיור בשם "עוז והדר לבושה".

בעודנו יושבות בגינתה הפראית והקסומה ממש נווה מדבר ירוק וצבעוני, תוך נשנוש כיבוד מעשה ידיה, היא סיפרה לנו כי הגיעה לעולם הליבוד במחט לגמרי במקרה בעקבות אירוע יומולדת בהפתעה, שכן בשעתו היא בכלל עסקה בתחם היי-טק בו עבדה גם בבלארוס ממנה עלתה ארצה.


אם כבר הגעתם לעיר, אל תפספסו ביקור בבית הכנסת הגדול ששופץ ושוקם לאחרונה.

לפני כמעט 100 שנה, החליטו אנשי המושבה נס ציונה להקים לעצמם בית כנסת גדול. בשונה מתושבי השכונות והערים העבריות באותם ימים, כמו אחוזת בית (תל אביב) ובורוכוב (גבעתיים), שראו בבתי הספר את המוקד המרכזי של הקהילה, במושבות היו אלה בתי הכנסת שתיפקדו כגולת הכותרת. אלה היו המבנים הגדולים והמפוארים ביותר במושבות והוקמו בדרך כלל במגרש הגבוה והבולט ביותר, והיו מושא גאוותם של התושבים.


את הסיור בעיר סיימנו ב"קפה ציונה" מסעדה קסומה שעל אף שהכניסה אליה היא מרחוב ראשי סואן הרי שהיא כמו נחבאת בתוך מבנה היסטורי שבו גרו ראשוני מתיישבי העיר ויקיריה.


במסעדה שלושה מתחמי אירוח: הקומה העליונה כוללת חלל לאירועים פרטיים ועסקיים עד 80 אורחים. המסעדה עצמה, בה שני חללים האחד פנימי וחצר - עם גינה ירוקה ומטופחת השוכנת בין ארבעה עצי פיקוס עתיקים (מקורה בחורף) ובר קוקטיילים שממוקם בטרסה העליונה תחת כיפת השמיים (מקורה בחורף).

התפריט מורכב מחומרי גלם איכותיים וטריים ומבוסס על ירקות ודגים טריים, פסטות בעבודת יד, ארוחות בוקר ייחודיות, פיצות ותפריט ים תיכוני.