צילום: דור קדמי (יח"צ ברקת)
ממילאנו לבית הנסן בירושלים!
ביום חמישי בשבוע שעבר הושק בחגיגיות רבה בבית הנסן - המרכז לעיצוב השוכן בטלביה ירושלים אירוע העיצוב הגדול "שבוע העיצוב ירושלים" ה-11 במספר. האירוע, יוזמה של משרד ירושלים ומורשת ושל הרשות לפיתוח ירושלים.
דמיינו אותי, טסה חזרה ארצה, מרוגשת ממילאנו, כולל מחיאות כפיים לטייס בעת הנחיתה ו"הבאנו שלום עליכם..." וכל החבילה, ועתה מתבקשת לשחק "מצא את ההבדלים" בתערוכה ירושלמית.
ובכן, הפתעה! לא בכדי טוענים כי "ירושלים של זהב", תערוכת העיצוב בבירה הציגה תצוגה שלא נפלה מזו האירופאית, וגיליתי בה חידושים רבים במגוון תחומים, ברזים חכמים, בדים שעברו אשפרה מיוחדת, עיצובים מפתיעים ושואו מרהיב ומשובב נפש - ללא ספק חוויה מטורפת לשוחרי העיצוב.
צילום: דור קדמי (יח"צ ברקת)
"בית הנסן" בשכונת טלביה שבמרכז העיר, המוכר לירושלמים גם כ"בית המצורעים" ומשמש כמרכז תרבות לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה, פתח את שעריו של המבנה ההיסטורי המפואר לכ-160 מעצבות ומעצבים ישראליים ובינלאומיים.
המיצבים הוצגו ברחבי המבנה שהוקם ב–1885 כבית מחסה רפואי בשם Jesus Hilfe, "עזרת ישו", לטיפול בחולים במחלת הנסן (מצורעים).
הנושא הנבחר כל כך מופשט: זמן, ודווקא שם הוא קיבל משמעות מטורפת, מציעה לכם להכין את המוח שלכם להתפוצץ ואת הלב להזמין להתרגש!
במציאות חיינו של הווה מתמשך נשאלות השאלות: האם ניתן לרתום את הזמן לטובתנו? איך אפשר לנצל את הזמן על מנת להשפיע לטובה בעתיד? והאם המרחב חסר הודאות הוא מגרש משחקים חופשי לעיצוב יצירתי במיוחד?
צילום: דור קדמי (יח"צ ברקת)
צילום: דור קדמי (יח"צ ברקת) בעיצוב, שתפקידו היסודי הוא להדהד ולשרת את רוח הזמן, קבועיי הזמן דורשים התייחסות מחודשת ומסתבר שהפרזנט אינו סימפל!
ראשית אתוודה שלא ראיתי את כל המייצבים מה שמאלץ אותי לשוב בשמחה רבה לבית הנסן, לשדל שוב את המוח להדהד ולעבוד בטרוף. אין ספק כי תחושה זאת מעידה כי המיצבים האמנותיים עשו מלאכתם נאמנה ודגדגו לי בכל אונות המוח וחוזר חלילה - המוח חווה חוויה מטלטלת! חכמה ומרגשת!
צילום: דור קדמי (יח"צ ברקת) מעל לדלת בכניסה הראשית התנוסס והודלק באורות ניאון שלט עם המילה UNKNOWN, כשחלק בה - NOW, מוקף בעיגול. בדיוק רב עכשיו, חוסר וודאות וחוסר ידיעה!
כאדם התועה בערפל ואינו יכול כמעט לראות מה לפניו ומה מאחוריו, בועת הזמן שאנו כלואים בה מבקשת תכנון שלא יכול להיות להיות אלא לטווח קצר.
בהמשך מייצב בינלאומי העוסק ברפטטיביות. חדר לבן ובו שלושה צבעים המושחים את קירות החדר בצבע לבן, הרגיש כאילו מדובר ב"בומרנג" אינסטגרמי מהפנט.
בחדר אחר הוצב עץ משאלות שגרם לצופה להשתתף ולכתוב משאלות לעצמו, לחברה ולעולם, ולאחר מכן לתלות את הפתקים על ענפי העץ.
צילום: דור קדמי (יח"צ ברקת)
צילום: דור קדמי (יח"צ ברקת) במעברים בין המבנים דרך החצר, הוצבו שלוש תיבות צבעוניות אל מול קיר מראתי שגרם לשיקוף ויצר שער דמיוני מרהיב כמו גם השתקפות המבנה הישן על גבי התיבות - חגיגה מרגשת ומעצימה.
מיצג "וונוס מיפו" הרטיט את ליבי, דימויי גוף האישה מפוסלים בחוט ברזל ואת הנפח בין חוטי הברזל ממלא בלון מנופח במעט אוויר - הניגוד שבין הברזל המוצק, החזק אל מול הדקיקות ושקיפות הבלון כדימוי לאישה מדהים בעיני ויותר מזה, המתח בין החומרים ומשמעות לאישה של שנות האלפיים.
צילום: דור קדמי (יח"צ ברקת) 
צילום: דור קדמי (יח"צ ברקת) צ.ל.ם אותי – הפתיע במיוחד!
צלמיות – פסלון קטן ששימש בתרבויות עתיקות כקמע, חפץ קדושה או סממן פריון, מקבל כפל משמעויות ומוצג כדמויות המצלמות סלפי וסיטואציות ישראליות יומיומיות.
הפרויקט מציג צלמיות שנסרקו בסורק תלת ממדי, עברו מידול ונבנו מחדש כפיגורות בחברה הישראלית של היום.
צילום: דור קדמי (יח"צ ברקת) 
צילום: דור קדמי (יח"צ ברקת) אלה מקצת המייצבים שהספקתי לראות, יש כמובן עוד הרבה נוספים, מעניינים יותר או פחות ומגרים מוחית, לו היה ברשותי מספיק זמן הייתי חולשת על כולם, יחד עם זאת בכוונתי לפנות לעצמי זמן כדי לשוב ולהשלים את הסיבוב ולראות את כל המיצבים.
"לו הכרת את הזמן כמוני, לא היית מדברת על לבזבז אותו. הוא לא אחד שמתבזבז" (הכובען המטורף לאליס).
ניהול כללי: סמדר צוק ורן וולף, חברת רן וולף.
מנהלת אמנותית: ענת ספרן.
אוצר ראשי: טל ארז
