איזו עיר מאוירת!

 יח"צ. נעם ונקרט, מתוך חזרה פתוחה בגלריה ביתא. צילום: שי הלוי

 

ביום חמישי (17 באוגוסט) נפתח בחגיגיות בירושלים פסטיבל האיור אאוטליין.

 

הפסטיבל מתקיים זו השנה השישית, וניתן לומר שעם הזמן הוא קנה לו מקום של כבוד באירועי הקיץ והפך למוסד.

 

תשאלו למה אאוטליין? אז ראשית עיקרו עוסק באיור, אומנות האיור. בפסטיבל מוצגות יצירותיהם של מאיירים מגוונים, חלקם ותיקים ומקצועיים, בהם חדשים ואף מאיירים חובבים.

 

אבל מעבר לכך, הוא יוצא החוצה תרתי משמע: הוא בוחן את ההוויה הירושלמית והארצישראלית במרחב הציבורי הפתוח ומעביר את ההתרשמות האישית באמצעות האיור, העיצוב ואומנויות נוספות.

 

אך במקביל הפסטיבל פורץ ויוצא החוצה אל המרחב הציבורי, אותו מרחב הבא לידי ביטוי ביצירות עצמן. סוג של מערכת גומלין בין החוץ לפנים ולהפך.

 

 יח"צ. מישל קישקה, מתוך לך בעקבות השמש – מחווה ציורית לשמואל כץ בבית רוח חדשה

 

נושא הגג השנה הוא "חזרות". הרעיון הוא להתעכב על חזרות מסוגים שונים בחיינו, בין אם חזרה לעבר, חזרות על מצבים רגשיים, על טעויות, חזרה אל מקומות ואפילו חזרה בתיאטרון.

 

פסטיבל האאוטליין (מנהלת כללית אופירה לבנון, המחלקה לאומנות חזותית עיריית ירושלים) הוא ייחודי בשל הפיזור שלו בזירות שונות בעיר תוך שילוב של הפנים והחוץ. התערוכות השונות מתפרסות בזירות שונות באופיין ובמיקומן – בגלריות, במבנים כמו בניין שערי צדק הישן, במנהרה תת קרקעית של תחנת הרכבת, במרחב הציבורי בכיכר ספרא וברחוב על וויטרינות של חנויות (לא פעילות). תמהיל מעניין ואותנטי.

 

 יח"צ. אלעד ליפשיץ, מתוך דפוס חוזר בבית רוח חדשה

 

בין 14 התערוכות המוצגות תפגשו ממש כמו בחו"ל תערוכה במנהרה התת-קרקעית של תחנת הרכבת יצחק נבון.

 

תערוכת "פעם אחר פעם" מציגה עבודות של בוגרי בצלאל. האוצר גלעד סליקטר, מאייר וקומיקסאי, ביקש ממאיירים לחשוב מה קורה כשחוזרים למקום בפעם השנייה. העבודות מציגות מנעד נושאים לאירועים כלליים או ספציפיים, למשל חזרה למחוזות הילדות, חזרה לאוטובוס המילואימניקים בדרך ללבנון, והומור שבחזרה לספסל הלימודים והרצון לסיים את השיעור בנהיגה מונעת כמו אז בביה"ס. צבעוני ומעניין ובעיקר פתוח 24/7 בזכות התצוגה במרחב הציבורי.

 

  יח"צ. גדי פולק, מתוך פולק־ארט (שכבות בזמן) בגלריית המקלט

 

 

ואם במרחב הציבורי עסקינן, מומלץ לסור לכיכר ספרא, מקום משכנו של בית העירייה, שבדומה לתערוכת "המנהרה", התצוגה שם נגישה כל שעות היממה. מוצגים בה שלושה עשר איורים של האלפבית העברי, שאצר אברהם קורנפלד, עם דגש טיפוגרפי לרגל 100 שנים לפטירתו של אליעזר בין יהודה. כל איור הוא חזרה למילה שחידש הלשונאי הלאומי שלנו באינטרפרטציה אישית של המאייר/ת.

 

 

בין האיורים הססגוניים ניתן למצוא את המילים גלידה של עומר פורת, המתאר את סבתו הפלמ"חניקית הרצינית ובידה המאכל הכי קליל ונהנתני – גלידה, וממחטה של ניב תשבי המוגשת בהומור ותופסת את העין, אבל מי כבר משתמש בה...

 

מעבר להנאה מהאיורים, התערוכה נוחה לביקור בעיקר עם ילדים בשל המרחב הפתוח והמוגן מתנועת מכוניות. תצוגת רחוב נוספת היא "טל"ח" (טעות לעולם חוזרת, שיקום מי שלא שילם על זה לפחות פעם בחייו...) שעיקרה איורי חלונות בבתי סיידוף שברחוב יפו. המאיירת עינת צרפתי מציגה שם את הדואליות שבחזרות בחיינו שהן מתרחשות כחלק מכוח שלא תלוי בנו – לטוב ולרע.

 

בכל חלון היא מציגה טעות שהטבע האנושי גורם לנו לחזור עליה. בתחום המשפחתי, הרומנטי והמלחמתי, טעויות שהתולדה שלהן הן החמצות פטאליות ולחילופין רווח והזדמנות שלא חלמנו עליהם.

 

 יח"צ. דור כהן, מתוך פעם אחר פעם במעבר התת קרקעי של תחנת הרכבת יצחק נבון

 

ממש ליד מתקיימת פעילות צביעה של גיליון איורים ארוך הפרוס על המדרכה, לאורכו צבעים וכלי ציור המזמינים את העוברים ושבים, ילדים כבוגרים - לקחת חלק בצביעה ולתת חיים וביטוי משלהם לאיורים, גם אם אתם מבוגרים אל תוותרו, בלי בושה, כי זה כיף אמיתי, בעיקר כשכריות נוחות מפוזרות לנוחות הצובעים...

 

ומעניין לעניין באותו עניין: הפסטיבל מכניס את המרחב הציבורי גם לתוך גלריות. 

 

באותו מקום בדיוק, ביפו 155, מתקיימת בגלריה ביתא תערוכה בשם "חזרה פתוחה", (אוצרת אביטל וכסלר) הבוחנת מרחבי חיים במיקומים שונים, המהווים כולם יחד מעין זירת תיאטרון.

 

איור מטלטל של ניב תשבי בשם צעקת אש כוזבת בתיאטרון הומה אדם לא משאיר את הצופה אדיש. ומתאר את בהלת הצופים בשריפה שפרצה בתיאטרון בשיקגו בשנת 1903, בה נספו 602 איש ואישה, כמו גם מיטת בלהות של איילה לנדאו, קולאז` המציף כל מה שקשור במיטה: זוגיות, שינה וחלומות בלהה, הפיזי והרגשי. נשמע מוכר...? לא להיבהל חלילה, יש גם איורים ופיסולים צבעוניים ואופטימיים.

 

 יח"צ. עינת צרפתי, מתוך ט.ל.ח בחלונות בתי סיידוף

 

בגלריית המרחב הציבורי, שהיא כמו גלריית ביתא - אחת מארבע גלריות עירוניות - תערוכת "רעש לבן". כאן מוצגות עבודות בהשראת ההוויה וההתרחשות החוזרת על עצמה במרחב הציבורי (אוצרים: לימור יוסיפון גולדמן, אבישר גולדמן).

 

למעשה, זוהי הגלריה היחידה בארץ שכל כולה מוקדשת לביטוי ויצירה בהקשר של המרחב הציבורי. העבודות המוצגות מכניסות את המולת רחוב יפו והרכבת הצמודה על חוסר הסדר, התנועה והחזרתיות שבו – אל תוך הגלריה תוך יצירת סדר ברכיבים ותבניות המאפשרות התמקדות בנקודות שונות.

 

תערוכות נוספות מוצגות בבניין שערי צדק הישן. אחת המעניינות וההומוריסטיות היא "לך בעקבות השמש" באצירתה של מורן פרל קונסטנטין. זהו הומאז` למאייר הארצישראלי הידוע שמואל כץ, שדורות גדלו עליו, ואשר הרבה לטייל בארץ ישראל ולאייר את נופיה.

 

התערוכה חוזרת לאיוריו אז ולאיורי נוף הארץ, כולל נוף התנהגויותינו במרחב הארצישראלי כיום. אל תדלגו על איור הומוריסטי ועצוב בו זמנית (תלוי בעמדת המתבונן ) של נכדתו עמית רימון, "קסם על ים כנרת". האיור מתאר מצב עכשווי של התנהגות ישראלית, ומהווה חזרה לאיורו של כץ מתוך מספרו "מדן ועד סיני - יומנו של קריקטוריסט", המוצג בצמוד ועוסק אף הוא בתופעה ישראלית.

 

 יח"צ. אניה דסניצקיה, מתוך בית בגלריה אגריפס 12

 

אגב, מחוץ לבניין מוקרנים על קירותיו עבודות וידאו עם עיבודים ועיצובים של צורות וצבעים מעניינים, ועל אחת ממרפסותיו בו זמנית מופיעה ושרה זמרת, מה שמעשיר את הדינמיקה ויוצר אווירת פסטיבל ססגונית וקיצית. הוכחה לכך שהקהל המגוון שניצפה שם, אוכלוסיה מגוונת ביותר. אין ספק שהדבר תורם לאוניברסליות של הפסטיבל.

 

עצה פרקטית: מומלץ לסיים כאן את הביקור, עם רדת החשיכה על מנת ליהנות מכל האפקטים של החיזיון.

 

פסטיבל אאוטליין הוא כאמור פרויקט של "ביתא", המחלקה לאומנות חזותית, האגף לתרבות ואומנויות בעיריית ירושלים, בשיתוף הקרן לירושלים.

 

די בעובדה שבעיריית ירושלים הוקמה לאחרונה "המחלקה לאומנות במרחב הציבורי" כדי להתרשם מהתפיסה העירונית ביחס למרחב הציבורי והפוטנציאל הגלום בו בהקשר האמנותי, ומכאן גם ייחודיותו של הפסטיבל: הוא מגוון , מעניין וחווייתי, ומפעיל את החושים.

 

סקרתי חלק מהפעילויות, אך אזכיר כי בפסטיבל פעילויות לילדים וכן אירועי סיום ביום שלישי, יום סיום הפסטיבל. 

 

כדי ליהנות מכל אלה וממה שהפסטיבל מציע - תצטרכו להגיע לירושלים עם המשפחה, עם חברים או בכל דרך שתבחרו. הירושלמים כבר שם...

 

מילא כולנו מחפשים בילוי איכותי ותעסוקה לילדים ולנו, ולרשות המבקרים עומד תפריט מצוין של כל הפעילויות והאירועים שהפיקה עיריית ירושלים.

 

ובינינו, אין עיר מתאימה לפסטיבלים כמו ירושלים שלנו - עם ניחוח ואווירה אחרים, בניינים והנוף שממילא יוצרים תפאורה ייחודית ואווירה קסומה.

 

בכנות, מחכה כבר לשנה הבאה, כי ירושלים היא לא רק של זהב, היא עיר שכולה ציור!