תחי אלג`יריה

 יח"צ

 

תקופת הקולוניאליזם בה שלטה צרפת באלג`יריה 132 שנות שלטון, כמו גם שבע שנות מלחמת הגרילה העקובה מדם שניהלה באמצע שנות ה–50 התנועה הלאומית האלג`יראית נגד המתיישבים הצרפתים, גבו את מותם של מאות אלפי לוחמי עצמאות.

מלחמתה העיקשת של צרפת באלג`יריה בין 1954 ל-1961, התאפיינה בהיגררות לפעולות טרור קשות ולמדיניות של עינויים, ענישה סביבתית ורצח חשודים לא פעם ללא משפט.

ב-1961, לאחר שבע שנות מלחמה, החליט נשיא צרפת דאז שארל דה גול - שחזר אל השלטון שלוש שנים קודם לכם בהבטחה כי ימנע ממלחמת צרפת-אלג`יריה לגלוש אל צרפת - לשאול את העם הצרפתי האם הוא תומך במדיניותו לסיים את הכיבוש באלג`יריה.

 

מיליוני הצרפתים שניגשו אל הקלפיות תמכו ברוב גדול בקו המדיני שלו וכך ב-19 במרץ 1962 שמה ממשלת צרפת קץ לשלטון הדיכוי הקשה שהנהיגה במדינה הצפון אפריקאית.

 

יח"צ

מנגד, גם לוחמי החירות האלג`ירים, אנשי "צבא השחרור הלאומי" (ALN) ו"חזית השחרור הלאומי" (FLN) לא טמנו ידם בצלחת ונקטו לא פעם בפעולות טרור עיוור ואכזרי.

 

אחד הסיפורים המצמררים בעניין זה הוא סיפורו של פרננד איבטון ששמו מתברר מעולם לא הרפה ממחשבותיו של נשיא צרפת לשעבר פרנסואה מיטראן שהביא לסיום עונש המוות בצרפת בשנת 1982.

איבטון, בנו של קומוניסט, הלך בעקבות תפישתו האידאולוגית הקומוניסטית של אביו והחל להיות מעורב בפוליטיקה כבר בגיל צעיר מאד. כשבגר מונה לתפקיד מכונאי במתקן של חברת הגז האלג`יראית והפך חבר ב"חזית השחרור הלאומי".

 

ב 14 לנובמבר 1956 הוא קיבל על עצמו משימה - לשתול פצצה בחדר ההלבשה של חברת הגז בתקופה המכונה "הקרב על אלג`יר", במהלכה נהרגו מספר אירופאים על ידי פצצות.

הסרט "נאמנות", בבימויו של הלייה קריסטן, מבוסס בין השאר, על הרומן "אחינו הפצועים" של הסופר ז`וזף אנדראס (2016) שזכה בפרס גונקור היוקרתי. במרכזו, של הסרט ניצבת דמותו של פרננד איבטון אותו מגלם ונסן לקוסט המצוין.

 

יח"צ

הסרט שעוסק ביחסים בין ערבים אלג`יראים וצרפתים, ואכזריות צרפת בעינוי ורצח של פעילים למאבק לשחרור לאומי, ושלטון קולוניאליסטי צבאי, מתאר את סיפור אהבתם המרגש של הלן - אישה פולנייה שברחה לצרפת (ויקי קריפס הנהדרת הזכורה מהסרט ""חוטים נסתרים"), לפרננד איבטון.

הלן, שנחשפת למאבק הפוליטי שמנהל בעלה ולמפגשים שלו עם חבריו לחזית הלאומית, מתחילה לתפוס את הצד שלו, לצדד ולתמוך בו.

הדרמה התקופתית נעה בין עבר להווה, בין ההיכרות של הלן לאיבטון, מערכת יחסיהם והעובדה שהפך לאב בנה, לבין ההתמקדות בפרננד שנפגש עם חבריו למאבק. הקשר בין התקופות יוצר חיבור לא ליניארי, המאלץ את הצופה להבין את ההקשר הפוליטי בתוכו מתקיימת העלילה.

 

יח"צ

ואם בהקשר פוליטי עסקינן, שהרי יצוין בעניין זה כי בשנת 1994 כשפרנסואה מיטראן רואיין ונשאל מה היתה עמדתו במקרה של איבטון, הוא השיב "אינני יכול לענות על כך".

 

היה זה ז`אן קלוד פרייה, מזכיר המועצה בשנים 1956-1959, שחשף בפני המראיין את העובדה שמיטראן עצמו המליץ בפני נשיא הרפובליקה באותה עת, רנה קוטי, על הוצאתו להורג של איבטון.

ב11 לפברואר 1957, נערף כאמור ראשו של איבטון בגיליוטינה בבית הסוהר באלג`יר. יחד איתו הוצאו להורג שני לוחמי מחתרת אלג`יראים נוספים.

שלא כמו סרטים אלג`יראים צרפתים אחרים שצולמו במרוקו כמו למשל "הפרה ג`קלין" של הבמאי פטסה בוימד, הסרט "נאמנות" צולם באלג`יר, עם קאסט אלג`יראי צרפתי. נתון זה מעניק ממד של אותנטיות לסיפור ההיסטורי שצרפת כידוע ממעטת לעסוק בו, מה גם שהפעם בשונה מנוף הסרטים הצרפתיים "נאמנות" עוסק ומתאר את תקופת הכיבוש תוך ביקורת על פשעיה של צרפת בעת הכיבוש באלג`יריה.