צילום: מתן בללתי
הבמאי רוי קריספל רצה לעסוק בקונפליקט הישראלי־פלסטיני מנקודת מבט שונה.
גבר פלסטיני עם גופת בנו הקטן בתיק עם לוגו של בית"ר ירושלים הנוסע ברכב עם אישה ישראלית בהריון המתפרנסת למחייתה ממכירת מנויים לעיתון "הארץ", זו אחת הסצנות בסרט הביכורים הארוך והמסקרן "אבו עומאר" של קריספל, המבקש לטפל בדרך עדינה ועקיפה בנושא הסכסוך, בגזענות, ובסטריאוטיפים דרך עיניהם של שני גיבוריו: סאלח (קייס נאשף), ומירי (שני ורצ`יק).
הסרט שזכה לשבחים רבים בפסטיבלים בעולם, ונרכש על ידי רשת הכבלים HBO אירופה והוקרן ב-15 מדינות אירופיות, מתאר את מסעם של השניים כדי להגיע בחזרה לכפר שבשטחי הרשות הפלסטינית במטרה לקבור את עומאר, בנו המת של סאלח, שהיה חולה, וטופל בבית חולים ישראלי, אך עוצר שהוטל על השטחים מונע מהם לעשות זאת.
צילום: מתן בללתי המסע המטלטל מתאר את תמצית הסכסוך הן בדמויות שרואים על המסך, והן במצבים האבסורדים אליהם הם נתקלים, תוצר של מציאות בלתי אפשרית.
האינטימיות שנוצרת בין סאלח למירי, שתי נשמות אבודות בעולם, הוא לב ליבו של הסרט, הקטן הזה.
משחקם המדויק של השניים - הוא שאיבד חיים והיא שתכף תביא לבדה חיים חדשים לעולם, סוחף את הצופים לחוש חמלה כלפיהם, ודווקא המינוריות והיעדר עומק השיח של שתי הדמויות מקבל ממד פסיכולוגי של מסע לתוך הנפש.
קריספל שביסס את סרטו על תמונה מתערוכה פוליטית בה מצולם אב שעומד עם תיק מול מחסום צה"לי, ובתוך התיק בנו הפעוט שנפטר בבית חולים ישראלי ממום בלב, לכד את עיניו ולבו, והוא בחר כאמור לביים סרט שהדמות הראשית בו לוטה בערפל, מתי המחסום יפתח? לאן הגיבור הולך מבית החולים, ואיך יגיע למולדת שלו? הן רק חלק מהתהיות שעוברות על הצופה.
לדבריו של קריספל מה שהוביל אותו בכתיבת התסריט הוא החלק ההומני האנושי, בחיבור הזה בין שני אנשים. ונדמה העובדה שהצופים אכן מתוודעים רגשית לשתי הדמויות ונקשרים אליהן, גורם לסרט להיות מותח במיוחד ולצופים לפלל לשלומם של שני הגיבורים תוך תקווה כי סאלח יצליח במשימתו, לקבור את בנו.
עם זאת הסרט אינו חף מבעיות, אומנם מתוארות בו אינטראקציות של אנשים במבע אירוני טרגי-קומי באופן שהופך אותו ליפה כל כך, אב שנפרד מבנו ומתקרב לאישה בהריון, שמסיעה אותו למרות שאינה מכירה אותו, ללא ספק סיטואציה מורכבת שמצליחה להפר את הסדר הרגשי של הצופים, לסחוף אותם לתוך העלילה ולגרום להם להזדהות עם הדמויות כאילו היו גיבוריו של סרט מתח עלילתי או דרמה משובחת.
צילום: מתן בללתי
אולם בחירתו של קריספל לטמון את גופת התינוק הפלסטיני דווקא בתיק שעליו מתנוסס לוגו בית"ר, כמו גם ניסיונו לתאר את קשייו של גבר בעל חזות פלסטינית להסתובב במרחב כשהוא אוחז בתיק גדול ומעורר חשד אולם באחת הסצנות האחרות בסרט הוא מצליח להיכנס לקניון בחופשיות מבלי שאנשי האבטחה יידרשו לבדוק את תיקו, כמו גם תיאור החייל באוטובוס שהגיב לריח ריקבון הגופה הבוקע מהתיק אל מול סצנה אחרת בבית מלון יוקרתי בים המלח בה הסובבים כלל אינם חשים בצחנת הגופה לצד התגייסותה המהירה של האישה הישראלית לסייע לפלסטיני הזר הן מעט תלושות, אינן עקביות וחלקן אף מיותרות.
הסרט רווי בקלוז-אפים, ומדיום שוטים שנועדו להדגיש את הרגשות של הגיבורים הראשיים, ואת האינטימיות החשופה ביניהם תוך עיסוק אחר ושונה בסכסוך הישראלי־פלסטיני, שכבר נדמה שראינו ושמענו הכל אודותיו.
אורך הסרט: 113 דקות
