"ערב בקומונה". צילום: אלי פוזנר
בתערוכת היחיד המוזיאלית שלה מציגה האמנית אנה לוקשבסקי "טיפוסים", דיוקנאות במשקל נוצה, "קולקציית" טיפוסים ססגונית ומסקרנת במיוחד.
אלה ציורי שמן גדולים וצבעוניים המתארים דמויות הקולעות למאפיינים אתניים וחברתיים מובהקים, שדבר מה ייחודי באישיותם פרץ מתברר את מעטפת ה"טיפוס" ולכד את מבטה של האמנית לכדי יצירה.
בין אם מדובר במבוגרים או צעירים, בנשים או גברים, רובם "ניצודו" לדבריה מסביבת הסטודיו שלה, ולאחר רישום קצרצר הם הוזמנו לסטודיו לסדרת מפגשים, שבהן היא חילצה מהמודליסטים מאפיינים שכיחים מהקטגוריה האתנית והחברתית אליהם הם משתייכים, לכדי ציור של אינדיבידואל רב-רבדים.
"דקלה". צילום: אלי פוזנרכך למשל בציור "דקלה" מ–2017 בחורה צעירה יושבת בפישוק רגליים על כורסה אדומה, מבטה ישיר וחודר, על פניה הבעת הקשבה שאינה חולקת דבר עם הצופה.
גם בציור "דוד המתווך" מ–2020 נראה גבר מסוקס על כורסה, במעין תנוחה נונשלנטית, הוא אוחז לו בסיגריה ובסמארטפון, ספק בוהה ספק עייף, וגם הוא כך נדמה בעולמו שהצופה אינו שותף לו.
"מוחמד". צילום: אלי פוזנר"מוחמד" הוא דיוקנו של בחור בתספורת קצוצה עם עצב בעיניו. הוא לובש חולצת "פומה" ומתהדר בשרשרת גורמט.
ואילו, "לבנה" הוא דיוקן של הומו אקצנטרי ממוצא מזרחי, היושב בשיכול רגליים. הוא יחף, לובש מכנס מנומר, וציפורניו במראה סטילטו מחודד בירוק זרחני.
"נוט". צילום: אלי פוזנר
בציור "ערב בקומונה" "תפגשו" באישה צעירה שרועה לה עירומה כביום היוולדה במעין תנוחה באלתוסית של ארוטיות נינוחה על ספה ישנה. לפניה יושבים להם בנחת שני גברים צעירים, כל אחד עוסק בענייניו, האחד מנשנש אבטיח, השני מנגן בסיטאר ונדמה כי מיניותה השופעת (תרתי) אינה נוגעת להם.
בדומה לתערוכת העבר שלה "הפרובינציאליים", אותה הציגה לפני 8 שנים בגלריית רוזנפלד בת"א, גם הפעם בחלק ניכר מעבודותיה תוכלו למצוא רמזים לפוביזם ולבונאר. שפע של מאטיסיות ופיקאסואיזמים מתבטאים בכתמי צבע שטוחים המייצגים תאורה עוקצנית חריפה, בצבעי יסוד עזים וחסרי רוך לצד גווני ביניים והישענות יתרה על קווי מתאר ורקעי טקסטיל.
"לבנה". צילום: אלי פוזנרהציורים שלה רובם ככולם מעוררי אהדה אוטומטית, כי ללוקשבסקי יש כישרון מובהק לחשוף בעבודותיה סימני זיהוי סוציולוגיים, דרכם מזהים (ולעיתים אף מזדהים) הצופים עם הטיפוסים הספציפיים, לרבות סגנון החיים הכללי, האדם המצויר, מצבו המנטלי, מעמדו, ולעיתים אפילו עם יומרתו או יהירותו.
במובן הזה שם התערוכה "טיפוסים", מלבד היותו המשך רציף לקוֹנְטֶקְסְט העבר של "הפרובינציאליים", שחשף אף הוא דמויות שונות, הוא המשך מרומז לכותרות עכשוויות ידועות – האיתיופים ("אביבה", "אפי"), הרוסים ("זאנה", "סווטה", "רומן"), המזרחיים ("ממלא לוטו", "שותה בירה בחוף מרידאן"), ההומואים ("לבנה"), "הערסים" ("יום העצמאות), הערבי ("מוחמד", "נערה ערביה"), ההיפסטר ("שופרא") או הפנקיסטית ("נוט"), כולם ללא יוצא מהכלל לוכדים כאן הגדרה סוציו־פוליטית במילה אחת, בה"א הידיעה.
כשנשאלה לוקשבסקי את מי ציירה בציור "מוחמד", היא השיבה: "זה מוחמד השכן הערבי שלי".
על מריה אמרה: "היא רוסיה אמיתית, לא יהודייה כמוני".
כשנדרשה להבהרה על ידי אוצר התערוכה קובי בן מאיר, היא הסבירה בנחרצות שרוסים "אמיתיים" אינם יהודים ושמדובר בתרבות אחרת המתאפיינת בענווה ובפטליזם "רוסיים", שאינם מאפיינים יהודים.
"אנג`ליקה". צילום: אלי פוזנרלוקשבסקי כידוע משתייכת לקבוצת "הברביזון החדש" שנוסדה לפני כעשור במטרה לבטא ביקורת ועמדה חברתית. לפני מספר שנים היא החליפה את המרכז התרבותי התל־אביבי במסגרתו פעלה, בסביבה דינמית ותומכת כחלק מסצנת האמנות החיפאית המתעוררת.
מאז היא בוחנת את המנעד החברתי החיפאי הרחב, ככתוב בהודעה לעיתונות: "בחיבה עמוקה לנשים ואנשים, היא משוטטת בסביבת הסטודיו שלה ו"צדה" ברחוב טיפוסים. עבודתה היא ציור מהתובננות במלוא מובן המילה, משום שהיא מתבוננת באנשים על כל הרבדים שלהם: החזותיים, החברתיים והנפשיים. במבט מקורי מתובל בהומור, היא מנתחת את הסביבה האורבנית ומציירת את המגוון הדמוגרפי הרחב שמרכיב את הרב- תרבותיות הישראלית".
"שופרא". צילום: אלי פוזנרואכן, ה"טיפוסים" של לוקשבסקי אינה רק הלך נפש או הגדרת מעמד הנחצבת מתוככי ציוריה, אלא בעיקר דיוקנאות של דמויות רובן צפוניות, חלקן ססגוניות וכולן מסקרנות, וזוהי למעשה גם ייחודיותה של התערוכה החדשה - הגילוי שעניינה הוא פשוט המקור האתני של כל מושאי עבודותיה, מקור שלאמנית מסתבר חשוב מאד להדגישו הן בדיבור והן בציור.
כך ממשיכה האמנית לכאורה את העיסוק המקומם באפיון של בני אדם ושיוכם לקבוצות מובהקות בהסתמך על המראה שלהם, אולם בשונה מאחרים היא נמנעת ככל שניתן מהיררכיות בין הדמויות והקבוצות השונות, וכל הטיפוסים שלה הם גרוטסקיים ומיוחסים במידה שווה.
בשורה התחתונה מדובר באקט אומנותי ייחודי, שונה, ומעניין הן בנחרצותה והן ברצונה של האמנית לָטַעַת את מושג "טיפוס" בהקשר אתני/חברתי, זה מהלך יצירתי מעט חריג בנוף התקינות הפוליטית של ימינו, המתלכד לכדי אסופת ציורים מרהיבה המתארת באופן מופלא את הפסיפס הישראלי.
אנה לוקשבסקי, "טיפוסים". מוזיאון חיפה לאמנות (שבתאי לוי, 26, חיפה). שעות פתיחה: א`-ד` 10:00-16:00, חמישי 12:00-20:00, ו` - 10:14:00. ש` 10:00-16:00.