מה יש לעשות באשדוד?

יח"צ, באדיבות פתאל

 

"אתה זוכר שנסענו לאילת"... שר אריק איינשטיין בשיר "סע לאט", כשהוא מספר לשומעיו על ירידה לעיר הנופש הדרומית עם חבריו, כשצבי שיסל על ההגה.

 

אז לא, לא זכיתי לעשות נסיעה כזאת עם החבר`ה האלה, אבל זה השיר ששמעתי כשנסעתי על כביש 4 לכיוון דרום, בדרך לאשדוד.

 

נסעתי בהרכב משפחתי, ככה שהתאים לי לשייט בסביבות המאה קמ"ש, וחשבתי כמה השיר הזה כבר לא רלוונטי לחיים המהירים של 2022.

 

הטלפון החכם שיש לנו בכף היד והעולם החדש שנגלה בעקבותיו כבר לא מתכתבים עם הקצב של השיר הרגוע הזה. ומי בכלל נוסע לאט היום?! שמתי לב פתאום לתופעה. לא רק שכולם עוקפים אותי – כשאני על מאה כאמור – חלקם גם מצפצפים לי, למרות שאני בנתיב הימני. כן, הם אשכרה כועסים עלי כשאני נוסע לאט. מאיפה החוצפה שלי להיות כזה רגוע ונינוח על הכביש?! הרי אנחנו במלחמה פה!

 

 

כן, ככה נראתה הנסיעה שלנו בדרך לחופשה המשפחתית. ומה הקשר בין חופשה לאשדוד, תשאלו. זה בדיוק מה שאני שאלתי, כשאהובתי הציעה לי חופשה במלון לאונרדו פלאזה שממוקם במרחק נגיעה מחוף הים הפראי של אשדוד.

 

יח"צ, באדיבות פתאל

 

חופשה זה אילת. תל אביב. צימר בגליל. אבל אשדוד?

 

ואז, לאט ובעקביות, כמו שגם האהובות שלכם יודעות לעשות, היא טפטפה לי למה זה טוב: כי זה קרוב לבית שלנו (ראשון לציון). כי יש שם חוף מהמם. כי המרינה והיאכטות. כי יותר זול מתל אביב. כי אף פעם לא היינו. כי יש מסעדות טובות ואטרקציות לילדים. השתכנעתי. מקסימום, אמרתי לעצמי, אם תהיה נפילה, נפיל את זה עליה.

 

כבר בכניסה למלון, בחמישי בצהריים, חיכתה לנו הפתעה. 8 ג`יפים לבנים מדגם האמר, פורש, BMW ושות`, כולל רולס רויס אחת, עומדים בכניסה מקושטים בסרטים. איפה אני? בווגאס?

 

בלובי המולה. מסתבר שיש חתונה חשובה היום בערב, והחתן הכלה הגיעו עם כל הח`ברה והמשפחה לעשות צילומים במלון ובכיכר הצלחת המעופפת הסמוכה, ועל הדרך התחילו במסיבה מאולתרת, אליה הצטרפנו כמעט בלי להרגיש. כפיים מוזיקה וצ`ייסרים הכניסו אותנו לאווירה, חיוך התפשט על פנינו וכבר שכחנו את הישראלי הממהר והעצבני. 

 יח"צ, באדיבות פתאל

 

קיבלנו את המפתחות ועלינו לחדר.

 

התמזל מזלנו לשהות בסוויטה בקומה האחרונה, הקומה ה-12, עם נוף מהמם לים לעיר. רציתי להסביר קצת לילדים על הנוף – הנמל שברקע, הכיכרות המזוהות כל כך עם אשדוד, והים הפראי ונטול שוברי גלים, אבל הם רק אמרו: "אנחנו רעבים".

 

סיננתי בשקט לאהובה "בואי נזמין להם פיצה לחדר כי יש לנו ארוחת ערב במלון עוד כמה שעות", והיא קטעה אותי מיד "פיצה לחדר במלון?! יש פה מסעדה חלבית בלובי, בוא יא קמצן, תזמין אותנו כמו שצריך".

מסעדת טירמיסו שממוקמת בלובי, עם נוף לבריכת המלון ומרפסת חיצונית למי שמעדיף בחוץ, היתה בדיוק מה שהיינו צריכים.

 

בירת פאולנר מהחבית העלתה לי חיוך על הפנים שלא ירד כל היום, ורעבים כאילו שנסענו שעתיים זללנו פסטה ברוטב עגבניות, דג לברק על הגריל, ארנצ`יני עמוסים גבינה מותכת וסיגר דגים חרפרף אחד שחוסל במהרה. הגלידה סגרה את הפינה לקטנטנים, וההורים חלקו, איך לא, טירמיסו שנעשה במקום יחד עם קפה קטן על יד. יישרתי רגליים ופתחתי כפתור. החופשה התחילה.

בזמן שניסיתי לתרגל נשימה, אהובתי הסבירה לי שהמלון שלנו, לאונרדו פלאזה אשדוד כאמור, הוא חלק מרשת מלונות פתאל, ויש בו ספא "ארמני" שמו הכולל 7 חדרי טיפול, סאונות, ג`קוזי וחדר כושר. ושהיא בונה על מסאז`, בזמן שאני אהיה עם הילדים במועדון המשחקים "פתאלנד", שמציע לאורחים הצעירים משחקים, אטרקציות והפעלות כיפיות שיעניקו להם שעות של כיף.

 

הבנתי שהחמודה דואגת שנחזור הביתה בלי עודף, אז ישר הכרזתי: קדימה, כל המשפחה, טיול רגלי לחוף הים. חייבים להוריד את כל האוכל הזה!

 

ההליכה לחוף מהמלון זה תענוג אחר למי שגר בעיר צפופה, כי ברגע אחד אתה בתוך מלון, מנותק ממה שקורה בחוץ, ואז אתה פותח דלת ואתה עומד מול דיונות חול עד האינסוף ומעבר לו, כיכר חייזרית משהו, עם צלחת מעופפת שכאילו התרסקה לתוכה, כיכר שעשתה לי פלאשבקים לסרט "גברים בשחור" עם וויל סמית, וים מטורף שוצף וגואה שסוגר את התמונה הזאת. ובו זמנית אתה מרגיש גם קרוב לבית וגם שבחיים לא ראית את אימג` כזה, באף עיר אחרת, בשום חוף.

 

10 דקות הליכה קלה וכבר הלכנו יחפים על החוף, נושמים לתוך הריאות את האוויר הממכר הזה.

 

כשחזרנו לכיוון המלון ראינו משאיות פורקות ציוד, מאבטחים מתמקמים, פועלים מסדרים גדרות. מסתבר שדווקא היום מתקיים הטריאתלון השנתי של אשדוד, והכל קורה לנו מול המלון: חניון האופניים, החוף שממנו יגיעו השוחים, המסלול של הרצים. והכל קורה באמצע הלילה. אנחנו רק צריכים להציץ מהחלון כשמישהו מאיתנו קם לעשות פיפי...

 

התחלנו לאהוב את העיר הזאת, שלא מפסיקה להפתיע מהרגע שהגענו.

 

היה קריר מדי לבריכה, אבל חזרנו למלון כדי לשכב קצת על כיסאות הנוח בזמן שהקטנים שיחקו לידנו בכדור. אח"כ צחקקו לידי שנשמעו מכיווני נחירות, אבל אני מכחיש.

 

למרות ארוחת הצהריים המוגזמת, התייצבנו לארוחת הערב במלון בחפץ לב. העמסנו כמו ישראלים טובים מהבופה העשיר והתגלגלנו לחדר כדי לישון כמו דובים בזמן ש-12 קומות מתחתינו אנשים חרוצים בהרבה רצו, דיוושו על אופניים ושחו במי ים התיכון.

 

כשהתעוררנו בבוקר זכינו לתצפית נהדרת על כל הטריאתלון, ולטפטוף של גשם ראשון שיצר קשת מרהיבה שנמתחה לכל אורך הים.

 

צילום: רואי פרסול

 

לראות את כל זה מלמעלה נצרב בתוכנו כחוויה נדירה ממש, חוויה שפתחה לנו את התיאבון.

 

ירדנו לארוחת בוקר בה השתדלנו לא להגזים. אני למשל, אכלתי רק 2 ביצים קשות, כמה כפות של חביתה מקושקשת, מעט שקשוקה, 2 ביצי עין שהכינו לי בעמדת החביתות, וקצת מחביתת הירק שהזמנו לילד, שמצידו העדיף קרואסון ומעדן. את כל הביצים האלה העמסתי עם לחמים, גבינות, פסטה ודגים מעושנים. ארוחת בוקר קלה, כאמור.

 

יח"צ, באדיבות פתאל

 

יצאנו מארוחת הבוקר ואהובתי החלה לרטון שלמעלית כבר אין כוח להרים אותנו לקומה 12, וכמה אפשר לבלוס ב 24 שעות?! מספיק לרבוץ כמו כלבי ים, יאללה יוצאים לטייל ולשרוף קלוריות.

 

מחיר: 1,000-1,800 שקלים לזוג ללילה על בסיס חצי פנסיון. 

 

 

חיפוש קצר באינטרנט גילה לנו שאשדוד התחדשה במרכז מבקרים רשמי של העיר, המגולל את סיפורה של העיר מאז הקמתה ועד ימינו.

קפצנו לשם, ונכנסו לתוך מנהרת זמן למסע בין התקופות השונות.

 

המרכז מכיל מספר תחנות: 24 שעות אשדודיות בצלילים ומראות, מיצג חוויתי עוצמתי, במת תרבות ים, מסע וירטואלי על אופניים המדמה רכיבה על הטיילת בעיר, עמדת גלשן לצילום סלפי על הגלים ואתנחתא על כסאות נוח בשקיעה אשדודית וגם סרט על נמל אשדוד שהמרכז צופה אליו ישירות.

 

יח"צ. מרכז מבקרים אשדוד, צילום: לירון מולדובן

זהו מיצג אינטראקטיבי המביא עשרות סיפורים קטנים וגדולים מפיהם של אנשי ונשות העיר, שורשיה של אשדוד בתקופות עתיקות ולאורך ההיסטוריה הנחשפים מן החולות.

 

 יש גם תצוגה ייחודית על תכנון העיר והתפתחותה לצד משחק אתגרי המזמין את המבקר להיכנס לנעלי ראש העיר ולקבל החלטות גורליות על אופייה העתידי של אשדוד.

 

חוויה מומלצת למי שלא מכיר את העיר, ורוצה ללמוד עליה קצת. המרכז נמצא בבית אריה קלנג, והביקור במרכז בתאום מראש.

 

יח"צ. מרכז מבקרים אשדוד, צילום: לירון מולדובן

 

 

כשסיימנו שם אמרתי שחייבים לאכול משהו, אבל אהובתי אמרה שלא שרפנו מספיק קלוריות ומשכה את כולנו למצודת אשדוד ים, שם הסתיים לאחרונה פרויקט רחב של שימור ופיתוח, והוא פתוח לביקורים ללא תשלום.

 

העבודות במצודה כללו את חיזוק הקירות התומכים, הוצאת חולות וסינונם, יציקת רצפה וסלילת שבילים המנגישים את המצודה למבקרים ולבעלי מוגבלויות – בצורה שטרם נעשתה קודם.

בנוסף, הותקנו אלמנטים שונים של בטיחות המאפשרים ביקור בטוח במקום. מעל מבנה המצודה הוקמה מרפסת דק "מרחפת" המשקיפה על האתר ועל קו החוף הסמוך – חולות זהב ומי טורקיז בחוף שאינו מוכרז ונהנה משקט וטבע בתולי.

אתר המצודה עתיד לארח מסגרות חינוכיות וקבוצתיות לפעילות הסברתית וחווייתית על האתר והאזור – וכן ישמש כנקודת מוצא לסיור בפארק האקולוגי המשתרע מהמצודה ועד מלון לאונרדו. 

 

יח"צ. מצודת אשדוד, צילום: ענבר שחק

 

להעצמת החוויה במקום, הוקמה באתר פעילות ייחודית.

דמיינו כי אתם 2 מלחים ביזנטיים לפני כאלף שנים ויותר, ואונייתכם טבעה באמצע לילה סוער בים התיכון. מרחוק ראיתם אלומות אש מנצנצות שהפיחו בכם תקווה אחרונה להינצל. בשארית כוחותיכם אתם מצליחים להגיע עם אור ראשון אל החוף, ומיד נלקחים בשבי ע"י שומרי המצודה בסיור שקיימו על חוף הים.

אתם מובלים אל מרכזה של מצודה שאת אורותיה ראיתם מרחוק ותוהים כיצד תינצלו מהצרה החדשה שאך נקלעתם לתוכה.

כך מתחיל אתגר משימתי בן 60 דקות, משלל הפעילויות והמשימות המאתגרות המתקיימים במצודת אשדוד-ים.

המשחק מציע כאמור הפעלות ומשימות, דוגמת פלנטריום מתנפח אליו ייכנסו המבקרים מכל הגילים שייצפו בסרט שייקח אותם אחורה בזמן אל המצודה בתקופות הקדומות, "ריפוי" כדים וטיפול בחרסי עתיקות.

מחיר: 35 ₪ למשתתף (ביקור במצודה ללא משחק – חינם).

 

יח"צ. מצודת אשדוד, צילום: טל אקוקה

 

כל הפעילות הזאת עשתה אותי רעב, אבל האהובה אמרה שעוד לא ראינו את המרינה ושעכשיו ממשיכים לחוף הקשתות.

 

הסתובבנו בחוף, הילדים קפצו על פסלים של חיות, ואני פנטזתי על יאכטה שתיקח אותי ללב ים, שם אוכל לאכול בלי הפרעות. הסתובבנו בין היאכטות שעוגנות במרינה וקצת קינאנו, כי לנו אין אפילו קיאק.

 

 

באיזשהו שלב התיישבתי על ספסל מול הים והכרזתי שכדי להמשיך את המסע הזה אני חייב לאכול משהו, ורצוי שיהיה על האש.

 

למזלנו, ממש ממול הבחנו בשלט "זה". כן, זה הכל. מסעדת בשרים ששמה הוא "זה".

 

האמת, זה גאוני וזה כל מה שצריך. התיישבנו בחוץ, מול הים, וכשהמלצרית הגיעה לקחת הזמנה והסבירה שיש להם בפנים מקרר בו הם מיישנים נתחי בשר, קפצתי על הרעיון, ניגשתי למקרר, הצבעתי על נתח אדום ומגרה, ורק אמרתי "את זה".

 

מסתבר שלנתח שהזמנתי קוראים "פורטרהאוס", נתח המורכב משני נתחים שונים: סינטה ופילה. כשבניהם חוצצת עצם הטי בון המרשימה.

 

הטי-בון מתחיל כאשר הפילה הוא קטן יותר ונקרא כך על שם העצם בצורת T שבמרכזו. לקראת סופו, ב-2-3 הצלעות האחרונות, הפילה הוא רחב ואז הוא נקרא פורטרהאוס.

 

צילום: רואי פרסול

 

הו באמת נתח מדהים לקרניבורים - שני מרקמי בשר שונים היוצרים חגיגה של טעמים.

 

המלצרית סיפרה לנו שההמבורגרים של המקום הם השוס האמיתי, והילדים ישר נדלקו. הזמנו להם גם נקניקיית קנקר, עשויה מעוף ועגל ומעושנת, שהלכה מצוין עם הבירה ששתיתי.

מסתבר שכבר תשע שנים שהפאב החברתי "זה" פועל מול חוף הים באשדוד. במקום נערכים אירועים אקטיביסטיים, חוגי בית של פוליטיקאים, ערבי התרמה ובכלל, אדם שוקרון, הבעלים של "זה" מאמין גדול במעורבות בקהילה, ואוהב לא רק לדבר אלא גם לעשות.

 

שוקרון תומך בקידום נושאים שקרובים לליבו כמו משפחות נזקקות, תחבורה ציבורית בשבת ומצעד הגאווה.

 

כל כמה חודשים הוא מחליף את התפריט ב"זה", שמבוסס בעיקר על המבורגרים ומנות בשר בטכניקת סו-וויד או מהמעשנה. ולכל מנה טוויסט מקורי.

 

הצ`יפס כאן מגיע עם בשר אסאדו שמפוזר עליו מלמעלה, השייטל מיושן 45 ימים ביישון יבש, ומהמעשנה תוכלו להזמין מנות כמו טלה מפורק בעישון ארוך עם בטטה מקורמלת, טחינת עשבים, קולסלאו וקונפי שום, או אסאדו מעושן עם ביצת עין וצ`ימיצ`ורי.

 

"זה" ממוקמת מול הים, וככזו היא מספקת לאווירת קיץ מדליקה, אבל גם בימי החורף המקום לא מפסיק לחדש עם תכנים מגוונים, הופעות חיות, ועוד דברים שהם הרבה מעבר לאוכל.