יח"צ. מיצג נשים פורצות אמנית יעל בוגן. צילום: שחר וזיו כץ
ביום שישי ה-17 ביוני התקיים אירוע החניכה הרשמי של המוזיאון המחודש "אנו" (ANU), בית התפוצות במהדורה הקודמת והמוכרת שלו.
המוזיאון פתח את שעריו לאורחים ולעיתונאים על מנת להתרשם מהתכנון, מהעיצוב ומהמיצגים החדשים והעדכניים.
המבקר במוזיאון פוגש עושר בלתי רגיל של הוויית העם היהודי והישראליות וחווה במוזיאון המחודש חוויה חזקה ומרגשת, כך שעל מנת להיות ממוקדת בחרתי לפתוח בציטוט המופיע בין משפטי החכמה: "הרוצה את המרב – מפסיד את המעט", ולכן אגע במעט, בנקודות מסוימות, והיתר עומד לרשותכם בסיור פיזי במוזיאון.
הסיור החל ב"קומת הפסיפס", המציגה במסכים מאורגנים במרחב ישראליות על גווניה השונים ודוברים מקשת "עמך ישראל" – החל בחרדי חבוש בשטריימל וכלה במשפחה ובא זוג הורים גברים, כלומר העולם היהודי באשר הוא.
יח"צ. צילום: שחר וזיו כץ
בכל לוח הציגה הדמות תשובה לשאלה מה זה להיות יהודי עבורה, תוך טיול בין יוצאי תפוצות העם היהודי. פתיחה מעניינת ומרתקת, ובעיקר מגרה ומזמינה להמשיך ולהיכנס אל נבכי המוזיאון החושף עולם ומלואו של צבעים, לבוש, קולות, יצירות, מימרות והגות - מכלול הנקרא העם היהודי או עם ישראל, כמו גם טעמים מהמטבח היהודי ומנהגים ואמונות עממיות.
בכניסה למוזיאון תוכלו להיכנס לאולם בני ציון המרושת במחשבים ומשמש כמרכז מאגרי מידע, שם תוכלו לאתר נתונים משפחתיים ולדלות פרטים על השושלת המשפחתית, ופרטים אותם אתם מעוניינים לברר. לא רחוק משם עמדה בשירות עצמי לרכישת כרטיסים או לחילופים הדפסתם במידה והוזמנו מראש.
יח"צ. צילום: רוני כנעניהמוזיאון המציג את תולדות העם היהודי על תפוצותיו ויצירותיו תחת קורת גג אחת, מעוצב בהתאם לנושאים השונים בו, למשל אגף מוזיקה, תיאטרון, קולנוע, מחול הומור ועוד, כאשר לכל נושא מוצגת המחשה אם בסרט ואם באודיו, מוזיקה או דמויות מפוסלות, שחזורים של מבנים ובתי כנסת, כתבים עתיקים וחדשים יותר ואף פעילות אינטראקטיבית המפעילה את המבקר ושימוש במשקפי מציאות-רבודה בהם ניתן לחזות בהופעה חיה של שירה יהודית-ישראלית.
הוא מציג יהודים מפורסמים בתחומם בכל העולם, החל מלאונרד כהן, המשך ביהודי מנוחין ואייזיק שטרן וכלה באלבר אלבז שעיצב בין היתר עבור בית האופנה לנווין.
הופתעתי לגלות שהקונדיטור פראנץ זאכר האוסטרי שהמציא את טורט השוקולד המפורסם "זאכרטורט" ושנקרא על שמו – הוא יהודי. מקום מיוחד ניתן גם לנשים יהודיות פורצות דרך, וכך מוצג הצאוורן הרקום של גלימת השופטת היהודייה בבית המשפט העליון של ארה"ב רות ביידר גינסבורג שהלכה לעולמה לפני מספר חודשים.
יח"צ. צילום: רוני כנעני
תחנה מעניינת היא "מסע בין קהילות". לרשות המבקרים עמדות מידע במגע (tuch) על כל תפוצה, לוחצים על נקודה בגלובוס וכל הנתונים על תפוצה זו עולים במסך.
במקום ממוקמות מספר עמדות כך שהן זמינות בדכ"ל. ממש ממול, ובעיקר לכל מי שהולך לאיבוד בין שלל הזרמים ביהדות והשוני ביניהם, נמצא אולם המציג אותם ואת ייחודיותם, כולל את שלושת הזרמים המרכזיים – האורתודוקסים, הקונסרבטיבים והרפורמים, תוך פירוט הזרמים האורתודוקסים כמו גם היהדות המסורתית, מסורתיים מבחירה, תיקון עולם וכמובן חילוניים. מעניין ועושה סדר בראש.
בין המוצגים היהודיים המרשימים עומדת לה כלאחר כבוד מנורת חנוכה מפוארת מקורית מהמאה ה-18, המספרת סיפור מרגש: מדובר בחנוכיה אחת משתיים זהות שניצבו בבית הכנסת הגדול בוורשה.
ב-1939 עם הכיבוש הנאצי, קברו הרב ומזכיר הקהילה את המנורות במסתור עם חפצי קודש נוספים, תוך שהם מציעים אותם למכירה על מנת לממן בריחת יהודים מוורשה. המנורות נרכשו בממון רב ע"י זוג פילנטרופים נוצרים משטוקהולם-שוודיה בשם אקסל ומרגרט ונר-גרן, כשהמטרה באמת ובתמים לסייע ליהודים בוורשה.
יח"צ. צילום: רוני כנעני
אקסל אגב הוא מקים בית החרושת אלקטרולוקס. לימים עם הקמת מדינת ישראל, שמע הזוג שסר אייזיק וולפסון רוצה להקים את בית הכנסת הגדול בירושלים. הם החליטו שהחנוכיות שייכות לעם ישראל ולעם היהודי וביקשו להחזירן, ותרמו אותן למדינת ישראל. החנוכיות הועברו לבית הכנסת הגדול, וכיום הן חלק מאוסף מוזיאון היכל שלמה בירושלים.
תקצר היריעה מלתאר ולו מן המעט. ניכר כי השקיעו במוזיאון המתחדש מחשבה ועמל רב.
מדובר במוזיאון מתוכנן ומעוצב לעילא ולעילא, מעניין, עשיר במוצגים ומיצגים המאפשר מבט כולל על העם היהודי לדורותיו תוך שימוש באמצעים עדכניים.
בנוסף, נעשה שימוש בכלים מגוונים והמבקר במוזיאון על אגפיו השונים חש שהוא מלא כל כולו והלב מתרחב. כמה עצמה שורה בהיכליו! לא אגזים ואומר – מוזיאון ברמה שאינה מביישת מוזיאונים מפורסמים ממנו, שאפו.
יח"צ. צילום: רוני כנעני
רק עניין אחד נשאר לא פתור: מה מצאו פסול בשמו הקודם "בית-התפוצות" שמיצה ודייק את מהותו ואת התכנים בהם הוא עוסק. בכל הכבוד למיתוג מחדש, אולי השם "ANU" קליט יותר עבור תיירים שאינם דוברי עברית, אבל היי, מוזיאונים גדולים ממנו שימרו את שמם כחלק ממורשת גם כששיפצו מהיסוד, שובר שיניים ככל שיהיה...
שם מקבל עם השנים זהות עם המוזיאון, למה לנו תמיד בוער לשנות בשם השינוי עצמו ולא להיות נאמנים למקור?
אז יש לי הצעת פשרה, אולי להגדיר את שם המוזיאון: ANU מוזיאון בית התפוצות, וכך נהיה נאמנים להיסטוריה שלו ולמה שהוא – בית לתולדות העם היהודי, והרי בית הוא לא רק קירות, הוא הרבה מעבר לזה...
חגיגה מרהיבה לעין ולנשמה -ביקור חובה!
