יח"צ
לאחר שנים של שיתוף פעולה בימתי מוצלח מאין כמוהו עם דקלון, ולכבוד השקת מיני-אלבום אינטימי ומרגש – "שני אנשים" – יוצא סגיב כהן (46) במופע שירי אהבה חדש ומסקרן, אותו זכיתי לסקר השבוע במועדון ה-Gray ביהוד.
בלילה חורפי במיוחד, עם תנועה דלילה על הכביש, שמתי פעמיי לעבר המועדון, מה שגרם לי לסבור כי רוב קהל מעריציו יְבַכֵּר את השהייה בבית החם ויעדיף להתכרבל מתחת לפוך ולהגיע להופעה של הזמר במועד נוח יותר.
בעוד אני עושה דרכי למועדון כדי לצפות כאמור במופע החגיגי, לאחר שנתיים של הסתופפות בבית עקב נגיף הקורונה, נדהמתי לגלות כי המקום עמוס בקהל מעריציו, בני משפחתו המורחבת וחבריו, כמו כן, הבחנתי בקהל בזמרת אביבה אבידן שהייתה נלהבת ושמחה מאד במהלך ההופעה.
כשגיבור הערב סוף סוף עלה לבמה לקול תשואות הקהל שהחל לגלות חוסר סבלנות כי היה דלוק כבר לשמוע את קול הזמיר, הוא פתח וסיפר כי המוטו שלו בחיים הוא "הגשמה עצמית" וזה גם מה שהוא הציע לאנשים בקהל לעשות - להקפיד על היותם נאמנים לעצמם ועל חשיבות ההשקעה במוטו של חייהם כי זה מה שהוא עשה במשך למעלה משני עשורים.
צילום: משה נחמוביץ`
סגיב כידוע גדל בבית דתי-תימני וספג המון בבית הכנסת התימני. בתקופת נעוריו עזב את הכל והתמסר למוזיקה. הוא למד ברימון, הופיע עם שרית חדד, השתתף בקדם אירוויזיון והפך לאחד השגרירים הבולטים של המוזיקה התימנית, כששיתוף הפעולה שלו עם דקלון הוכיח כי יש תוחלת לשילוב הווקאלי המעולה זה ביניהם, שילוב המייצר שירי כאב וגעגועים שחודרים לעומק.
ומה שמענו במהלך ההופעה, מה גרם לקהל לצאת מגדרו ולהשתלהב?
"חכי עוד רגע…", ישקף אלוהים", "מהמרחקים" (גלי עטרי) …"בדרך אלייך", "רחוק מדי, "מה לי לילה " (בועז שרעבי"), "כל שי כלאם" ועוד אינספור להיטים. זהו בעצם מופע אינטימי ורומנטי של היוצר והזמר המוערך – שניכר כי הוא נאמן לעצמו ולדרכו, אמן המחזיק בנוכחות בימתית ראויה לציון הנזקפת לזכותו הערגה למוזיקה המזרחית הישנה והטובה.
מה שעשה לי את זה במיוחד הוא שירו "שמה", המספר על המציאות העכשווית בה רובנו בוחרים להיחשף עם פרטים וחוויות אישיות ואינטימיות ולשתף את כל העולם בהן. הוא מדבר על להבליט או לכסות על אסטרטגיות במקום כנות ותום לב. סגיב למזלו מצא לעצמו מפלט במילים ומנגינות, הוא בחר לגעת בנשמות במקום לשרוף את הנשמה מהתמכרויות לריגושים.
סגיב – איש של שירים ושל מילים הבאות מן הלב, ספג לאורך כל שנות חייו עושר מוזיקלי מגוון ואמיתי, לרבות פיוטים בעגה התימנית המסורתית מבית הכנסת. חשוב לציין כי סגיב איבד השנה את אביו נחמן, לו הוא חייב את את הזיקה לפיוט ולתפילה ואת השיר הקדיש כמובן, לאימו שהייתה נוכחת בקהל וזו הייתה דרכו לרגש אותה.
כמו כן, נשמעה שירת ארץ ישראל היפה (גיליתי ששיריו אלו של הזמר זוכים להרקדה בקבוצות של ריקודי עם עם המרקיד גדי ביטון כאשר שתי בנות יפות מקהל פצחו בריקודים לשמע שיריו אלו של סגיב וזה מה שהן ספרו לי).
פופ/רוק מודרני – ישראלי ולועזי ואפילו ג`אז וגוספל (אל סגנון מוזיקלי זה נחשף במסגרת לימודיו בבית ספר "רימון"), כל ההשפעות הללו מוצאות את דרכן אל שיריו, אותם הוא כותב, מלחין ומבצע בעצמו.
האלבום החדש של סגיב כהן מדבר על זיכרונות וחלומות כמו גם על געגוע לעבר, לאהבות הראשונות. מבחינתי ניתן לומר שסגיב הוא מיני כור היתוך ישראלי- מוזיקלי ואף למעלה מזה.
