עו"ד רות דיין, צילום: ענבל מרמרי
כשאני פוגש את עורכת הדין רות דיין בא לי להתחתן שוב כדי להתגרש שוב...
אני יודע, זו לא פתיחה טובה, אבל אל תאשימו אותי, קודם תקראו.
אני נכנס אל משרדה המוקפד של רות (גילוי נאות: אני גרוש משנת 2011). היא מביטה בי ואומרת "עכשיו באים?"
"נכון, קצת מאוחר מדי", אני עונה לה בחיוך.
כן, אני יודע, הייתי צריך להכיר אותה בזמן המשבר ההוא, הגירושי... עד היום קשה לי לכתוב את המילה הקשה הזאת, אך זה הנושא – גי-רו-שין! שורש המילה הזאת נורא בעיניי.
טוב, לנשום, זה קרה מזמן, ולמרבה המזל אני וגרושתי חברים טובים. אני אפילו חבר של בן זוגה, הוא איש טוב. כך שממרחק הזמן אני יכול לקחת אוויר ולשאול את השאלות המורכבות ביותר מבלי להרגיש מעורב יותר מדי, וטוב שכך, אף שלא יזיק אם אניח לידי חבילת ממחטות.
עם זאת אין ספק – לו הייתי מכיר אותה אז, היה לי ולכל המשפחה קל הרבה יותר. אבל אני לא כאן כדי לבכות על חלב שנשפך...
עו"ד רות דיין, צילום: ענבל מרמרי
עורכת הדין רות דיין־וולפנר כבר עשתה כותרות בתקשורת ונחשבת לאחת המובילות בתחום, אבל ברשותכם, לא בא לי בשלב הזה להתעסק ב"טייטל", אלא דווקא באדם, ליתר דיוק – באישה, ברות.
כי בדרך כלל כשאנו פוגשים אנשים בעלי סמכות, אנו מחויטים יותר, רשמיים כאלה... וכך נשמעות גם התשובות – מאוד משורטטות, מקצועיות, מהוקצעות... אבל כעת מתגלגלת לה בינינו שיחה, לא על "סיפור ההצלחה" שהיא כיום, אלא מאיפה זה מגיע, איך עושים את זה, היכן הקשיים, המהמורות, איך היא גברה על הכול ולמה בכלל התחילה.
עורכת הדין רות מביטה בי בשביעות רצון. נראה שלילדה שבה יש ממש חשק לשתף ולספר, ולכן גם אני מרוצה כמובן. היא מספרת בהתלהבות ובנשימה אחת שעוד בהיותה נערה, אפילו לפני כן, אהבה להתווכח, ובעיקר אהבה לנצח בוויכוחים ולשנות את דעתם של אנשים, בייחוד כשהצדק איתה...
מרגע שהבינה (בגיל 16) שהיא טובה בזה, ממש ממש טובה, היה זה רק עניין של זמן עד שתדע בדיוק מה היא רוצה לעשות. היא גילתה את עולם עריכת הדין ושמחה לגלות כי בעולם הזה על ויכוח טוב מקבלים שכר, ובעיקר על ניצחון בו.
עו"ד רות דיין, צילום: ענבל מרמרי
אט אט, בצעדים מעלה מעלה, בעלייה תלולה ובלא מעט דילמות, קשיים ומשברים – פילסה את דרכה עד למקומה היום. היא סיימה בהצטיינות את לימודי המשפטים באוניברסיטת תל אביב, בתחילת דרכה כעורכת דין התנדבה במשך תקופה ארוכה בנעמ"ת, ושם נחשפה לחוסר הצדק המשווע שממנו סובלים נשים וגם גברים בסיטואציות שונות ומשונות ב"עולם הגירושין", וכך הבינה בדיוק במה היא רוצה להתמחות כדי לעזור לאלה שחשים חוסר אונים בהליך משפטי מורכב המתנהל תוך מצב נפשי קשה ולא פעם טעון רגשית.
היא צללה לעומקם של עולמות המשפחה, הגירושין והירושות וצברה בהם עוד ועוד מיומנויות. בקיאותה וכישרונה החלו להניב פירות, והיום היא אומרת שכל כישלון שלה, כל מהמורה וכל קושי – טמנו בחובם ברכה גדולה.
היא מברכת על האמון שניתן לה בכניסה אל פינתם הכמוסה ביותר של הלקוחות ומתייחסת לכך בחרדת קודש. אני מקשיב לה ומתרשם שהיא יכלה להיות טובה גם בתור אשת קולנוע, בעיקר תסריטאית, והנה, גם כישרון הכתיבה שלה בא לידי ביטוי – היא בהחלט כותבת ועד היום הספיקה להוציא לאור שני ספרים,
ברשת יש לה בלוג מצליח מאוד, והיכולת שלה לספר סיפור עושה שירות רב בבית המשפט, הרי עובדות לבדן הן יבשות, אך כשהן משולבות בתוך סיפור עתיר רגש – בהחלט יש גם מקום להזדהות עם הגיבור/ה, בדיוק כפי שקורה כשאנו רואים סרט.
עד עכשיו מעולם לא חשבתי שאמצא דמיון בעיסוק שלי כתסריטאי לעריכת דין. זהו מקצוע שהיה תמיד רחוק ממני, אך כעת אני מבין עד כמה הוא גם קרוב. רות מפעילה באופן מקסים כלים של אנשי קולנוע, משלבת אותם בעובדות ומביטה לתוך עולמם הכמוס של אנשים, בני אדם, שהדרמה בועטת עכשיו בהם ולא בדמויות בדויות על המרקע.
עו"ד רות דיין וצוות משרדה, צילום: סם הנסלין
החיים שלה הם סרט, הלקוחות שלה הם הגיבורים, והסוף הטוב שווה את שכר הטרחה. זה מה שהיא אוהבת לעשות, הכי אוהבת, ובזה היא טובה.
בשליחות שלה יש מסר ואפילו המשרד שלה מורכב כולו מנשים – כוח נשי במלוא מובן המילה ובמלוא מובן העוצמה. זהו שבט של נשים חזקות, מגוננות כמו רחם ולוחמות כמו אמזונות.
בשיחה עם עורכת הדין רות אני מקשיב ומקשיב ואט אט השאלות שלי מאבדות מערכן, הסיפור שלה מקדים ועוקף כל מה שהתכוונתי לשאול, אבל בכל זאת, לצורך הפרוטוקול אני חייב לשאול משהו אז אני שולף:
"תגידי, כשאת מקבלת תיק לטיפול..."
"לא!" היא קוטעת אותי מיד, "אני אף פעם לא מטפלת בתיק, אלא בבן אדם!".
עו"ד רות דיין וצוות משרדה, צילום: סם הנסלין
עוד לא הספקתי לשאול וכבר קיבלתי נוק אאוט. אני נכנס לפאוזה, תוהה ואולי בוהה, נרגש מהגישה ונזכר שוב בגירושין שלי (איפה הטישו?!). אני נזכר עד כמה הייתי צריך אז שיראו אותי בתוך התהליך ולא רק את העובדות היבשות. מזל שזה כבר מאחוריי...
פתאום אני שומע קול.
"אבי, נכון שאמרתי שתחשוב כאילו יש לנו את כל הזמן בעולם?" היא מעירה אותי מתרדמתי או מבהייתי.
"כן, כן," אני אוסף את עצמי, ממהר שוב להוכיח ריכוז ובהירות וכבר שולף את השאלה הבאה:
"מממ, כשאת בבית המשפט ומייצגת את הלקוח/ה שלך, האם את אוספת מראש את כל העובדות והתרחישים?".
"לא, לא, לא! אני לא אוספת עובדות, אני עובדת על סטורי טלינג, כבר דיברנו על זה".
נכון, דיברנו, אבל חשוב לשמוע את זה שוב. אני מציץ בשעון ומבין שאיאלץ להתקפל.
"או.קיי רות, בואי נסכם".
היא צוחקת. אני גם. והנה, אני מסכם: רות דיין־וולפנר, עורכת דין במקצועה, עשתה דרך, חוותה קשיים, בצעירותה התכוננה לבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין תוך שהיא נושאת את בתה התינוקת בידיה ומקריאה לה את החוקים והפסיקות, ולכן אין פלא שגם הבת היום בתחום...
רות מאמינה בצעדים, צעד אחר צעד אל עבר המטרה, במובן מטפורי ובמובן הפיזי – בחייה הפרטיים היא משתתפת בריצות מרתון וטיפסה על הר קילימנג`רו המתנשא לגובה של 5,895 מ"ר (הגבוה ביותר באפריקה).
אני חושב ש.... מה אני חושב? לא מצליח לחשוב על כלום, ההר הכי גבוה שאני טיפסתי עליו הוא גבעת נפוליאון בשכונת ילדותי שברמת גן.
בתחושת תבוסה נוספת אורז את עצמי ואומר... מה אני כבר יכול לומר?! ביי.
* הכתבה הופקה על ידי המחלקה המסחרית ונערכה על ידי המערכת העיתונאית