יח"צ. מרים כבסה
"מדדים חיוניים" הוא כידוע מונח רפואי המתאר בדיקות לחץ דם, דופק (קצב לב), חום, סטורציה (ריווי חמצן בדם) וקצב נשימה.
תערוכה חדשה שאצר קובי בן מאיר, המוצגת בימים אלו במוזיאון חיפה בשם "מדדים חיוניים: דופק וקצב נשימה באמנות עכשווית", מציעה עיסוק בבחינת הגוף האנושי, תוך מבט אל תוככי הגוף וחשיפה אל מה שמתרחש מתחת לעור.
זוהי תערוכה קבוצתית מינורית ומופנמת וההקשרים בין העבודות השונות נטווים באופן רגיש ואינטואיטיבי. לעתים זהו דימוי ויז`ואלי המקשר בין העבודות ויוצר ביניהן הקשרים חדשים, לעתים זהו רעיון או אף שביב שלו.
התערוכה עצמה נבנית בקצב מונוטוני, ואם להשתמש בטרמינולוגיה של כותרת התערוכה - הרי שהיא נבנית בקצב נשימה...
"מדדים חיוניים", מתפרשׂת על פני הקומה השנייה במוזיאון ומוצגות בה עבודות של 14 אמנים מהארץ ומחו"ל.
פעולות גופניות של שאיפה ונשיפה, זרימת הדם ודופק הלב, מקבלות בה ביטוי חזותי וקולי ומעצבות את צורת העבודות המאפשרות התבוננות במנגנון הפעולה של הגוף, בעודן משקפות את מה שמתחולל מחוצה לו.
יח"צ. לואיז בורז`ואה - "דמות קמורה"
גולת הכותרת, לפחות מבחינתי כצופה הוא פסלה "דמות קמורה" של האמנית המנוחה לואיז בורז`ואה השוכן בכניסה לחלל התערוכה.
הפסל המדובר הוא בבחינת תיאור נוגע ללב של דמות גבר צעיר, חסר ידיים וּנטול ראש, ובכל־זאת יש בו מן החיוניות. הוא שרוע על מיטת עץ, על מזרן מכוסה אריג שק. גופו הכחוש על צלעותיו הבולטות המתקשת לאחור בקימור עמוק, בוחן מקרוב- היסטריה.
ייחודיותו של הפסל טמונה בעובדה שהדמות ההיסטרית המפסולת אינה אישה, מודע אתם תוהים?
ובכן, נוירולוג והפסיכיאטר ז`אן־מרטן שארקו שהיה כידוע ממובילי חקר ההיסטריה באירופה במאה ה–19 סבר כי ההיסטריה היא מחלה נשית מובהקת, הנובעת מ"רחם נודד".
יח"צ. לואיז בורז`ואה - "דמות קמורה"
מנגד, האמינה בורז`ואה כי היסטריה היא למעשה "מיזוג מורכב של מצבים פיזיים, רגשיים ופסיכולוגיים, החל על שני המינים" וכך בצורה האלמונית והכמעט א־מינית הזאת היא ביקשה לערער בעבודתה על האופן הסטריאוטיפי הנשי הנקשר לעצם ההגדרה "היסטריה".
יח"צ. סופי דופון, שתיים, 2016, קרדיט אלן אליגרודיק אמנים בינלאומיים נוספים המציגים בתערוכה הם: האמנית הדנית סופי דופון, האמן הסקוטי המצליח דאגלס גורדון, שהציג במרוצת השנים תערוכות מקיפות במוסדות האמנות הגדולים בעולם וזכה בפרסים יוקרתיים, בהם פרס טרנר ופרס קתה קולוויץ.
לצדם מוצגים פרויקטים שנוצרו במיוחד עבור התערוכה, וביניהם יצירתה של מרים כבסה ואחת נוספת של עלמה שניאור.
יח"צ. חן כהן, ללא כותרת (זהר)בנוסף, כוללת התערוכה סדרת עבודות של האמנית חן כהן אותן יצרה במהלך השנה שחלפה.
הפרקטיקה האמנותית שלה עוסקת רבות סביב זכויות הריפוי. היא ממציאה טקסים, יוצרת מצבים, ומייצרת שיתופי פעולה עם אמנים ומטופלים עמיתים, בניסיון מקיף ללכוד את המצב החמקמק של בריאות ואיכות חיים, כמו גם לקחת אחריות על גופה, בעוד המצלמה משמשת עבורה כעדות לתהליך זה.
במהלך השנה שחלפה צילמה כהן את השגרה הרפואית שלה במרפאות ובמרכז הרפואי בני-ציון בחיפה.
היא התמקדה במכשירים רפואיים שונים ובמפגשיה עם הצוות הרפואי – מפגשים שתכליתם טיפול בגוף, ועבורה הם מלאים ברוך ובחמלה ומרפאים את הנפש. בתוך כך, היא יצרה סט של תמונות סטילס שעבר מניפולציות, כשהתמונות צולמו לאחר הכנה ממושכת וקפדנית.
יח"צ. ארוחת זרים - פרט מתוך הצבה. שחר סיון ורועי כהןולבסוף, מוצג בתערוכה פרוייקט ייחודי שהתהווה במסגרת החממה לאמנות מקום של מוזיאוני חיפה – יוזמה המבטאת את המחויבות העמוקה של המוזיאון לקידום האמנות המקומית, באוצרותו של עוז זלוף.
זלוף, בוגר המדרשה לאמנות, וממקימי "תנועת תרבות" - תנועה חברתית של אמנים ואנשי תרבות שהוקמה כדי לבסס התיישבות קבע של קהילות אמנים בפריפריה, הוביל למעשה פרויקט של תשעה אמנים, שמטרתו היתה ליצור חיבורים בין אמנות וקהילה.
בתערוכה הוא בחר להציג שתי עבודות, אחת מהן היא של שחר סיון ורועי כהן: "ארוחת זרים".
זהו מעין פרויקט שחקר את משמעויותיהם של אוכל ואכילה לזהות האישית, וחלקם ביצירת קבוצה.
יח"צ. ארוחת זרים - פרט מתוך הצבה. שחר סיון ורועי כהן
בבסיס הרעיון, ביקשו האמנים לנסות לבחון כיצד ניתן (אם בכלל) להעביר את עוצמת הקשר והאינטימיות שנוצרות כאשר קבוצת אנשים מתקבצת לאכול יחדיו.
השנים בחרו לאסוף משישה זרים שהשתתפו במיזם, מתכונים או אז לבשל אותם ולהמשיך לחמם אותם עוד ועוד.
השניים שרפו את האוכל בתנורים במשך ימים ולילות, וכך המזון עבר טרנספורמציה ואיבד את כל תכונותיו המזינות, כך שאיבד למעשה את המשמעות שלו והפך לסמן של זיכרון וחוויה.
השניצלים הפכו לקריסטלים שחורים, הצימוקים לכדורים דמויי צואת עזים, המזון התאבן והשחיר, והוא מוצג בתערוכה בדמות פסלים מפויחים יפהפיים שהונחו על שולחן לבן כשמסביב על הקירות תלויים הדפסי עץ, והטקסטים והמתכונים של המזון המפויח אוגדו לספרון המחולק לבאי המוזיאון.
