אילוסטרציה, צילום: אתר pixabay
השיר "באנו חושך לגרש" של שרה לוי-תנאי הוא אחד משירי החג הידועים ביותר, כזה שלומדים אותו בגני ילדים. השיר מדבר, בפשטות, על פעולה של גירוש החושך, כאשר אנו באים אליו עם האור.
למרות שאני אדם נוסטלגי במהותי, כאשר אני בוחן את השיר הזה מנקודת המבט שלי כיום, קשה לי להמשיך לאהוב את השיר הזה, שכן הוא מייצג אי הבנה עמוקה בכל הקשור לאור וחושך. מדובר בשיר ילדים תמים, אתם עשויים לומר, ואולי זה נכון; אך בעיניי אי ההבנה הגלומה בשיר הזה מבטאת את אחת הבעיות הגדולות בחיים של כולנו.
אין צורך לגרש שום דבר
מה זה חושך, בעצם? זה כל אותם הרגשות והתשוקות והרצונות שאנו לא אוהבים. מקומות כואבים, לעיתים, ומקומות מוארים, שלמדנו שהם לא בסדר ושאסור לנו להרגיש אותם, לחשוב ולרצות אותם, ובמיוחד לא להפגין אותם. למדנו לשים אותם בצד, במקום לא נראה, והם הפכו להיות החושך שלנו.
האור מייצג את החלקים הגלויים שלנו, את אלה שיש להם לגיטימציה להיות. אבל אור הוא יותר מזה – אור הוא מודעות עצמית, הוא ההסכמה שלנו לפגוש את עצמנו ולהביא את עצמנו לידי ביטוי. כאשר אנו מדליקים אור בתוכנו אנו יוצרים חיבור פנימי עם חלקים שעד אז היינו מנותקים מהם.
במסע רוחני אנו לומדים להדליק את האור. כלומר, להתחבר מחדש לעצמנו. כמו ברובד הפיזי כך גם בתודעה שלנו, כאשר מדליקים אור, החושך נעלם. לא צריך לגרש שום דבר. מספיק להיות, עם הסכמה לראות ולפגוש, ושינוי מתחיל לקרות.
למרות זאת, מלמדים אותנו לגרש – לגרש חלקים בתוכנו לחושך, ואחר כך לגרש את החושך כולו, אם אפשר. הגירוש מתבטא בכעס על עצמנו, בביקורת עצמית, ברגשי אשמה ובשנאה עצמית. הגירוש מתבטא בהדחקה והכחשה והתגוננות והאשמה. כל מה שאנו יכולים לעשות כדי לא לפגוש, לא להתחבר, לכל אותם החלקים שלמדנו שהם לא בסדר.
כל זה גובה מאיתנו מחיר כבד במיוחד. אנו משקיעים הרבה אנרגיה במאמצי הגירוש שלנו, וחיים במצב תמידי של מריבה עם עצמנו, המתבטאת במריבות במערכות יחסים, בבעיות כלכליות, במחלות פיזיות ובחוסר יכולת להגשים את עצמנו במלואנו. אם היינו לוקחים את אותה האנרגיה ומשקיעים אותה בגילוי, בריפוי ובביטוי עצמי, החיים שלנו היו נראים אחרת לגמרי.
להכיר את עצמנו מחדש
לאור כל זאת, אני מציע שבחנוכה הקרוב – ובכלל – נהפוך את היוצרות. במקום לגרש את החושך, בואו נחבק את החושך. במקום להתגרש מאיתנו, בואו נתחבר.
מה יש בחושך הפנימי שלנו, שאנו לא רוצים שיהיה בנו? אילו רגשות, רצונות, תשוקות וחלומות אנו מגרשים למקום פנימי, חשוך זה? ומה מתוך כל אלה אנו מוכנים, בזמן זה, לפגוש מחדש, להכיר מחדש, להתיידד ואפילו לחבק?
* הכותב מתקשר עם ישויות בכלל ועם קבוצת טוהר בפרט, מנחה סדנאות ללימוד תקשור, עיתונאי וסופר.