השדים שלנו, צילום: רשמי
השבוע, הוקרן בסינמטק ת"א הסרט "השדים שלנו", במסגרת פתיחת פסטיבל "פיניטה לקומדיה 2021" – הלא הוא פסטיבל הסרטים האיטלקי. איזו חגיגה, מתה על האיטלקים ועל הסרטים שלהם...
בהקרנה החגיגית ציינה ראש המכון האיטלקי לתרבות איטליה בישראל, מריה סיקה, כי הקרנת הסרט בישראל היא חלק מקידום הקולנוע האיטלקי בעולם. "סרטים הם משהו פופולרי באיטליה בעיקר בנושא מגדר", דרכם "אנו מבטאים את החלומות והתשוקות שלנו, זוהי דרך לחלום כולנו יחד שוב".
"השדים שלנו" הוא אכן חלום, חלום בלהות- הבונה בהמשך חלומות טובים יותר ואופטימיים.
הסרט הוצג בטריילר כקומדיה – אך הפתיחה לא השאירה מקום לספק - מדובר בדמעות בכי יותר מדמעות של צחוק.
השדים שלנו, צילום: רשמי הוא נפתח בגשם זלעפות, בית עם רוחות משוטטות המהבהבות את הנברשות, דלתות נטרקות בחדרים, צלליות חולפות בו ופסנתר פתוח למרות שנסגר קודם לכן. מפחיד. ממש. זוג הדיירים נוטשים בבְּעָתָה את הבית אל תוך הסערה המשתוללת, והם מן הסתם לא הראשונים. עד כאן הפתיח.
את הבית שוכרת בגפה מרים, אישה צעירה ויפה ואם לפעוטה, הלא היא הדס ירון שלנו ("למלא את החלל" , "פליקס ומאירה", "שטיסל" "החסד של לוצ’יה"), שהיא גם הדמות הראשית, ולצידה מככבים השחקנים האיטלקיים מישל ריאונדינו ואורלנדו פורטה.
אט אט מתבררת סוגיית הרוחות ופשר כל האירועים המבעיתים, והסרט מגולל עלילה שיש בא אלימות נגד נשים, חיים בצל הפחד מבן-זוג מכה, קשיי הלבד ובמקביל סיפור על עוני ופחד מפינוי ומזרועה של הרווחה, יתמות וילדות ללא אם וכן ריחוק משפחתי ונוקשות שיוצרת נתק בין הורים מזדקנים לצאצאיהם. כל הרע והמטריד בחברה בה אנו חיים, מוגש בתמהיל של רכות, רגישות והומור קליל כפי שהוא יכול להישמע מפיו של ילד בן שש.
משחק מצוין של הדמויות, מוזיקה נהדרת ובימוי שיוצר את האווירה הנכונה בסיטואציות הנכונות. לא בכדי הסרט הוצג בפסטיבל ונציה ואף זכה בסרט הטוב ביותר בפסטיבל מדריד.
השדים שלנו, צילום: רשמי ירון שומרת על מוצאה הישראלי גם בעלילה ומתבלת את שיחותיה באיטלקית עם בתה, במילים בעברית וקלאסיקה של "הילדה הכי יפה בגן". בואו נודה, כישראלים זה עושה לנו את זה בגדול.
אז ככה, זה לא מקרי. הבמאי אלכסנדרו קפיטני ביקר לפני שנתיים בישראל, אהב, והחליט (באופן נועז יש לומר...) לשלב את ישראל בסרטו הבא. כן, הוא החליט גם שהשחקנית הראשית תהיה ישראלית, וכך הדס ירון ו"הילדה הכי יפה בגן" השתלבו באופן הכי הרמוני שיש.
"השדים שלנו", כאמור, הוא קומדיה שמעלה נושאים חברתיים-משפחתיים הכי כואבים. אף שמקום ההתרחשות הוא באיטליה, הרי שמדובר בתופעות אלימות שאינן שמורות לאיטלקים בלבד - הן מטרידות גם פה בישראל, בעולם המערבי ובכל מקום אחר על הגלובוס. בדרך כזו או אחרת כולנו חשופים להן. יחד עם זאת הסרט משאיר חלונות פתוחים של אופטימיות ותקווה, כי איך אפשר לשרוד בלעדיה?!
השדים שלנו, צילום: רשמי מדובר בסיפור חזק ומטלטל. סקרן אותי לדעת מה חווה שחקנית צעירה, עצמאית ובטוחה כשהיא עוברת את המסע הקולנועי הזה. מדהים כמה תשובתה הייתה זהה לתשובתן של נשים שחוו את חווית האלימות במציאות: "כשאת בסיטואציה כ"כ הרבה זמן ואין תמיכה מבחוץ, אז את יכולה להישאב לסיטואציה ולהיות כלואה בה. החלטנו שחייב להיות רגע שהיא חייבת לברוח מהבית, אבל עדיין אין את הכוח להתלונן", והוסיפה "הייתה לה הזדמנות להתחיל תהליך של הפנמה שצריך לצאת מזה". אין מה לדבר, ירון נכנסה חזק לדמות.
השדים שלנו, צילום: רשמי הבמאי אלכסנדרו קפיטני היה מתוכנן להצטרף לירון ולהגיע להקרנה, אולם נבצר ממנו ברגע האחרון להגיע בשל מוראות הקורונה, וזה לא אומר שמרימים ידיים. הודות לפלאי הטכנולוגיה (שלפעמים לא עובדים כמו שאנחנו בדיוק רוצים) התקיים עמו מפגש וירטואלי חלופי On Line והוא בתרגומה האדיב של ירון ציין כי "הסרט מדבר על הזדמנות שנייה ואני משוכנע שלכולנו מגיעה ההזדמנות להזדמנות שנייה...".
ולמה שנתווכח על המובן והמוסכם... הצופים באולם פרגנו והשיבו לו אהבה ותשואות סוערות. ובאשר ל"השדים שלנו" - כל אחד ייתן את הפרשנות שלו: ההתנהגויות של אלימות מתפרצת, השדים ששוטטו בבית או הטראומות המלוות אותנו.
סרט חזק, השפה האיטלקית הנהדרת מתנגנת באוזנו של הצופה והוא לוקח אותו הביתה. מומלץ בחום!
