על פי ההערכות כ-30,000 אלף איש בממוצע מבקרים במוזיאונים השונים בעיר אשדוד, ועוד כ-30 אלף פוקדים את בית האמנים והשתתפו בפעילויות תרבות נוספות שהעיר מציעה.
אשדוד, בשונה מערים אחרות, מהווה מתברר, מרכז תרבותי משמעותי ללא פחות מ-99 קהילות שונות החיות בה. ככזאת, היא סמל לתרבות קהילתית וגיוון חברתי, המתקיים הודות לשמירה העיקשת של הקהילות השונות בעיר על המאפיינים והמנהגים הייחודיים להן.
במרוצת השנים הלכה והתפתחה באשדוד תרבות ייחודית ואוטונומית. בתחילה היא התקיימה בעיקר בשכונות, בבתי הכנסת ובאירועים קהילתיים קטנים, אולם ככל שצמחה העיר והתפתחה היא החלה להוות מוקד משיכה לקהל מגוון שהחל לפקוד את המוזיאונים ופעולות התרבות השונות המתקיימות במרחב הציבורי שלה.
צילום: museumofartinashdod, פייסבוק רשמי
אמנות עכשווית
בתוך כך, מוזיאון אשדוד לאמנות, מוזיאון וותיק הפועל בעיר כבר 20 שנה, נחשב לאחד מהמובילים בארץ. מוצגות בו תערוכות אמנות ישראלית ובינלאומית המתחלפות במשך השנה, תוך שילוב תחומי מדיה מגוונים, כמו גם פעילויות ואירועי תרבות, שיח גלריה ומפגשי אמן.
במוזיאון בולט במיוחד אגף הצוללת הירוקה המשלב חינוך לתודעה אקולוגית ופעילות אמנותית. מדובר בפעילות חווייתית לחינוך אקולוגי שתכליתה לעודד לחפש אחר פתרונות לבעיית הצריכה המוגברת עמה מתמודדת הסביבה, תוך התייחסות להתייעלות אנרגטית באמצעים ויז`ואליים, דרך משחקים אינטראקטיביים, וחשיפה ליצירות אמנות מקוריות.
בנוסף, פועלת במוזיאון יחידת מראות, ראשונה מסוגה בארץ – המיועדת לטיפול באמנות במרחב מוזיאלי, מתוך זיקה ותפיסה טיפולית עתירה בסדנאות חווייתיות, לרבות - ציור, פיסול, צילום ותנועה.
מוזיאון אשדוד לאמנות - דרך ארץ 8, אשדוד
בית אריה קלנג - בית לאמנים
כחלק מהמגמה האומנותית המתפתחת בעיר, מקיים במהלך השנה בית אריה קלנג - בית האמנים העירוני, תערוכות מקצועיות ומפעיל חנות ייחודית בשם "תוצרת אשדוד" שבה נמכרים מוצרים וחפצי אמנות שיצרו אמנים מקומיים.
בית האמנים הוקם למעשה עבור אמני העיר, שפועלים ותורמים כבר שנים לנוף האמנותי של אשדוד ולקהילה.
מטרתו המוצהרת - להפוך לנקודה הראשונה לביקור באשדוד ולהיכרות עם העיר ואמניה, וקיומו מהווה חלק ממערך עשיר של חיי תרבות ואמנות בעיר.
בנוסף, המקום מהווה כאמור לא פחות מבית בקהילה ומענה לאמנים ולאמנות בעיר, וכך לדוגמה כל יוצר מקומי שמוציא לאור ספר יכול לקבל את הבית לערב ההשקה, וגם אגודת האמנים מקיימת במקום פרויקטים בקהילה עם אוכלוסיות שונות ומגוונות.
בית אריה קלנג-בית אמנים - יאיר 2, אשדוד
עוד פרויקט שנועד לחבר את האמנות עם השטח הוא התיאטרון הקהילתי "ברמוזה" - הבית לתיאטרון רחוב ופרינג`, הפועל בעיר כבר 20 שנה, ובמסגרתו מכשירים תלמידים במגוון תחומים: תיאטרון פיזי, מחזאות, תיאטרון, ליצנות, תיאטרון רחוב ומיומנויות קרקס.
כמובן שכשמדברים על אשדוד אין מנוס מלהזכיר גם את התזמורת האנדלוסית הישראלית, אחד הגופים התרבותיים המוזיקליים החשובים שפועלים כיום בישראל.
כידוע, מדובר בתזמורת שמטרתה לבצע ולשמר את הרפרטואר המוזיקלי העתיק של יהודי אנדלוסיה ומרוקו ולהעמיק את המורשת התרבותית הזאת בקרב האוכלוסייה. הלהקה מגלמת הלכה למעשה את ההטרוגניות הרב תרבותית בעיר, מחד היא כוללת צעירים ממוצא צפון אפריקאי דור צעיר ויליד הארץ שכותב שירה במרוקאית ולצידו מגוון נגנים, שחלקו הגדול מבריה"מ לשעבר המנגן בכלים ערביים וצפון־אפריקאיים.
גם להקת בלט פאנוב שנוסדה ב-1999 ופועלת באשדוד, נחשבת לאחת הלהקות הקאמריות המוערכות בארץ.
פאנוב שזורה אף היא בסיפור הגיוון החברתי של העיר. בתחילת דרכה היא היתה מזוהה רק עם עולי חבר העמים אבל במרוצת השנים היא השתלבה והוטמעה במרקם החברתי המיוחד של העיר.
צילום: קובי טיריפינטו
המוזיאון הארכיאולוגי היחיד בעולם לתרבות הפלשתית
מלבד מוזיאון אשדוד לאמנות, כמו גם בית האמנים ומרכז מונארט לאמנויות, הנחשבים כולם למוסדות אמנות מוערכים, פועל בעיר מוזיאון בוטיק נוסף הקרוי ע"ש קורין ממן ועוסק בתרבות הפלישתים ובאתנוגרפיה.
צילום: קובי טיריפינטו כשחושבים על הפלישתים, האסוציאציה הראשונה - היא תיעוב. הרי מאז לימודי התנ"ך בבית הספר היסודי הוצמד לפלישתים דימוי של אויב אולטימטיבי. תחילה הם תפסו את שמשון הגיבור, השופט השנים־עשר והאחרון המוזכר בספר שופטים, נזיר מתהולל, עוקר השערים ומכסח הפלישתים, שמצא לבסוף את מותו בגללם ושהפיל את עמודי מקדש דגון עליו ועל אויביו.
בהמשך פגשנו את דלילה שהצטיירה בסיפור המקראי כסיכון ביטחוני, ומיד לאחריה גם את גולית, הענק האימתני, שנלחם בדוד וזה לפני שהוספתי מילה על מותו של שאול המלך בגלבוע.
צילום:אבישי פינקלשטיין
צילום: קובי טיריפינטו הביקור במוזיאון לתרבות הפלישתית מספק הצצה מעט שונה לתרבות שחיה פה בין המאות ה-12 והשביעית לפני הספירה כמו גם תובנות אחרות ממה שהורגלנו אליהן בכל הנוגע לעם הפלישתי. ראשית הם מתגלים כעם מרתק ויצירתי, חובב יין ועם חוש מופלא לעיצוב ושנית, כל הדימוי הנוקשה של אויב מר וחצוף מתערער לפרקים וזה מאפשר להביט בהם ובתרבותם החרבה באור שונה.
צילום:אבישי פינקלשטיין
צילום:אבישי פינקלשטיין התצוגה במוזיאון מוארת ויפה, השילוב בין הצבע הכחול לכתום יוצר נראות ברורה ומזמינה, הסאונד מתוכנן היטב ומשולב באנימציה ובמיצג אינטראקטיבי הקורצים לקהל הצעיר, יש גם סדנאות יצירה וניכר כי מבחינה אוצרותית נעשתה פה עבודה רבה הלוכדת את החלל וממגנטת את הצופה.
אטרקציה נוספת שמציע המקום - משתה הפלשתי הכולל תאורה ברוח העת ההיא לרבות אביזרים ובגדים של לוחמים פלשתיים. המבקרים בחלל מוזמנים ללבוש את הבגדים, להצטייד בחניתות, אפוד ומגן ולאחר מכן ליהנות מארוחה פלישתית עשירה המתבססת על ממצאי מחקריה של ד"ר טובה דיקשטיין, חוקרת קולינריה קדומה.
המוזיאון לתרבות הפלישתים - השייטים 16, אשדוד
צילום: מנדי הכטמן
מסע בזמן - מרכז מאורות
מוקד תרבותי נוסף שאשדוד מתהדרת בו הוא מרכז מאורות שהקימו הרב מנחם עמאר ורעייתו הרבנית חנה, לאחר ששבו ארצה משליחות חב"ד באוסטרליה.
המרכז הצנוע הזה משרטט תמונה ויז`ואלית מרהיבה של תולדות העם היהודי ומנתח דרך שש תחנות משמעותיות את סיפור הוויתו וההיסטוריה של העם הקטן, היחיד ומיוחד, השנוא ונערץ, החכם ומסובך, הרדוף ונרדף, דרך סיפורי ספר הספרים. ששת החללים במרכז שופכים אור על גאונותו אומנותו, קושיותיו ושאלותיו כמו גם על מקור שרידותו של העם היהודי.
צילום: קובי טיריפינטו
בחלל הראשון יקבלו סבא סבבה (שולי רנד) ונכדו הצעיר את המבקרים בלבביות ויסחפו אותם לעולם קסום – לרגע שבו לפי האמונה היהודית הכל התחיל – בריאת העולם! בחדרים הבאים באמצעות מתוארת ההשתלשלות המקראית באמצעות מופע אור קולי מפעים המשלב אפקטים ואנימציות, כוכבים, נהרות ונופים תלת ממדיים, בחוויה רב חושית מסעירה.
בדרך פוגשים באברהם - אבי האומה היהודית ומתקדמים הלאה לדורות הבאים, יצחק ויעקב, סיפור יוסף במצרים העתיקה, העבדות, יציאת מצרים ומעמד הר סיני. החדר החותם את המרכז מוקדש כצפוי לסלע קיומו של העם היהודי - העיר ירושלים.
הסיפור היהודי מתואר כאמור באמצעים אינטראקטיביים בעושר רב, ובאופן הממחיש לצופה הצעיר את האפוס הגדול של העם היהודי. אין ספק כי הוא עומד בהצלחה רבה במשימה המאתגרת של זיקוק הסיפור אפילו אם הוא אינו מאפשר לצופה להחליט בעצמו אם סיפורי התנ"ך, כולם או חלקם, הם אמת היסטורית ברורה אם לאו.
צילום: מנדי הכטמן ישנם חלקים בתצוגה שעוררו בי התרגשות של ממש, עם זאת אודה כי אחרים הרגישו לי ככאלה הקורצים יותר לאזור הנוחות הדתי.
כאדם חילוני שאינו מקבל עליו את מרות הדת, מעין "יהודי חופשי", אם תרצו כזה שהשתחרר מעול מצוות, כל החלק שעסק בשולחן השבת לרבות הדלקת הנרות והקידוש הרגיש לי מעט הלכתי.
המרכז, ניתן להניח, אוחז בתפישה המקדשת את מקומה ומשקלה של הדת כמרכיב היחיד בזהות היהודית, ולכן לפחות מבחינתי כמבקר בו הוא נעדר את נקודת הראות החילונית ההומניסטית ולכן פחות מדבר לליבו של מי שרואה עצמו ריבון על עולמו, גופו, מעשיו ומחשבותיו.
עם זאת ניכר כי נעשתה פה עבודה אמיתית לטובת קירוב לבבות ולמרות כל הנאמר לעיל חשוב לציין כי גם כחילוני הרגשתי במאורות שיש לי מספיק מרחב לחיות באמונתי...
מאורות - אבני חושן 1, אשדוד
