יח"צ. אלנה סובאץ`
הפלישה הרוסית לאוקראינה, שהחלה ב-24 בפברואר 2022, עת הכריז נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על תחילתו של "מבצע צבאי מיוחד" בחבל דונבאס שבמזרח אוקראינה, עדיין נמשכת וסופה לא נראה באופק.
לפלישה שגובה את חייהם של אזרחים חפים מפשע, יש השפעה גם על מיליוני יצירות אמנות ומבנים בעלי חשיבות היסטורית ואמנותית באוקראינה, המצויים בסכנה בשל המתקפות הצבאיות.
עם זאת, המצב לא שיתק את כוח היצירה של אמנים ואמניות מקומיים, שנאלצו ברובם לעזוב את אוקראינה ולהמשיך ליצור למען מולדתם באמצעים הצנועים שעומדים לרשותם.
צילום: סוזן לוי, שולמית עזר מראיינת את ז`אנה קאדירובה התערוכה "כבר אין לנו עתיד" המוצגת בימים אלו במוזיאון ארץ ישראל (אוצרות: סוזן לנדאו וסבטלנה ריינגולד) כוללת מבחר מיצירותיהן של 12 אמניות אוקראיניות בולטות, 11 מהן פעלו באוקראינה כשרובן מצאו מקלט זמני במדינות שונות באירופה.
ז`אנה קאדירובה היא המוכרת ביותר מבין האמניות המשתתפות בתערוכה והיא נחשבת לאמנית החשובה ביותר הפועלת היום באוקראינה.
את השתתפותן בתערוכה רואות האמניות כאמצעי נוסף להסבת תשומת הלב העולמית במטרה לעורר מודעות למתרחש בארצן.
יח"צ. אנה וויטנקו בנוסף להן מציגה בתערוכה גם זויה צ`רקסקי הישראלית, חברת קבוצת ״הברביזון החדש״.
זויה, ילידת קייב שבאוקראינה, עלתה ארצה לפני 30 שנה והחלה ליצור פה, תחילה בעבודות שהשמיעו את קולם של דוברי רוסית עולי שנות ה-90` כזיכרון קולקטיבי של העלייה הגדולה מברית המועצות.
עתה, היא מציגה במסגרת "כבר אין לנו עתיד" - סדרת רישומים שהיא בבחינת מחאה זועקת כנגד המלחמה.
כל העבודות של האמניות המציגות בתערוכת "כבר אין לנו עתיד"- ציור, צילום, רישום ווידאו, עוסקות בנושאים פוליטיים, פמינסטיים וחברתיים, ובאמצעותן מתבוננות האמניות בהווה חסר תקווה של אובדן החיים, הכאב וחוסר האונים נוכח המלחמה המתמשכת.
כותרת התערוכה - "כבר אין לנו עתיד", לקוחה מיצירתה של האמנית אלנה סובאץ`, שעסקה עד לפני המלחמה כאוצרת בגלריה הלאומית לאמנות בלבוב.
בעבודותיה המשותפות עם הלן ז`גיר, מתעדות השתיים את סיפוריהם של הפליטים על נטישת החיים שהכירו לטובת עתיד בלתי ידוע. לדבריה המשפט "כבר אין לנו עתיד" חוזר שוב ושוב בשיח שבין אוקראיניים שנשארו לחיות באוקראינה ואלה שנאלצו לעזוב את ביתם ומולדתם.
יח"צ. אנה וויטנקו
עמי כץ - מנכ"ל המוזיאון, מציין כי התערוכה הינה מחווה לעם האוקראיני, נוכח המלחמה הקשה ולאור נטייתו של העולם להדחיק את המתרחש במלחמות שכאלה בכלל ובמלחמה הזאת בפרט. לדבריו "תפקידם של מוסדות התרבות הוא לגלות סולידריות בפגיעה בחברה האזרחית ובאוצרות תרבות, ומוזיאון ארץ-ישראל שמח להעניק במה לאמניות המבקשות להביע את כאבן ומחאתן".
הרס התרבות האוקראינית שהיקפו וממדיו גדולים כאמור, החל במוזיאון איבנקיב שבקייב, שבו הוצגה "אמנות עממית יקרת ערך" שנהרס, והמשיך בסכנה ממשית הנשקפת למונומנטים בני מאות שנים, שנבנו כבר בתקופה הביזנטית, במיוחד לשבעה אתרי מורשת עולמית, ובהם קתדרלת סנטה סופיה בקייב, המעוטרת בעבודות פסיפס ייחודיות ובציורי קיר מתחילת המאה ה–16.
לא בכדי בחרה אונס"קו להכריז על התרבות האוקראינית כתרבות בסכנת הכחדה.
האוצרות סוזן לנדאו וסבטלנה ריינגולד שהסתייעו באוצרת הראשית של המוזיאון ד"ר דבי הרשמן, מציינות כי הרעיון לאצור את התערוכה התפתח לתיעוד סיפורי מלחמה מורכבים ולתיאור החיים באוקראינה מנקודת מבטן של האמניות, זאת למרות פרק הזמן הקצר והאתגר שבהשגת יצירותיהן.
יח"צ. מרינה שטאנקו לדבריהן, חשיבות התערוכה היא בהתייחסות לדימוי הנשי ולזהות הלאומית של האמניות בתחילת שנות האלפיים ולאחר תקופה ממשוכת שבה הודחקו הנושאים הפמינסטיים.
האמניות שנבחרו יצרו אמנות ביקורתית העוסקת בנושאים פוליטיים, חברתיים, פמינסטיים, נושאים הבאים לידי ביטוי מחדש במלחמה הנוכחית.
בין המוצגים השונים בולט במיוחד מיצב שולחן אוכל שעליו הונח מיצג הקרוי "פלאניציה", על שם הלחם האוקראיני המסורתי הנאפה מעל לאח פתוח.
צילום: סוזן לוי, יצירתה של ז`אנה קאדירובה
קאדירובה, בוגרת ביה"ס לאמנות בקייב היוצרת במגוון מדיות (וידאו,פיסול וצילום) שעימה שוחחתי, סיפרה לי כי הלחמים ששייפה מאבנים הם סימבול להתנגדות לצבא הרוסי הכובש. "זאת יצירה סימבולית, פרויקט מלחמה".
קאדירובה מספרת כי הרעיון ליצירה נולד זמן קצר לאחר תחילת המלחמה.
״הפלאניציה הוא לחם שקשור למסורת של קבלת אורחים. כשאת מקבלת אנשים לביתך באוקראינה את מגישה להם לחם על מפית, מעין לחם ברכה, שנראה גדול ויפה ונהוג להשתמש בו גם בחתונות, אבל פה בתערוכה הוא אינו מהווה ברכת שלום - כאן הוא מסמל התנגדות ועמידה כנגד הכובש הרוסי שאינו מסוגל לעכל את הלחם מאבן".
יח"צ. אנה וויטנקו בנוסף, מספרת קאדירובה כי שמו של הלחם המקומי קשה להיגוי עבור החיילים הרוסים, נתון שסייע לדבריה לזהותם כשהם ריגלו אחר האוכלוסייה המקומית.
"הרוסים לא יודעים לבטא נכון את השם של הלחם. הם מבטאים אותו "פלוניציה", שהמשמעות שלו זה בכלל תות שדה. מבחינתם אין כל הבדל. אבל בחודש הראשון למלחמה הרבה רוסים נתפסו בגלל זה — המילה הזאת הפכה סמל להגנה האוקראינית״.
צילום: סוזן לוי, שולמית עזר ו-וארוורה לוגווין
האמנית החובבת וארוורה לוגווין ציירה על בזנ"טים (ברזלי זויות נגד טנקים) המוצבים ברחבה הסמוכה לגלריה שבה מוצגת התערוכה, בסגנון אוקראיני מסורתי, ומשחזרת בכך את הפעולה הפרפורמטיבית שקיימה לפני כחודשיים בכיכר העצמאות בקייב.
למעשה, היא הגיעה ליצירה אומנותית באופן מקרי לאחר שהתיישבה בכיכר בקייב והחלה בנגיעות מכחול עדינות, לעטר את הברזלים בציורי פרחים מסורתיים. "הבחירה לצייר על הברזל, היא ניסיון להראות שאנחנו יכולים לעשות מהדברים הלא יפים - דברים יפים. כשאנשים רואים את זה ומחייכים, אני יודעת שעשיתי משהו טוב למען אוקראינה - המדינה שלי".
"מה שהכי כואב ל", מסכמת סובאץ` - "היא האמירה שחוזרת שוב ושוב בשיחות עם האוקראינים, ולפיה אין לנו עתיד. שאנחנו כמו עצים שנעקרו ממקומם ופוזרו לכל עבר, ומה שנשאר לנו כרגע הן פיסות זיכרון של מה שהיה לפני המלחמה".
"כבר אין לנו עתיד". נעילה: תחילת פברואר 2023
מוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב. רח` חיים לבנון 2, רמת אביב, ת"א
מחיר: 52 שקל (ילדים עד גיל 18 ללא תשלום)