צילום: צבי צבקר
"כנר על הגג" הוא אולי המחזמר הכי יהודי בכל הזמנים, נכס צאן ברזל בתרבות שלנו.
עלילתו נרקמה בהשראת "טוביה החולב" - סיפורו של שלום עליכם, מגדולי הסופרים בשפת היידיש והיא מבוססת על המחזמר שכתב-1964 המחזאי ג`וזף שטיין והלחין ג`רי בוק.
סיפורו של טוביה העני וחמש בנותיו , מתרחש בתחילת המאה ה-20 בשטעטל באוקראינה, על רקע הפוגרומים וההגירה לארצות הברית ולפלשתינה.
טוביה החפץ לשמר את המסורת מדור לדור, מתקשה להתמודד עם רצונותיהן של בנותיו, עם החתנים שבחרו, ועם צו הגירוש שפוקד עליו לעזוב את אנטבקה - העיירה שבה נולד.
את ערב הפרימיירה פתח שר התרבות והספורט, חיליק טרופר, שברך את הצופים והקאסט בברכת הצלחה ועשייה ברוכה להם ולתיאטרון העברי בניהולו האמנותי של גדי צדקה.
אחריו, עלה לברך גם צדקה, אשר בשמו ובשם אשתו השחקנית פנינה ברט צדקה, הודה לקהל על הגעתו להצגות והציג את הבשורה של התיאטרון לעולם התרבות.
צילום: צבי צבקר"כנר על הגג", הוא כאמור מחזמר ששמו הולך לפניו. שיקום מי שלא הזיל דמעה כשטוביה, נאלץ לעזוב את אנטבקה או כשבחר לשחרר למורת רוחו את בתו חווהל`ה, לאחר שהתאהבה בפיידקה הגוי - ולכן לפחות מבחינתי, השאלה אינה אם המחזמר הזה יצליח.
צריך להיות במאי גרוע במיוחד כדי שלא, וגדי צדקה, מייסד התיאטרון העברי ובעליו של תיאטרון הצפון, הוא בהחלט במאי מיומן, שבחירתו בקאסט כה מקצועי הכולל את דטנר האגדי - תרמה רבות לכך שהמחזמר הזה יהיה הצלחה גדולה, ולא רק מפני שהחומר בו כל כך מוצלח ועשוי היטב.
המחזמר מגולל כידוע את סיפורו של טוביה, יהודי עני העוסק בגידול פרות חולבות - ומכאן גם כינויו "החולב". מתנובתן הוא מוכר חמאה וגבינה לבני העיירה, כשסוסו סוחב את העגלה שבה הסחורה.
טוביה נשוי לגולדה, והשניים מנסים לקיים את משפחתם על פי מצוות הדת והמסורת היהודית, אך לצערו הרב של טוביה הוא נאלץ לעמוד אך מול הרצונות של בנותיו הבוגרות, המושפעות מרוח ההשכלה, שהבחירה שלהן בחתנים אינה לשביעות רצונו או לשביעות רצון אשתו.
הבת הבכורה, צייטל, חפצה להינשא לאהוב לבה - חייט עני בשם מוטל (שי גבסו), אך המצב מבחינת בני הזוג מסתבך כהשדכנית ינטה (שרי צוריאל) מצליחה לשכנע את גולדה (סנדרה שדה) לשדך את בתה לקצב אלמן, זקן ועשיר בשם לייזר וולף (קובי מאור).
טוביה נקרע בין אישתו לבתו המאוהבת ולבסוף הוא נכנע לדמעותיה של זאת האחרונה ומתיר לה להינשא לבחיר ליבה.
ואם זה לא הספיק, שהרי במהלך החתונה של השניים נערך פוגרום במשתתפים, שלשמחת הצופים הוא מסתכם בכך שמתנות החתונה נהרסות, והפורעים הולכים.
צילום: צבי צבקרבתו השנייה, הודל, מתאהבת אף היא בסטודנט נוצרי צעיר בשם פרצ`יק שמאמין במהפכנות וסוציאליזם.
בשל מעורבותו הפוליטית הוא נשלח ע"י השלטונות לסיביר לריצוי עונש. הודל מתחננת בפני אביה שיתיר לה ללכת אחריו וגם במקרה זה נעתר האב הדואב לדמעותיה של בתו ומאשר לה ללכת אחר אהבתה.
בתו השלישית, חווהל`ה, התאהבה בפיידקה, גוי אוקראיני וגם היא כאחיותיה הגדולות מבקשת מאביה לאשר לה להינשא לגבר אותו היא אוהבת. הפעם טוביה כבר אינו נענה לבקשה ובהיוודעו כי בתו נישאה בכל זאת לאהובה בכנסיה, הוא קורע "קריעה" כמנהג יהודי על אדם מת.
בנוסף לכל צרוותיו, נאלצת המשפחה לפנות את ביתה תוך שלושה ימים, ע"פ צו גירוש שניתן לה וליהודי העיירה כולה.
העלילה משקפת את סוף המאה ה-19 במזרח אירופה, תקופה שבה נאלצו יהודים רבים לנטוש את בתיהם וכפריהם בעקבות הפוגרומים והגירוש, ולהגר אל אמריקה.
צילום: צבי צבקרהמחזמר בנוסח העברי שתרגם דן אלמגור וביים נתן דטנר, מלווה בתזמורת בניצוחו של המנהל המוזיקלי יוסי בן נון.
המחזמר מתבסס ברובו על מוזיקה ושירים אהובים וכאן חשוב לציין לשבח את התזמורת המשובחת שהצליחה להרעיד את האולם ולשתף את הקהל ששר במלוא כוחו את השירים המוכרים: "לו הייתי רוטשילד", "מסורת", "לחיים" ועוד.
צוות השחקנים גדול ואיכותי (כ-40 איש), תפאורה מינימליסטית, וטוביה אחד, הופכים את המחזמר "הזה להצלחה גדולה.
גולת הכותרת היא ללא ספק הכנר, נתן דטנר, כנראה הטוביה הטוב ביותר שהוא יכול להיות.
צילום: צבי צבקרדטנר, שזאת אינה הפעם הראשונה שהוא מגלם את טוביה, נמצא על המשבצת של השחקן והבימאי. הוא מספק הופעה מקצועית ומשכנעת שגורמת לקהל לצחוק ולשיר איתו לאורך כל הערב, כשהוא מגלם לאורך המחזמר כולו בחן את התמימות הבסיסית של טוביה וסוחף אחריו בדמותו את הקהל.
לצידו, משחקת סנדרה שדה המוכשרת שבשחקניות, המשכנעת אף היא במשחקה. יצוין כי למרות המרירות שבתפקידה, מצליחה שדה לגרום לקהל לאהוב ולהזדהות עם דמותה.
שרי צוריאל (קיפי בן קיפוד) וקובי מאור (סברי מרנן) מעולים בתפקידם וההבטחה החדשה היא - הזמר המוכשר שי גבסו שעושה את תפקידו בצורה משכנעת וקלילה.
צילום: צבי צבקר
המחזמר שאורכו כשלוש שעות עם הפסקה באמצע – אומנם ארוך, אך מצליח כפי שציינתי לסחוף את הקהל.
משפחה, מסורת, התבוללות, חילון, מודרניזציה והעצמה נשית — אלה שאלות שנותרו כאמור אקטואליות גם לימינו אנו.
הנגיעה האקטואלית החזקה ביותר היא שטוביה ומשפחתו היגרו (שלא לומר ברחו) לאמריקה מפני הפוגרומים וניצלו מהשואה, ואכן אפילו שלום עליהם ביקש לאורך העלילה כולה להתמודד עם המושג "מסורת" – ולבחון את הדיסוננס שבין לוותר עליה ולהתקדם עם העולם החדש או להיצמד אליה ללא פשרה.
ואני? אני רק אסיים בציטוט של טוביה שפסק: "בלי המסורת היינו תלויים על כלום...כמו כנר על הגג".
בקיצור, רוצו לראות!!!
