צילום: ראאד בואיה
הם מביטים בך מכל הקירות, במבט ישיר נטול חיוך - אלו הם המצולמים של הצלם הפלסטיני ראאד בואיה בתערוכתו "השחור הוא החיים. הלבן הוא האמנות", המוצגת בימים אלו בביתן אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות במוז"א, במוזיאון ארץ ישראל באוצרותו של גיא רז.
הבחירה בשם התערוכה והצילומים בשחור לבן משקפים את נקודת מבטו של בואיה לגבי החיים.
בואיה (52) נולד בכפר הפלסטיני קטנא (Qatanna) שליד ירושלים. בגיל שבע התייתם מאביו ונאלץ לסייע לכלכלת המשפחה. לשם כך עבד במגוון עבודות - רועה צאן, פועל חקלאי, פועל בניין בהתנחלויות ומוכר בשוק בעיר העתיקה שם נחשף לתיירים שצילמו, נתון שגרם לו להתעניין ולהתאהב בצילום.
צילום: ראאד בואיהאת הגשמת חלום לימודי הצילום הגשים בואיה ב-2001 בביה"ס לצילום מוסררה בירושלים, עם סיום לימודיו זכה במלגת שהות ויצירה בקריית האמנים "הסיטה" בפריז, ומאז 2006 הוא חי בה כאמן אורח ויוצא ממנה למסעות צילום ברחבי תבל.
צילומיו מתמקדים לרוב בפן האנושי, היומיומי. במראה תיעודי ישיר, הקומפוזיציות שלו מצליחות ללכוד פגיעות ורגישות, עליבות וחמימות.
הקשר של בואיה עם גיא ארז החל כאשר זה הראשון הציג בתערוכת "פוטומנטה" אותה אצר ארז, סדרת צילומים בשם "זיכרונות ילדות" שבה תיעד את כפר הולדתו, את חיי היום יום ומשחקי הילדים.
צילום: ראאד בואיהבדומה לתערוכה ההיא, גם בזאת הנוכחית מתמקדת ב"אנטי גיבורים" - שב"חים (שוהים בלתי חוקיים), שוטרים פלסטינים, חולים מהמרכז לבריאות הנפש בבית לחם, פועלים באתר תעשיית פחמים ליד ג`נין, אנשי רחוב, נוער שוליים, עובדי תעשיית מין וכפריים פשוטים, שצילם מנקודת מבט לא מתנשאת אינטימית, מזדהה, המצליחה לשקף את "האמת החבויה" של זהותם ולגולל את סיפורם.
תצלומיו מוצגים על פי האזורים שבהם הוא צילם, כאשר הקירות הצבועים באפור מייצגים את כפר הולדתו, אליו הוא חוזר לביקור מעת לעת.
הקירות בצהוב ובאוֹכְרָה מציגים תצלומי דיוקנאות, בעיקר של צוענים ואנשי שוליים באירופה שצולמו בעשור האחרון באוקראינה (לפני המלחמה), ברומניה, בצרפת, אבל גם באפריקה, בדרום אמריקה ובאסיה.
צילום: ראאד בואיהכל הדמויות המצולמות בקומפוזיציות פשוטות וישירות, ובפורמט ריבועי כשהצבעוניות מוגבלת לשחור ולבן, הן כאמור דיוקנאותיהם של אנשים משולי החברה, כשמטרתו היא לשרטט ברגישות דיוקן אנושי פיוטי וליצור מסמך חברתי אודות אנשים שחיים בקרבנו וחייהם נשארים עלומים מאיתנו, חבויים בין הצללים.
אלא שלבואיה מטרה נוספת - את תצלומיהם של "המודרים והאחרים", כפי שמגדיר זאת גיא רז, אוצר התערוכה, בוחר האמן להציג במקומות יוקרתיים - מוזיאון, גלריה.
צילום: ראאד בואיהבזום לעיתונאים שבו נכחתי שנערך עימו מביתו בפריז לרגל פתיחת התערוכה שאליה הוא יגיע בקרוב, סיפר בואיה על אופן ותהליך עבודתו.
"קודם אני מתחיל בתחקיר באינטרנט, כדי להכיר את הרקע בו חיים המצולמים.לאחר מכן אני שוהה במחיצתם בונה עימם יחסי אמון ולומד מהם על חייהם, תרבותם, מה גורם להם סבל, מה משמח אותם. כעבור שבוע/עשרה ימים אני מצלם אותם ומציג את מציאות חייהם".
צילום: ראאד בואיהאחת מסדרות צילומיו שנגעה לליבי היא סדרה המתארת מתמודדי נפש אותה הוא צילם במשך כשנה בביה"ח הפסיכיאטרי בבית לחם ובה הוא מבקש להעביר ביקורת נוקבת על החברה שמתנערת ומתעלמת ממתמודדי הנפש.
בואיה מספר כי במהלך לימודיו בקורס לצילום דוקומנטרי הוא נחשף לצילום בשחור לבן ששינה את גישתו למדיום הצילום, והוסיף כי הוא מושפע רבות מעבודותיה של הצלמת האמריקאית הנודעת דיאן ארבוס, שהרבתה לעסוק בצילום דיוקנאות ובתיעוד נוקב בשחור ולבן של דמויות משולי החברה.
צילום: ראאד בואיהאמירתו כי "דיוקן טוב מעיד על הרגע שבו שתי נשמות, זו של הצלם וזו של המצולם נפגשות", מדויקת כ"כ בעיקר משום שתצלומיו משקפים לעניות דעתי אנושיות וחמלה רבה, או במילותיו של אוצר התערוכה "ניכרת האינטימיות שנוצרה במפגש בין הצלם למצולמים. זו תערוכה אנושית וחומלת המספרת על הקושי לחיות בעולם הזה. יופיים של התצלומים חותר אל ה"נשגב", והם נוגעים בספקטרום האנושי, בין ה"יפה" ל"קשה".
"החיים הפוסט מודרניים רוויים בטירוף, מלחמות וסבל כתוצאה מתנאים פוליטיים וחברתיים", מסכם בואיה ומוסיף: "האספקטים האנושיים הם הלבן בתוך השחור, נקודות האור בתוך החיים הקשים ולכן "השחור הוא החיים ולבן הוא האמנות".
התערוכה תוצג בביתן אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות עד ל-27 במאי 2023 
