יקוטה: מרוקאית, כמו מארמון המלך

שם בעיר העתיקה שוכנת יקוטה, מסעדה ותיקה, בת 52 שנה, בבעלותו של השף בבר בן מויאל, דור שני להנהלת המסעדה.


"יקוטה"– שפירושה "יהלום", נקראת על שם אמו של בבר, ובאמת ניתן לחשוב כי מדובר רק באוכל טעים של אמא, אך אצל בבר אין "רק", הכל בגדר "וואו".

אפילו העיצוב הוא יוקרתי ומעודן. המסעדה שוכנת בבית-אבן אדמדם מבחוץ, ומבפנים - קירות תכלת בהירים עם עיטורי זהב עדינים. כלי האוכל ייובאו ממרוקו ועיצוב המסעדה אומר כולו קזבלנקה. הכל כל-כך מוקפד ורהוט, עד רמת הכריכה של התפריט, שנדמה שיצאה מהארמון המלך עצמו.






בהמשך הגיעו לשולחן תבשילי הקדירה בטאג׳ין המסורתי. אט אט החלה המלצרית פותחת את הטאג`ין המהביל, ונחשפו המראות והריחות הקסומים.


ואז הקוסקוס הצהוב האסלי - עם הירקות המבושלים והריח, אוחחח הריח. נכון שהיום כל אחד משוכנע שהוא יודע להכין קוסקוס ממתכון ששלף בגוגל, אבל הקוסקוס של בבר שונה, הוא אוורירי, הוא נעשה בעבודת יד והוא מיטיב לספוג את מיצי הירקות. אפילו לקחנו טייק אוואי שנשאר טרי וטעים גם למחרת! הקוסקוס מבחינת בבר משמש גם כפחמימה לקרניבורים, וגם מנה מהממת בפני עצמה לטבעוניים או צמחוניים.

כשאנחנו כבר די מלאים, הגיע לשולחן גם מגש קינוחים שנראה כאילו נשלף זה עתה מהמימונה, ולצדו מגש תה וקומקום מסורתי - בְּרַד.


כיאה לטקס, המלצרית החלה במזיגת התה כשהיא מרימה את הקומקום מעלה. מלחיץ משהו מהחשש שעוד רגע תקבל שפריץ של תה רותח עם שיבא או לואיזה לעין, אבל לא, אין שום סיכוי, היא מקצועית כל כך.. המזיגה שלה מושלמת, והתה שחתם את הארוחה המהממת הזו לתפארת, משובח ומנחם.

בבר מלווה את כל הסועדים, כאילו היה מורה דרך מהולל לקיבה של כל לקוח. הוא מבין בחילופי משפטים קצרים מה כל אחד רוצה, או יותר טוב - מה כל אחד צריך! אין יותר כיף מאשר ללכת למסעדה, ושיובילו אותך "בעיניים עצומות" לעבר המנות הנכונות עבורך. מה גם שביקוטה של בבר, אין סיכוי לטעות. הכל פשוט טעים ברמה של ללקק את האצבעות.

בבר מספר, כי כל מנה בתפריט המורחב, המכיל אגב אינסוף אפשרויות לכל סועד, הורכבה עם המון רגש ומבוססת על סיפורי מסורות משפחתיות ארוכות שנים. גם המחירים פה הוגנים לחלוטין, המנות גדולות ומשביעות - לחלוטין וואליו פור מאני.. בטח ובטח עבור מסעדת שף.