טביליסי: היעד שייתן לכם הרבה יותר מחצ`פורי

 גשר הזכוכית ונהר המטקווארי. צילום: איריס לוי

 

"חלפו כבר 18 שנים מאז הסתיימה מלחמת האזרחים, וגיאורגיה עברה שינוי מעורר השתאות בשנים הללו", אמר דאטו, המדריך הגיאורגי שליווה אותנו בטיול ברחבי טביליסי, בירת גיאורגיה והעיר הגדולה במדינה.

ואכן, נדמה שגיאורגיה בכלל ולשכת התיירות המקומית בטביליסי בפרט, עושות כל שביכולתן כדי להציב את ענף התיירות בראש סדר העדיפויות, עם מטרה מובהקת - להפוך את טביליסי ליעד תיירותי בינלאומי נחשב.

העיר שמיקומה האסטרטגי, במרכז הקווקז על הדרך שבין אירופה לאסיה, הפך אותה לאורך השנים ליעד כיבוש נחשק עבור האימפריות הגדולות, עברה בשנים האחרונות מתיחת פנים ארכיטקטונית. 

 

 צילום: איריס לוי

 

 זה החל בעיצוב ארמון הנשיא והמשיך בתכנון בניין משרד הפנים, ובבנייתו של גשר זכוכית מקושת החוצה את נהר המטקווארי, פרי עמלו של האדריכל האיטלקי מיקל דה לוצ`ה שותכנן אותו מפלדה מעוקלת שמעליה חופת זכוכית עם אלף נורות LED המספקות תצוגת אורות מרהיבה כשמחשיך.

פנינה אדריכלית נוספת שתוכננה בדמותה של מפת גיאורגיה - פארק רייק, שתכנן מסימיליאנו פוקאס - אדריכל איטלקי נוסף.

 

 כנסיית ברתלמי. צילום: איריס לוי

 

מאמץ עצום מושקע בשנים האחרונות במתיחת פניה של העיר. השכונות העתיקות והיפות ברובע העתיק כבר התדלדלו מתושביהן המקוריים ובמקומם צצו בתי עסק: מלונות בוטיק, מסעדות, פאבים, מועדונים ובתי קפה ששמים את חיי הלילה על המפה.

ביקור בטביליסי יאפשר לכם ליהנות מפינוקים שכוללים מלבד יין מקומי משובח, גם לוקיישנים מרהיבים כאילו נוצרו במיוחד לפיד האינסטגרם, אוכל מצוין במחירים מגוחכים, מרחצאות חמים, חיי לילה תוססים וכמובן חיוך מזמין וכל זה כאמור במרחק של שעתיים וחצי טיסה מישראל. 

 

 צילום: איריס לוי. אבאנותובני – רובע בתי המרחץ

 

 

אבאנותובני – רובע בתי המרחץ שבלב העיר העתיקה הוא מקום מצוין לפתוח בו את ביקורכם בעיר.

הרובע שוכן בגדה המזרחית של נהר הקורה, לצד רובע מטחי ולמרגלות מצודת נריקלה שנבנתה במאה הרביעית.

זהו המקום, שעל פי האגדה, נפל הבז של וואחטאנג גורגאסאלי, מלך ממלכת איבריה, אירוע שהוביל ע"פ כך מספרים לגילוי מעיינות הגופרית החמים. כשהגיע גורגאסאלי לנקודה שבה נפל הבז הוא גילה להפתעתו שזה כבר מבושל.

גורגאסאלי שהתרשם מהעניין בחר להעתיק את הבירה הגיאורגית של הממלכה ממצחתה (המרכז הדתי של גיאורגיה והמקום בו קיבלה האומה הגיאורגית את הנצרות על עצמה) לטביליסי ולמקם את מושבו בסמוך למעיינות החמים.  

 

 צילום: איריס לוי. אבאנותובני – רובע בתי המרחץ אבאנותובני – רובע בתי המרחץ

 אבאנותובני – רובע בתי המרחץ

 

אגב, פירוש המילה תבילי בגיאורגית הוא "מקום חמים" ומכאן גם נגזר שמה של העיר.

מעיינות הגופרית פעילים וניתנים לזיהוי מיידי על ידי כיפות האבן הבנויות מעל הבריכות.

בבתי המרחץ שברובע בריכות משותפות, בהפרדה בין גברים לנשים וכן חדרים פרטיים לטבילה במים חמים.

מדובר בחוויית חובה. ריח הגופרית מהמרחצאות ממלא את הכיכר, שמצידה האחד שוכן חמאם טורקי מודרני, ומצידה השני חמאם היסטורי במבנה מהמאה ה-18 המעוטר במוטיבים גיאומטריים עדינים ומפורטים השאולים מהאדריכלות.  

 

 אבאנותובני – רובע בתי המרחץ 

 צילום: איריס לוי. פסלו של וואחטאנג גורגאסאלי 

 

ואם בגורגאסאלי עסקינן, שהרי נקודת ציון נוספת הקשורה בו היא כנסיית מטאחי אותה הוא בנה במאה ה-5 לספירה. הכנסייה הקטנה צופה מראש צוק על נהר המטקווארי ועל הרובע העתיק של העיר, כשבקדמתה מוצב פסל אימתני של גורגאסאלי רכוב על סוס.

המראה של העיר העתיקה מרחבת הכנסייה והגן הקטן והמוצל שמאחוריה - הם כמובן הסיבה המרכזית להגיע לכאן. הרובע העתיק של העיר נראה מפה במיטבו, וכך גם הנהר וגשר הזכוכית.

 כַּרתְוְוליס דֶדָה

 צילום: איריס לוי. מצודת נרקילה 

 

אם תרצו תוכלו לעלות באחת מקרוניות הרכבל החדשניות והמלוטשות למצודת נריקלה שבפסגת הר הסולולקי ולפגוש שם את "כַּרתְוְוליס דֶדָה", "אם הגיאורגים".

זהו פסל אלומיניום הנישא לגובה של כ-20 מטר, בדמות אישה האוחזת בידה האחת כוס יין לידידיה ובידה השנייה חרב לאויביה שהוצב ב-1958, כשטביליסי ציינה את חגיגות יום השנה ה-1,500 להיווסדה. 

 

צילום: איריס לוי. שוק הגשר היבש

עושים שוק

"שוק הגשר היבש" - שוק היד-שנייה של טביליסי הפועל מדי יום הוא בבחינת שיטוט במנהרת הזמן: תוכלו לרכוש שם מדליות שנשאו חיילי הצבא האדום לפני עשרות שנים ואפילו פוסטרים של סטלין, יליד גיאורגיה, כמו גם מסכות גז, דגמי רכבות ישנות, מכונות להשחזת תערי גילוח, חפצי אומנות עתיקים ומבחר של עבודות קראפט מצמר ומחרס.

 

צילום: איריס לוי. שוק הגשר היבש

כאספן פורצלן תשומת ליבי הופנתה למספר פסלונים. אחד מהם של מלאך מבית היצרן הגרמני מייסן, שאותו הזדרזתי לרכוש ביודעי שהוא שווה הרבה יותר מ־80 הדולרים שנדרשתי לשלם עבורו.

שוק חוויתי נוסף הוא המיידן בזאר שממוקם בעיר העתיקה במעבר תת קרקעי. זהו שוק צנוע ואינטימי הכולל מספר חנויות אלגנטיות ומטופחות ובהן שפע של תבלינים, תלבושות מסורתיות, מזכרות וחפצי אמנות מודרניים.

 

צילום: איריס לוי. פסלו של תמאדה

זהוב, טעים ומשכר

בוודאי תופתעו לשמוע, אולם על פי עדויות היסטוריות שמקורן בכלים להכנת יין שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות עולה כי גיאורגיה היא הארץ הראשונה בעולם שבה יוצר יין.

ההיסטוריונים אף מעריכים כי כבר לפני 8,000 שנה פעלה במקום תעשיית יין משגשגת.

גיאורגיה עשירה בכ-500 זני ענבי יין שונים ומחולקת ל-14 אזורי יין ו-20 אפלסיונים. 60 מיליון ליטר יין מייצרים בה ביקבים המוצהרים, לצד יין שמקורו בבתי המקומיים באזורים הכפריים שם ממשיכים לייצר אותו לצריכה ביתית כחלק ממסורת משפחתית. 

 

 קווארי במוזיאון georgian experience

 

תעשיית היין הגיאורגית ייחודית לא רק במאות הזנים המקומיים של סוגי הענבים, אלא גם בשיטות הכנת היין. בעוד במערב התהליך מתחיל במכלי תסיסה העשויים מנירוסטה וממשיך אל התיישנות בחביות עץ, שהרי בגיאורגיה, חלק ניכר מהיקבים עדיין מייצר יין בשיטת מיושנת בקווארי - אמפורות חרס ענקיות.

חלקן הפנימי של האמפורות מצופה בדונג דבורים, הנחשב לרכיב בעל תכונות אנטיספטיות המונעות באופן טבעי את התפתחותם של חיידקים ועובשים לא רצויים ביין. אלו נקברות בחור פעור באדמה ובהן מתבצע כל תהליך הפקתו של היין לרבות תסיסתו. בתחתית הצרה של האמפורה מצטברת הפסולת ואילו בחלקו העליון נותר הנוזל הנקי לשתייה.

היין הכתום - המסורתי והמבוקש ביותר בגיאורגיה הוא שהופך את התעשייה המקומית לבעלת ייחודיות שקל להבליט בעולם היין הצמא לאותנטיות ולמסורתיות, מדובר בעולם מרתק עם זנים וסגנונות פחות מוכרים.

ומעניין לעניין, (כמעט) באותו עניין, בלב העיר העתיקה פועל מוזיאון קטן - georgian experience, הראוי לביקור, ובו מתואר בצורה גרפית אופן הכנתו של היין המסורתי ומוצגים בו כלי חרס ופריטים עתיקים, כמו גם מרתף יינות לצד חדר טעימות.  

 

 

 צילום: איריס לוי. שאטו מוחראני

 

 

אבל אם אתם מעוניינים לבחון ממש מקרוב את היין הגיאורגי אתם מוכרחים להגיע לאזור שהכי מזוהה עם התעשייה העתיקה הזאת - בחבל קאחטי.

האזור במזרח המדינה משתרע על שטח של למעלה מ-11,000 ק"מ בין טביליסי (המרוחקת ממרכז החבל בערך שלוש שעות נסיעה) לגבולות עם רוסיה ואזרבייג`אן. פה גם שוכן יקב "שאטו מוחראני" – ביקור חובה לכל חובב יין.

היקב ממוקם בתוך ארמון בסגנון צרפתי שהוקם ב-1512 כמקום משכנה של שושלת בגרטיוני ששלטה בגיאורגיה בתקופה שנמשכה מימי הביניים ועד לתחילת המאה ה-19.

בעקבות סיפוח ממלכת כארתלי-קאחתי לאימפריה הרוסית באופן חד-צדדי, הודחו כל נסיכי בגרטיוני שהתנגדו לסיפוח, ואלו שנכנעו לכיבוש הפכו למשפחה אריסטוקרטית בולטת באימפריה הרוסית.  

 

 צילום: איריס לוי. שאטו מוחראני

 

בשנת 1876 לאחר שהנסיך איוואן מוחרנבאטוני, נצר לשושלת בגרטיוני ביקר בצרפת, הוא החליט לייצר לראשונה בשאטו יין מהכרמים שבשטח האחוזה.

בשנת 2002 עברה האחוזה שיפוץ מסיבי, שהשיב לה את המראה המפואר שהיה לה בעבר. וכך, בין עצי האורן והגינות המטופחות שוכן לו המבנה המשופץ שסביבו כרמים מכל עבר ובמרכזו ציור קיר מרהיב במראה דלפט – רפליקה ליצירה פורטוגזית המגוללת את סיפור עינויה המצמרר של המלכה הגיאורגית קטבאן תמבולי (הכינוי שלה "טסמבולי" פירושו "מעונה" בגיאורגית).

בראשית המאה ה-17 היתה ממלכת כארתלי-קאחתי תחת שלטונו השאה הפרסי. המלכה קטבאן ובעלה המלך דויד אומנם הצהירו על נאמנותם לשאה, אולם פעלו בחשאי למרד.

ואכן, בשנים 1614–1615 פרץ מרד של קאחטים נוצרים, שדוכא באכזריות וגבה את מותם של 70,000 נפש בקירוב. כ-100,000 איכרים גיאורגים נוספים הוגלו לאיראן יחד עם מלכתם שאולצה להתאסלם. בשל סירובה לעשות כן - הורה השאה הפרסי להוציאה להורג.

שאטו מוחראני הוא למעשה היקב הגיאורגי המוכר ביותר בעולם. השאטו מייצר יינות מזנים מקומיים ואירופיים, מארח לטעימות יין וגם לארוחת מלכים.  

 

 צילום: איריס לוי. אגם ז`ינוואלי

 

לאחר הביקור ביקב ניתן להמשיך לנקודת היעד הבאה: מאגר המים המלאכותי ז`ינוואלי שנוצר כתוצאה מבנייתו של סכר הידרואלקטרי בשנת 1986 ואותו נוהגים המקומיים לפקוד בחודשי הקיץ ולהתרחץ במימיו הצוננים.

אגב, ללא קשר לעובדות היבשות הגיאורגים מספרים כי האגם נוצר מדמעות הנתינים הגיאורגים על מותו של יורש העצר, בנה של מלכתם האהובה תמר, ששלטה בממלכה לפני 800 שנים.

מיקומו המושלם בין ההרים והעננים שנושקים לקו המים הופכים אותו לנקודת ציון הכרחית לכל חובבי האינסטגרם, זאת לצד לוקיישן צילום נוסף - מבצר אנאנורי מהמאה ה-17, הסמוך לאגם המאפשר תצפית גבוהה על יופיו של האזור כולו.  

 

 צילום: איריס לוי. צ`ורצחלה

 

 

ומארוחה מלכותית, לארוחה מסורתית.

גיאורגיה מתברר תופסת מקום של כבוד גם בתחום הקולינרי. מי שמוכן לטעום את הסופרה (ארוחה גיאורגית מסורתית) בטוח לא יתאכזב.

מונח יסוד נוסף מהתחום הקולינרי הוא ה"תמאדה" - ראש שולחן האוכל האחראי על ניהול הארוחה לרבות ניהול האווירה והרמת כוסיות היין. 

 

 

הצ`ורצחלה – אותו קינוח גיאורגי בן מאות שנים שנרקח ממיץ ענבים ומאגוזים שונים - טעימה מאד (אם כי לא מומלץ לטעום אותה מכל דוכן רחוב).

גם הצ`אצא - וודקה מקומית העשויה מקליפות ענבים - משובחת, וזה עוד לפני שהוזכרו נפלאות החצ`פורי – אותו מאפה בצק המוצע במגוון צורות - שהידועה שבהן היא סירת בצק שממולאת בגבינה הנאפית יחד עם ביצה והחינקלי, כיסון בצק שממולא לרוב בבקר, בבשר לבן, או בבשר כבש. 

 

צילום: איריס לוי

שני חומרי גלם בולטים במטבח הגיאורגי הם החצילים והאגוזים. בדריג`יאני למשל היא חצילים מגולגלים הממולאים במחית אגוזים ועשבי תיבול, והפחאלי - כדורים של ממרחי תרד וסלק מתובלים באגוזי מלך ושום.

בכל קרן רחוב בעיר - בין מרפסות העץ היפהפיות שנבנו במאה ה-18, תמצאו חלונות לתנורי אפייה מיושנים המדיפים ניחוח חם ועשיר של לאבאש או פורי (לחם מסורתי), חמאה וגבינה מותכת. 

 

 צילום: איריס לוי. נהר המטקווארי בעיר מצחתה 

  צילום: איריס לוי. קתדרלת Svetitskhoveli

 עוף ברוטב במסעדת kera. צילום: איריס לוי

 

לארוחה גיאורגית מסורתית מומלץ להגיע אל מסעדת Ethnographer בטבילסי שבה נערכים מדי ערב גם מופעי ריקוד מסורתיים או ל-kera fish השוכנת בעיר מצחתה, זוהי מסעדה מקסימה בבעלות משפחתית שממוקמת לא הרחק מקתדרלת Svetitskhoveli ממש על גדות נהר המטקווארי.  

 

 

 צילום: איריס לוי. מנזר ג`ווארי

 צילום: איריס לוי. מנזר ג`ווארי

 

ואם כבר הרחקתם לפה, מומלץ מאד שלא לוותר על הביקור ב"ג`וואריס מוֹנאסטֶרי" - מנזר גיאורגי אורתודוקסי מהמאה השישית הנחשב לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

המנזר המוכר בשמו "מנזר ג`ווארי" שוכן על גבי צוק המשקיף על העיר כולה, ואם יתמזל מזלכם אולי תתקיים ביום ביקורכם בו חתונה, זה בהחלט מחזה מסקרן ומשובב נפש.