צילום: גינת סילמן
כאשר הוזמנתי להתרשם (ואף לטעום!) מנפלאות "המטבח" - תערוכת קבע חדשה שתוצג מעתה במוזיאון יהדות בבל באור-יהודה, המבקשת לחשוף בפני מבקריה מאכלים מסורתיים המשקפים את התרבות ואת עושר הטעמים של המטבח העיראקי - נעניתי מיד.
אני אוהב מאד אוכל עיראקי, וכל מה שקשור לאנשים, לתרבות ולאוכל הבבלי, מרחיב ומשמח את ליבי, על אחת כמה כמי ששורשיו נטועים בחציים בעדה הבבלית.
נג`יה, סבתי עליה השלום, הייתה בת לקהילה היהודית בעיראק. היא נולדה בשכונת באב־א־שיח` בבגדד ושם גם אולצה כמקובל בשעתו להתחתן עם גבר המבוגר ממנה, כשהיא בת 12 בלבד. מבעלה הראשון נולדו לה ארבעה ילדים.
על אף שהיא עצמה לבטח הייתה טוענת היום שהיא רחוקה מלהניף את דגל הפמיניזם, סבתי היתה פורצת דרך. היא אומנם לא הצליחה לחמוק מהסטטיסטיקה של נישואי קטינות, אך סיפור חיה מרגש, מסקרן ומופלא.
כשמלאו לה 32, היא בחרה באומץ רב להתגרש מבעלה הראשון והפעם היא נישאה לבחיר ליבה, סבי יחזקאל, הצעיר ממנה ב-15 שנה.
מנישואיה אלו נולדו לה שישה ילדים נוספים. היא ובני המשפחה כולה עלו ארצה ב-1950 במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה" היישר אל מעברת זרנוגה. אגב, אם חיפשתם אנקדוטה מעניינת נוספת - קיבלתם, סבתי היא נצר למשפחת אלאלכווייתי המיתולוגית, ששניים מבניה - צלאח ודאוד נחשבים לגדולי המוזיקאים של עיראק.
עד היום חקוקים היטב בזיכרוני הניחוחות המסחררים של מטעמיה השונים, טבית מתובל בהל ובהרט שהתבשל לו כל הלילה, ערימת בבינג`אן - רצועות חצילים שטיגנה והגישה לצד בייד (ביצים חומות קשות) עם עלי פטרוזליה, רשאד (שַׁחֲלַיִם) ועמבה, כמו גם האנגרי - נזיד חצילים ובשר בטעם חמוץ מתוק, קיצ`רי (אורז ועדשים) ערוק (לביבות ירק) וכמובן הקובה המופלאה שלה, בין אם היא מטוגנת, מבושלת או מצוותת לסלק, לדלעת, לקישואים או לבמיה.
ציור: אלי סודאי
תערוכת "המטבח", הממוקמת בקומת הכניסה של המוזיאון, נתאפשרה הודות לתרומתה של ליז הירש נפתלי, יהודיה אמריקאית, שהתוודעה לעדה ולמטבח העיראקי דרך דודתה של הגרוש שלה. כמיליון שקלים היא תרמה ל"מרכז מורשת יהדות בבל" וכך למעשה הוקמה תערוכה שאצרה אורלי בחר לוי, המשלימה את שחזור הבית היהודי בעיראק וסוקרת את תפקיד המטבח והאישה היהודייה.
התערוכה החדשה משלבת מראות, סיפורים וריחות ומתמקדת במטבח העיראקי בעיקר בעשורים הראשונים של המאה ה-20, הן מבחינת הנראות והן מבחינת מסורות הבישול; כשהיא מבקשת לספק מענה לשאלות כגון: היכן ממוקם המטבח במבנה הבית היהודי, מה מייחד אותו, מהי הדינמיקה המשפחתית שהתפתחה סביבו וכיצד הוא משתמר היום, מחוץ לעיראק.
ציור: אלי סודאי
המטבח מתברר נבנה לרוב בקומת הקרקע, כשחזיתו פונה לחצר הפנימית (חוֹש). מהתבוננות במטבח המשוחזר, המהווה חלק מרכזי בתערוכה, ניתן ללמוד כי הוא היה צנוע ופונקציונלי, מעין חדר בישול, על פי רוב, ללא חלונות.
בניגוד למטבח המודרני, כל מלאכת ההכנה שקדמה לבישול, לרבות ניקוי חומרי הגלם וחיתוכם, כמו גם הכנת המחשי (ממולאים) והקובות, נעשתה בישיבה על דרגשי עץ נמוכים (תָחְ’תָה) בחצר הפנימית. עד לשנות ה-30 של המאה ה-20 המזון בושל על תנור עצים (כָּנוּן) ומאוחר יותר, על פתיליה (לָמְפָּה) ופרימוס.
בדגם המטבח המשוחזר מופצים הודות לטכנולוגיה מיוחדת גם ריחות תבלינים האופייניים למטבח העיראקי לרבות ניחוחו המובחן של הבהרט בו כידוע משתלבים להם בהרמוניה פלפל אנגלי, קינמון, ג`ינג`ר טחון, פלפל שחור ואגוז מוסקט.
אגב, משמעות המילה בהרט היא "תבלינים" ? ואלו למעשה הם התבלינים שמאפיינים מאוד את המטבח הערבי המסורתי.
בטבית מוסיפים לתבלינים הללו גם עוף ? מפורק, רק כרעיים או, אם אתם מהמשקיענים (כמו סבתא נג`יה), עוף שלם הממולא בחלקי פנים, כמו טחול וכבד. מרכיב חשוב נוסף במטבח העיראקי הוא רסק העגבניות, המוסיף למנות צבע וטעם. בעיראק כמובן היו נוהגים להכין אותו באופן ביתי ? העגבניות הטריות היו מקולפות, נטחנות ומושארות בשמש המדברית החמה להתייבש.
צילום: גינת סילמן
כמתבקש, מוצגים בתערוכה המדוברת גם פריטים מקוריים, תצלומים ושחזורים. כך לדוגמה היא עבודת וידיאו המוקרנת על גבי מגשי אלומיניום מקוריים מאוסף המוזיאון שנוצרה במיוחד עבור התערוכה על ידי האמנית נבט יצחק. בעבודתה היא מתמקדת בתנועת הידיים של אופים, מיגדנאים ורוקחי תבלינים, בני הדור השני, המשמרים במיומנות את שיטות עבודה המסורתיות של המטבח העיראקי, מחוץ לארץ המוצא.
מוצגים מעניינים נוספים - כלי מסורתי להכנת מי ורדים ששימשו כידוע כרכיב מפתח ברקיחת חָגִ`יבָּדָה (עוגיית אגוזים), מלפוּף (בצק דקיק ממולא באגוזים קצוצים) ובּעבּע קָדרָסי, ממתק נוגט עם שקדים המכונה גם "מנסמה", שפירושו "מן השמיים", על שום האמונה שאלוהים הוא שהעניק ממתק זה מן השמיים.
עוד בתערוכה ציורים מרהיבים של סצנות שונות מהווי המטבח של האמן אלי סודאי, יליד בגדד, המתאר בעבודותיו בסגנון ציור ראליסטי- נאיבי את זיכרונותיו מנקודת ראותו כילד.
צילום: גינת סילמן
קשה (עד בלתי אפשרי) לחתום את הסיקור הזה מבלי להזכיר את השר לשעבר מרדכי בן פורת ז"ל, שהיה ממארגני המבצע להעלאת יהודי עיראק בשנות ה-50, שנפטר בשבוע שחלף בגיל 98.
בן פורת, הבכור למשפחה בת 13 נפשות, נולד ב-1923 בבגדד. בצעירותו הוא הצטרף לתנועת "החלוץ" הציונית, שפעלה במחתרת בעיראק. לאחר הפוגרום בשנת 1941 ("הפרהוד") גמלה בליבו ההחלטה לעשות עליה, ואכן 1945 הוא עלה ארצה בגפו. בארץ היה חבר ב"הגנה" ובמלחמת העצמאות ואף השתתף בקורס הקצינים הראשון של צה"ל.
ב-1949 נשלח על ידי "המוסד לעלייה ב`" לארגן את מבצע הבריחה של יהודי עיראק לעבר פרס, וארגן למעשה את המבצע הגדול בהיסטוריה היהודית - מבצע "עזרא ונחמיה".
בהמשך יזם את הקמת "מרכז מורשת יהדות בבל" באור יהודה, שהיתה ועודנה נחשבת לממלכת העדה העיראקית, עיר שקמה כידוע בשנות ה-50 כמעברה עדתית (סקייה א וסקייה ב`) שמרבית מתושביה היו עולים חדשים מעיראק, טורקיה וכורדיסטאן.
ואם נדרש לכם מוטיב נוסף שיחבר בין המטבח למקום שהרי אין דוגמה מופלאה יותר מאור-יהודה שתושביה העיראקים עמלו בזמן שהניחו טלאי על טלאי בהפיכתה ממעברה לעיר על מכירת מזון לפועלים השונים שבנו אותה. הדוכנים הארעיים ההם הפכו כידוע במרוצת השנים לחנויות מזון, ובהמשך אף למסעדות שהפכו לסצינה קולינרית מופלאה ומלאת קסם ובעיקר טעם של המטבח העיראקי.
מחיר: 45 ₪, מרכז יהדות בבל - שדרות מרדכי בן פורת 83, אור יהודה. 03-5339278 שלוחה 8.
