בת הים הקטנה בגרסת פמיניזם

 
הו, כאן ההפקה המחודשת מגיעה עם בשורה, לאחר שבת הים מתאהבת בנסיך ומאפשרת למדוזה הרעה (והמשעשעת, ששרה לנו שיר על כך שלא קל להיות "שקופה") היא מאבדת קולה.
 
 
לא, הרומנטיקה לא מתה, ולפעמים היא והנסיך עדיין נפגשים בלב הים לאיזה כיף בין הגלים, אבל המסר לילדות הקטנות הוא שקולן חשוב יותר מאיזה נסיך. וחוצמזה, כשפרס הניחומים הוא להיות המלכה של הים זה לא כל כך גרוע.
 
בת הים גם מתעקשת שהיא לא "קטנה" כלל וכלל ויודעת להחליט ולהנהיג את חייה, ללא עזרתם של האב והאחים המגוננים. אבל החלק העיקרי של הצלחת המופע שמור, לטקסטים. למרבה השמחה לא התפתו כאן להנמכת השפה עבור הילדים, ואני אהבתי את זה וגם את המסרים שבחרו לתמלל.
 
ההצגה ממשיכה וקורצת לטעם ההורים, כשהשחקנים מגניבים בדיחות קטנות, משחקי מילים על מים וגלים, על הליכה וצעדים ראשונים על רגליים, מכשפת הים ששואלת אם תרצה את התרופה בטעם פירות או פירות ים? ועוד שנינויות נוספות.
 
 
ההפקה כאמור אינה נצמדת למקור סיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן, ונמלטת מקלישאות ומסרים שמרניים בדמות פרשנות מודרנית, ערכית ומשעשעת שאני הערכתי מאוד. התוצאה היא מחזמר שמכבד את הקהל שלו, גם את הילדים וגם את הוריהם.
 
כל זה נעטף בעיצוב במה מקסים ובתלבושות ססגוניות ומלאות צבע. עולם תת ימי ובו בובות שזוהרות מול עיני הילדים, שירים וריקודים ושחקנים מוכשרים ונפלאים שסחפו את הקהל מההתחלה ועד הסוף. הנה סחפו, עוד משחק מילים מיימי שכזה לסיום...