התלוויתי למיכל ששון ביבי, מורת דרך, כתבת בלוג "המדריך השלם להתאהב בתל אביב יפו" ועורכת טיולים מיוחדים ברחבי ישראל, לסיור בשכונת עג`מי ביפו, מקום מגוריה בתשע השנים האחרונות והסיור הכי אקטואלי בימים אלו.
בשנים האחרונות, מנהלת מיכל קהילה של 50 חוקרי ומדריכי יפו המנסים לרכז את כל תחום מחקר יפו, אוספים רסיסי מידע על מנת להפוך לסיפור שהיה עד היום טמון תחת ההריסות של יפו.
מיכל אוהבת להראות את הדברים הנסתרים מהעין. היא מדברת על הקשר הישיר עם הקבוצות והתאמת המסלול לכל קבוצה ולדבריה, מלבד ההיסטוריה והמבנים...האנשים הם הסיפור.
סיור בשכונת עג`מי
התחלנו את הסיור ברחובות הקסומים מחוץ לשכונת עג`מי.
יפו כידוע היא אחת הערים העתיקות בעולם, מעל 4,000 שנים ויש המכנים אותה "כלת הים", יפיפה נצחית.
בשנת 1799, נפוליון כובש את יפו, הורס אותה ומשאיר מתנה ענקית שעד היום אנו מודים לו "רוחות המודרנה של צרפת", שוויון, אחווה, זכויות ויפו עולה בגדולתה ועוברת לעיר הנמל המרכזית של ישראל במקום עכו. כל מי שמגיע אליה עם רעיונות חדשניים, נשאר בה. מי שאזוק באבוקות המסורת, עולה לירושלים.
בשנת 1831 מוחמד עלי, שליט מצריים שנחשב למנהיג מודרני, כובש את ארץ ישראל מהשלטון העות`מאני, שולט בה 9 שנים ונותן זכויות למיעוטים וזאת למעשה הפעם הראשונה שיש זכויות ליהודים ולנוצרים החיים בה.
ביפו, מתחילות להיווצר קהילות גדולות יותר של נוצרים ויהודים. 100 שנים אח"כ, יפו הקטנה הופכת מעיר של 2,000 תושבים לעיר של 47,000 תושבים באמצעות הגירה מטורפת של יהודים, נוצרים ומוסלמים.
מיכל ששון ביבי, צילום: אתר רשמי הבריטים כובשים את ישראל, כאשר בראש מעיינם העיר ירושלים והעיר חיפה כעיר נמל. תושבי יפו – ערבים ויהודים כאחד, מתאגדים לדרוש מהבריטים שיפתחו את הנמל בשביל יצוא הפרדסים, והבריטים עושים שני דברים: הם בונים את המשקל ההיסטורי שעליו היו עולות המשאיות לשקילת התפוזים וסוללים את רחוב המלך פייסל הנקרא היום יהודה הימית.
הכביש נסלל על מנת שמשאיות התפוזים תוכלנה להגיע לנמל ולעלות על המשקל של התפוזים.
כשמוחמד עלי נותן זכויות, מתחילה נהירה ליפו דרך הים והיבשה. עד מהרה הוא מבין שעל מנת למגר "יבוא" מגפות ליפו, יש לערוך בדיקה רפואית באוניה עוד בלב הים. החולים מובלים ל"קרנטינה", שם הם נשארים 40 ימים בבידוד.
משנות הארבעים של המאה ה-19 ועד לתחילת המאה ה-20 עמדה ברחבת אנדרומדה בפינת הרחובות יפת ולואי פסטר תחנת ההסגר.
במהלך המאה ה-19 צפיפות האוכלוסין בתוך חומות יפו גדלה ובעקבות כך התפרצו מחלות. השלטון העות`מאני החליט להרוס את החומות ורחוב יפו הפך לדרך ראשית. במקום החומות נבנו בתים חדשים שהתפשטו בהמשך דרומה.
צילום: ליבי ברגמן בשנת 1902 פורצת מגפה מאוד קשה. השליט המקומי המוסלמי לא מאפשר יותר לקבור מתים, בתי הקברות ביפו נסגרים מתוך אמונה כי הם מגבירים את המגפה. בתי קברות נוצרים, ארמנים, יוונים ואורתודוקסים נמחקים ובית הקברות היהודי הוא היחיד שנשאר. לפיכך, יש מצב שהיום ישנם בתים הבנויים על קברים.
שכונת עג`מי נקראת על שמו של איברהים אל-עג`מי, שנמנה לפי המסורת המוסלמית על בני לוויתו של מוחמד. עג`מי - פירוש המילה "עג`ם" בערבית הוא "לא-ערבי", ופירוש ספציפי יותר הוא "פרסי". הזר - הפרסי .
אחת האגדות מספרת שאל עג`מי היה בעל מעשים טובים שעף מהאוניה ישר למקום שבו הוא נקבר ובאותו מקום נבנה מסגד ע`גמי.
בעקבות מוחמד עלי, מגיעים הרבה אנשים ומקימים מסביב ליפו סכנאות – שכונות – סכנת אבו כביר, סכנת עג`מי, נווה צדק...ועוד. אחת מהסכנאות היא ע`גמי - שכונה של מרונים, נוצרים לבנונים שהגיעו הנה במאה ה-19.
יצירתה של רינת לוק אלחייק. צילום: חגית נסים כהןבהמשך, עברנו דרך ציור קיר ענק ויפה בדמותה של נטע ברזילי. הסיפור מאחורי התמונה נוצר כאשר בשנת 2018, מגיע לישראל מסע ראלי מאירופה של מכוניות ישנות למשך שלושה ימים. הם פונים לאמנית בשם רינת לוק אלחייק שתצייר ציור קיר ענק בדמותה של ברזילי שנתנה אינטרפטציה חדשה לסיפור אנדרומדה. לוק ביקשה מהנהגים שיביאו עימם פקקי בירה מכל רחבי אירופה, ותוך 48 שעות, הם בנו את הפסיפס בהנחיתה.
בעיקול שבהמשך הרחוב, עברנו דרך מסעדת "עלי קראוון" (שבטי ישראל 14), שידועה בחומוס המופלא שלה, אך בעקבות כמות האנשים והתור שהשתרך כבר מבחוץ, המשכנו בסיורנו בשכונת עג`מי.
כ"ט בנובמבר 1947, עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) החליטה על הקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית. הערבים סרבו לכך ויום למחרת הם פתחו במעשי איבה נגד קהילות יהודיות במדינות ערב ובישראל. כך למעשה פרצה מלחמת העצמאות ומתחילה יציאה של ערבים מיפו. הם מצידם חשבו שהם עוזבים לשבוע שבועיים, אך זה נמשך לזמן רב.
ערב הכרזת העצמאות של ישראל, נותרו ביפו 3,700 ערבים מתוך 70-80 אלף, וההנהגה הערבית כותבת מכתב פניה להנהגה היהודית. מגדרים חלק מיפו, והיא הופכת להיות שטח צבאי ל-10 חודשים.
בשנת 1949, הצבא הבריטי יצא מיפו והיהודים התיישבו בבתים הנטושים.
צילום: ליבי ברגמןעג`מי, כשכונה הנושקת לים, נשאה בתוכה מלבד בתי מגורים, גם בתי מסחר, חנויות, מרכולים ואף בתי מלון. אחד מבתי המלון נקרא מלון פרינסס - בית מלון מפואר שהאצולה והקצונה הבריטית היו מתארחים בו. כיום, לאחר שימור וחידוש הוא מהווה בניין דירות.
ברחוב דולפין, בין הסמטאות שוכנת כנסיה יפיפייה במיוחד שנבנתה ב-1904, ולצידה מבנה מגורים שעד היום משמש את נזירי הכנסייה.
מדובר על הכנסייה המרונית היפואית, שמשרתת את בני העדה המרונית, שהם למעשה נוצרים קתולים המדברים ערבית. כיום, הקהילה המרונית בישראל כוללת כ-6,700 אנשים כאשר רק 200 מהם מתגוררים ביפו. בימי שבת, מגיע במיוחד כומר מלוד לתפילה.
בטיולינו בין הסמטאות, קל לזהות בתים של משפחות יהודיות או ערביות וסימן מזהה נוסף ניתן לראות על ידי עיטורים על קיר הבית של החוזרים מהחג` (העולים למכה). על פי החג`, כל מוסלמי בריא בגופו מחויב לעלות לרגל למכה לפחות פעם אחת בחייו.
ברחוב החרוב לדוגמה, המוסלמים מסמנים בכניסה לבית צורת סהר, כותבים מספר מילים, ציור של מכה, פרח צבעוני שהוא אחד הסמלים של מוחמד בעוד הנוצרים נוהגים לסמן סמל של ג`ורג` הקדוש או צלב והיהודים קובעים מזוזה.
בשנים האחרונות עיריית תל אביב יפו משקיעה רבות בקידום הקהילה בגילים שונים, הן בשכונת עג`מי והן ברחבי יפו. העירייה הקימה מרכזים שונים כמו: "אכפת משפחה" שמעניק לילדים בגיל הגן מענה עד שעות הערב, "מרכז קהילתי ערבי-יהודי" המפעיל פרויקטים העוסקים בדו קיום בין ערבים ויהודים ובעידוד הסובלנות (רח` קדם 109), "בית הצעירים" שהוקם במטרה לספק לצעירים ביפו כלים להתפתחות ולהצלחה (רח` יפת 83) ומרכזים נוספים אחרים. כמו כן, בשנת 2006, הפכה העירייה את הר זבל לפארק גדול לאורכה של טיילת יפו.
אום עלי. צילום: חגית נסים כהןואיך אפשר לטייל בעג`מי מבלי לטעום את האוכל הערבי המקומי? אז מיכל הכירה לנו את אום עלי - ירקנית ובשלנית, בעלת חנות ברחוב הסלסלה 28, בה היא עובדת למעלה מ-30 שנה. אום עלי מוכרת עלי גפן, מקלובה, פיתות ממולאות, מבחר חמוצים שרוקחת בעצמה וכמובן ירקות בלאדי, שקשה למצוא היום בשוק באיכות טובה שכזאת.
בסוף הסיור הוזמנו לביתה של מיכל ביפו, שם ניתן לראות את החיבור בין הבתים הערבים ליהודים והשכנות האמיצה. התכבדנו בעוגיות ומשקה חם וצללנו לסיפורים עליה, על שכניה ועל החיים ביפו.
למיכל מגוון רחב ומעניין של סיורים, ביניהם גם סיורים קולינריים, סיורי אדריכלות, אומנות, סטיילינג, סיורי לילה ואף סיורים בשבת.
סיור בעג`מי עם מיכל ששון ביבי, צילום: אתר רשמיסיור מעניין במיוחד הוא הסיור "דלתות נפתחות" שבו מוזמנים להיפגש עם האנשים שמאחורי הדלתות: אדם שעשה מהפך בחייו, או גבר שהקדיש חייו לחינוך, לפעמים נגנית בעלת שם עולמי ועוד.
מיכל אוהבת לרקום את הטיול שמתאים בדיוק לכם, בתוספת הפתעות משמחות. הזדמנות נהדרת לגיבוש חברתי או משפחתי. היא מעידה כי זו העיר שהתאהבה בה לא ממבט ראשון, אלא מתוך היכרות מתמשכת תוך שהיא נחשפת לערכים של רוח ואסתטיקה הקשורים בה עד מאוד.
במידה וגם אתם מעוניינים בסיור, תוכלו לעשות זאת מולה הזמנה ישירה וניתן כמובן להתרשם ממגוון הסיורים גם באתר.
לסיום חשוב לי להדגיש כי הידע הרב, הסיפורים מאחורי הקירות והיכולת של מיכל לדייק בסיור לפי מידותיכם הם תענוג צרוב ויתרון גדול מטיולים אחרים אליהם הצטרפתי בעבר.
