יח"צ. צילום: ג``ראר אלון
יש מחזות, מסתבר, שתמיד יצחיקו ויהיו איכשהו אקטואליים, גם אם מלאו להם 70 שנה כמעט.
כזאת היא ההצגה "הכתובה" שכתב אפרים קישון, ומדי פעם תיאטרון זה או אחר מחבק אותה בשתי ידיו ומעלה אותה על הבמה, לשמחת לב הצופים.
הפעם, את התפקיד הראשי מגלם שוב שלמה בראבא, שעשה זאת בעיבוד של הבימאי משה נאור כבר לפני 16 שנים, ולצידו צוות השחקנים הנפלא של "תיאטרון חיפה" - ההנאה מובטחת.
הצגת הבכורה של הקומדיה המיתולוגית עלתה לפני כמה לילות ב"בית החייל " בתל אביב, כאשר מרגע עלייתו של בראבא לקול מחיאות כפיים סוערות, לא הפסקתי – ביחד עם אולם מפוצץ - לצחוק ולהתענג.
התענגתי גם על רסיסי השפה העברית של פעם, שנכון עשה נאור , שהשאיר ביטויים ממנה, כמו "היטבתי שמוע", שנשזרו בטבעיות במחזה.
עוד חידוש שהביא נאור להפקה המחודשת והמרעננת, הוא בתזמורת חיה על הבמה, וכמה שירים מרגשים משנות החמישים של המאה הקודמת, ששרו השחקנים שהוכיחו שהם מיטיבים גם לשחק וגם לשיר . רוב הקהל הכיר ואף פיזם את המנגינות בשקט, מה שהוסיף לאווירה המיוחדת באולם.
ה"כתובה", מספרת על משפחה שחיה בשנות החמישים בישראל של פעם - התפאורה והמוזיקה הצליחו להעביר את הקהל במכונת הזמן.
יח"צ. צילום: ג``ראר אלון
בת המשפחה (יעל טל המוכשרת), אמורה להינשא לבחור "מסודר"- הוא עובד מדינה!! הבחור (יובל סגל המצחיק), שאמו דורשת לראות את הכתובה של הכלה המיועדת, אביה- אלימלך ברזובסקי (בראבא) השרברב, ואשתו שפרה (איילת רובינסון הנפלאה) הסבורה כי בעלה אינו "שרברב גדול אלא אינסטלטור קטן".
השניים הם חברי קיבוץ לשעבר, וכאשר בתם מבקשת מהם את הכתובה למען הסדרי החתונה, הם אינם זוכרים היכן היא, והאם בכלל התחתנו כדת וכדין.
כאשר אלימלך מבין, שללא הכתובה לא תוכל איילה להינשא לרוברט, הוא נאלץ לבקש משפרה אשתו, שתינשא לו שוב. אך היא מחליטה לנצל את ההזדמנות כדי לשקול זאת מחדש, כי נמאס לה קצת מהרודנות של בעלה, וכך עדים הצופים למשמעות חיי הנישואים של הבורגנים הישראלים החדשים.
לכל הבלגן הזה נכנס מבלי להבין למה בדיוק, עופר עציון, המגלם במדויק את דמותו של בוקי הקיבוצניק, שמגיע הישר מהפלחה לביתם של שפרה ואלימלך. בנוסף, מגיחה אל הבמה מדי כמה סצנות גם השכנה יפה, המגולמת על ידי רוית יעקב כהן, אף היא קומיקאית בחסד.
יח"צ. צילום: ג``ראר אלון
כיום, ספק אם היה נכתב מחזה המציג את הבעל כדיקטטור, שבתו ואשתו נכנסות לסטרס כאשר הן מבינות שלארוחת הצהרים המקודשת, לא הגיע לשולחן בקבוק - יותר נכון סיפון-סודה. אבל בנבואה קוסמית, הצליח קישון להבין, שהבעלים השתלטניים, לא יוכלו יותר לפקוד על הנשים.
נכון שזה לקח שנים ארוכות, והדיקטטורה הגברית לא פסה מן העולם לגמרי, אבל השיפור בהחלט מורגש, ומדהים לחשוב שקישון בחר במחזה בכדי לתת לאישה הכנועה, הזדמנות לצאת לסוג של מרד בבעלה, ולדאוג לשינוי בחייה.
רגע מכונן בהצגה, כשהאם שואלת את בתה, על מה היא מתלוננת? "אלימלך הוא בעל טוב", אומרת שפרה לבתה המתעתדת להינשא.. ומהו בעל טוב"? כזה ש"לא שותה, לא מרביץ, לא בוגד.."
הבימוי, התזמורת החיה, התפאורה, השירים, צוות השחקנים המצוין והבחירה בבראבא לתפקיד הבעל - שהרי אין כמוהו לגלם בהצלחה את התפקיד של האינסטלטור שמספר בפעם האלף על המשאבה שתיקן, הופכים את ההצגה "הכתובה" ללהיט בטוח.
בהצגה, שהועלתה לראשונה בשנות ה-50 בתיאטרון ה"אוהל", כיכב מאיר מרגלית, כוכב של אותם זמנים, שגילם את אלימלך השרברב. בהמשך עלתה גם עם עזיקרי בהבימה והפכה ללהיט היסטרי, וכמו שסיפר בראבא לקהל בסוף הערב, ההצגה "רצה" יותר מאלף פעמים.
אז כל שנותר הוא לאחל גם להצגה הנוכחית את אותה ריצה, אם לא למעלה מזה...
