יח"צ
אגדה ממבט ראשון (The Everlasting Story) הוא סרט אנימציה רוסי (מדובב לעברית) של הבמאי אנדריי קולפין, המגולל את סיפורו של גבריאל, אביר צעיר הנקלע להרפתקה בעקבות אבן עתיקה הנחטפת מן ארמון המלך.
סוד האבן טמון במי שיפעיל את כוחות הקסם שלה, או אז יוכל הוא להוביל להרס ולחורבן של הממלכה.
לצדו של האביר מתגבשת לה חבורה של דמויות מיוחדות, אחת מהן היא מיי - נערת קרקס חמודה, וגם שדון ג`לי מטורלל, שטיח מעופף נמרץ, וחרב קסמים משעשעת שקופצת מיד ליד כמנחמת, בדיבובו של דניאל סטיופין (אנטולי מ"קופה ראשית").
כולם יחדיו עוברים בין עולמות קסומים, הם נלחמים במפלצת הקרח המפחידה, ואפילו מגלים שיקוי נצח ולבסוף נקלעים להרפתקות מסמרות שיער על מנת להשיב את הממלכה על כנה.
יח"צמי מכם שלמד תנ"ך בתיכון דתי וודאי מכיר את הפרשנים הרבים ובכלל זה רש"י, רמב"ן, רמב"ם ועוד, וודאי יזכור הוא כי לבסוף תוספתא (במלעל) היה הפרשן שידע להקליל את המלל העמוס, בשפה ארכאית מתישה.
כך הרגיש לי הסרט הזה המתכתב עם האנימציה של זרם המיינסטרים העכשווי המתאפיין בדיוק פיזיולוגי של הדמויות המככבות בו, בעומס של גירויים, בצבעים חדים ובתזוזות רבות על המסך.
דבר רודף אחר דבר, סצנה נכנסת לתוך סצנה, מערבולת של רעשים ותנומות ואם לא די, כל זה צפינו בסרט בקולנוע מובילנד בנתניה, בית קולנוע מפנק כמו שאפשר למצוא רק בטיסת אל-על במחלקה ראשונה, אבל כקולנוע VIP זה קולנוע קטן מה שמספק את התחושה שאתה יושב בתוך המסך.
לו היו מנתחים את הסרט הזה בשיעור כלשהו שעוסק בפוליטיקה של זהויות, לא היתה ברירה אלא לקבוע כי קולפין אולי מבלי להתכוון לכך מתייחס ליצירתו כאל מניפסט פמיניסטי.
נכון, הסרט הוא אמנם, ולפני הכל, חגיגה של איורים צבעוניים, אקשן, לא מעט אלימות מופרזת, צחוקים ילדותיים ומלחמה מסורתית ופשוטה של טובים ברעים, אבל הוא גם מתעסק בבהעצמה נשית ויש בו טשטוש מכוון של הגבולות בין התפקידים הסטריאוטיפים של גברים ונשים.
יח"צכך לדוגמה כל הדמויות הנשיות בסרט, לרבות דמותה של מיי - הכוכבת הראשית, קטנות ומתוקות. לכולן - עיניים גדולות, שיער ארוך ומרשים, כל כולן עדינות אבל הן גם ציניות, פיקחיות וחכמות. הן יודעות לעוף מהר, אין להן סבלנות לטיפשים שמנהלים את הממלכה, הן זועמות, חזקות ובקלות מרשימה מביסות במכות מחץ - בבעיטות או באגרופים - את כל הרעים.
לא עוד נסיכות חלשות וכבולות עם מאפיינים כמו רגשנות וחולשה - אלא דמויות בעלות אפיון מובהק המתכתב עם הגל השלישי בפמיניזם (מה שנקרא העידן הפוסט-פמיניסטי), ממש "Girl power", הכוח הנשי, כוחן של ה"בנות".
זהו מעין פמיניזם המתבטא בסגנון ברור, לא מתנצל ובטוח בעצמו שמעלה מחד על נס את הנשיות העדינה, המתקשטת, הסקסית במובן המסורתי - אבל מעניק לה עצמאות ועוצמה.
יח"צבשורה התחתונה וחרף המסר הפמיניסטי החשוב, אציין כי בשל העומס והתזזיתיות הרבים, כל אדם נורמטיבי יוכל לחוש בצפייה בסרט הזה איך זה מרגיש לחוות הפרעת קשב וריכוז. אבל מי אני? שחורדינית בת 50 מלאת בוטוקס.
לשאלה: איך היה? השיבו שלושה ילדים שצפו בו עימי בסרט בפה אחד: מהמם!
אז יכול להיות שהזדקנתי ואני מתקשה לעקוב אחר עלילה קסומה ובדיונית? קנו כרטיס ותנסו....
