יח"צ (אוצר תרבות)
בבל - הכרך הנוצץ ביותר בעולם העתיקבבל, בת 4,000, מוזכרת בתנ"ך מאות פעמים. היא היתה בירת האימפריה הבבלית העתיקה ונחשבה לעיר הגדולה ביותר בעולם. הקהילה היהודית הגיעה לעיראק לאחר שהוגלתה לבבל לראשונה ב–597 לפנה"ס (בין הגולים היו גם הנביא יחזקאל ואשתו), כעשור לפני חורבן בית ראשון (586 לפנה"ס).
היהודים שנותרו בבבל אחרי שיבת ציון התגלגלו והיו לקהילה היהודית של עיראק - מקהילות הגולים העתיקות בעולם שהתקיימה כ-2,500 שנה ברציפות עד לשנת 1948.
הקהילה הוותיקה בבבל המלוכנית, שהתקיימה כאמור ברציפות מאז גלות בית ראשון, מנתה כ-135,000 איש, והיא נהנתה משיווין זכויות יחסי, שנקבע עם כינון המנדט הבריטי בעיראק ב-1922 ועוּגן בחוקה העיראקית ב-1924.
לקהילה היהודית בעיראק היה מעמד בינוני רחב היקף ואליטה עשירה. בכיריה שולבו במנהל הציבורי והממשלתי ומילאו תפקיד חשוב במסחר המקומי והבינלאומי. עם זאת הקהילה היהודית בעיראק התחסלה כמעט לחלוטין בשנת 1951, שלוש שנים בלבד אחרי הקמת מדינת ישראל, כשמרבית מבני הקהילה יצאו את עיראק.
העלייה ארצה נמשכה כשנה וחצי, כשמרבית היהודים בחרו לעזוב לאחר מלחמת הקוממיות הישראלית ובעקבותיה, בשנים 1948–1949, אז הפכו היהודים בעיראק קורבן למדיניות אנטי-ציונית, שבמקרים רבים לא הבחינה בין יהודי לציוני. מאות ממבני הקהילה נאסרו, כספיהם נסחטו ושפיק עדס – אחד מאילי ההון של הקהילה היהודית בבגדאד ומי שהיה מקורב לראשי השלטון בעיראק – נתלה באשמת בגידה וסיוע לציונים.
בתוך בפרק זמן קצר תואם ותוכנן מבצע "עזרא ונחמיה" במסגרתו עלו לישראל כ-119,970 יהודים ברכבת אווירית שנוהלה על ידי חברת התעופה אלסקה, חברה אמריקנית שנשכרה בשעתו על ידי אל-על הישראלית.
יציאת היהודים מעיראק לוותה בצעדים תחיקתיים של ממשלת עיראק דאז, שהעבירה חוק השולל את האזרחות העיראקית מהיהודים שיהגרו ממנה.
במסגרת חוק זה אף הוחרם הרכוש שהיהודים הותירו אחריהם בעיראק והשלטונות הפיצו לכל משרדי הממשלה הרלוונטיים אינדקסים מפורטים של שמות היהודים שאזרחותם נשללה מתוקף החוק הזה.
עלייתם של יהודי עיראק היא ללא ספק אחד הסיפורים המופלאים בתולדות העם היהודי. שלמה הלל, מרדכי בן פורת וחבריהם היו הרפתקנים צעירים שהובילו קהילה שלמה, למרות העוינות שהפגינו אליהם מנהיגיה המסורתיים, אל ארץ אבות לא נודעת ואל הרפתקה מסוכנת מאוד.
יח"צ (אוצר תרבות)70 שנה לעלייה הגדולה מעיראק - מפגש מיוחד במרכז מורשת יהדות בבל השבוע נערך ב"מרכז מורשת יהדות בבל" באור יהודה, אירוע הצדעה לציון 70 שנה לעליה הגדולה מעיראק, העלייה הבלתי לגאלית ו"מבצע עזרא ונחמיה" במסגרתו עלו כאמור רובם המכריע של יהודי עיראק לישראל.
מי שנשאה דברים עם פתיחת האירוע הייתה מנכ"לית "מרכז מורשת יהדות בבל" - עליזה דיין חממה שאמרה בהתרגשות: "אני מתרגשת במיוחד לקראת ערב זה, בו אנו בני דור ההמשך, מצדיעים לעולים שנאלצו לברוח מעיראק בדרך לא דרך, ולהתחיל כאן חיים חדשים ומלאי תקווה. הם עשו זאת בצניעות ובגאווה למרות הקשיים הרבים שחוו, בראשית שנותיה של הארץ....".
אחריה, עלה לשאת דברים יו"ר הועד המנהלים - פרופ` אפרים צדקה, (שבעבר היה מועמד לתפקיד הנגיד). צדקה ציין את חשיבותו של המרכז, בירך את המתנדבים שדואגים לטפח אותו והדגיש כי יש לשמר ולטפח את מורשתם של עולי עיראק משום ש"מרכז מורשת יהדות בבל הוקם במטרה לשמר את ההיסטוריה של הקהילה היהודית בעיראק ולהבטיח שהיא תישאר חלק מהנרטיב העתידי של העם היהודי".
בחלקו הראשון של הערב נערכו שני פאנלים בהנחייתו של העיתונאי והסופר ברוך מאירי, שניכר כי היה מתוסכל מאד ממגבלות הזמן שהקציבו לו עבור כל משתתף באירוע, בעוד שכמעט כל מי שקיבל מיקרופון היה נלהב לשתף בפרטי פרטים מזיכרונותיו ששבו לחיים בזמן שנאמרו מפיו. מיותר לציין כי הקהל שקע בנוסטלגיה וגמע בצמא את כל הסיפורים.
ההיי לייט של הערב - ריאיון שנעשה עם הסופר אלי עמיר שנושק לגיל 85. ראיון רווי בהומור, קלילות ובמודעות עצמית גבוהה.
עמיר יליד עיראק, עלה ארצה לפני שמלאו לו 13 שנים, ונקלט עם משפחתו בבית עולים במעברה. משם הצטרף לחברת נוער של עליית הנוער ובהמשך הצטרף לקיבוץ משמר העמק. באירוע הדגיש עמיר כי היה זה הקיבוץ שהעניק לו ערכים, אהבת הארץ ומוסר עבודה גבוה.
בשנת 1954 עבר לבדו לירושלים והחל ללמוד בערב בבית ספר לנערים עובדים ולפרנסתו עבד כנער שליח במשרד ראש הממשלה דה אז דוד בן גוריון . בתום לימודיו התגייס לצה"ל.
עמיר התייחס לספריו רבי המכר שזכו לפרסים רבים ומגוללים לא פעם את סיפור תלאותיהם של יוצאי המעברות שעלו כמוהו מעיראק. הסופר התמקד בספרו "נער האופניים" (שהוא סמי אוטוביוגרפי) המגולל את סיפורו של נער בן 16 עולה מעיראק המפרנס את עצמו מחלוקת עיתונים ומשליחויות במשרד ראש הממשלה שמגיע לירושלים במלחמת השחרור ומעז לחלום לעצמו על חיים אחרים.
הוא התייחס לאנקדוטה כשסיפר כי כשליח במשרד ראש הממשלה נהג לקבל כריך במזנון המשרד ויום אחד בזמן שישב במזנון והתענג על הכריך הגיע משה שרת שהתיישב בסמוך לו ואכל אף הוא כריך ממש כמו שני חברים מהפלמ"ח.
אחריו, עלה ודיבר המשורר אלי אליהו (52), זוכה פרס ברנר שאף זכה להיכנס לקאנון של הספרות העברית. גם הוא תיאר כיצד בא לידי ביטוי בשירתו סיפורה של העלייה הגדולה. הוא סיפר על העלבון הצורב שהיה מנת חלקו עקב היותו ממוצא עיראקי, על ההסתרה והבושה מול תרבות המערב שהייתה שלטת כאן בילדותו.
אבישג חייק הטיבה לקרוא ולהשמיע לקהל בפתוס המדויק את שירו המרגש "מתחת לפני האדמה" - שיר שמיטיב לסמל את התרבות "הנחותה", זו שנקברה ונדחקה לשוליים ואילו מעל פני האדמה סגדו ל"תרבות העליונה", הנחשבת, הישראלית הצברית.
המשורר חס על אביו שמדחיק את כיסופיו לתרבות ממנה בא ולשירים הערביים אותם הוא הרשה לעצמו לשמוע רק בהסתר מהטרנזיסטור הקטן, אותו דאג לכבות כשיצא ברכב עם בנו מהחניון התת קרקעי "מתחת לפני האדמה" אל הגלוי, אל הכביש. כמה מטפורי שהשיר המדובר נכתב בחניון תת קרקעי ונדמה כי המשורר מתייחס אל המורשת והתרבות של אביו ומשפחתו כאל חכמה עתיקה.
שלוש נשים חשפו את סיפור העלייה מנקודות מבט שונות: של דור ההמשך. ריבי בנקונה, בתו של מי שכונה "מר עלייה" או "המשרד לקליטת יהודי עיראק" - משה כרמיל ז"ל, בכיר מהמוסד עליה ב`, סיפרה על תרומתו הגדולה והחשאית של אביה לעליה ועל כך שהבית שלהם תמיד שקק אדם, היו אלו אנשים שאביה הסתיר עד שנקלטו בארץ.
שוש אברהם סיפרה על קליטת משפחתה במעברת ח`ירייה, על הדרך הקשה שעברו בני המשפחה עד להצלחה הגדולה בקליטה.
כמו כן , הושקה באירוע מדליה לציון 70 שנה לעלייה. המפיק, אבנר אברהם והמעצב רועי שגב הציגו את המדליה המיוחדת שהונפקה לכבוד האירוע, ושיתפו את הקהל בתהליך הכנתה ובמוטיבים החשובים המוטבעים בה. המדליה מביאה את סיפור עליית יהודי עיראק בין השנים 1950-1952, את מסלולי העלייה, מי במבצע "עזרא ונחמיה" ומי במסע רגלי לאיראן עם מבריחי גבול.
בחזית המדליה, אזכור למטוס אלסקה שהטיס בחסות אל-על את העולים ארצה. בגב המדליה: התלמוד הבבלי, קמע אפצה, הפרת והחידקל, דקלים ותמרים והציווי "והגדת לבנך"- מצוות שימור המסורת והסיפור של יהדות בבל המתנהל ב"מרכז מורשת יהדות בבל". גודל המדליה הוא 60 מ"מ והיא עשויה בציפוי בצבע כסף או ברונזה.
כפי שכבר ציינתי קודם לכן, אבישג חייק נכדתו של מרדכי בן פורת הטיבה לקרוא באופן דרמטי ומרגש שירים וקטעים, מספריהם של אלי עמיר ואלי אליהו. אורח הכבוד בטקס היה מרדכי בן פורת - נשיא מרכז מורשת והשר (לשעבר) לו כאמור תרומה נכבדת בעליית יהודי עיראק ארצה.
בחלקו השני של הערב נערכה "חפלה עיראקית" בהשתתפות הזמרים רחל יחזקאל ועזיז ג`לאל בליווי התזמורת "פירקת אל נור" שהשמיעה ממיטב הלחנים העממיים הבגדאדיים. השניים שילהבו את הקהל ואף הזמינו אותו מדי פעם להצטרף לשירתם.
ובנימה אישית, גילוי נאות, אני נכדתה של הגברת חנה שבח ז"ל שנולדה בבגדאד ועלתה ארצה עם שני ילדיה הפעוטים מעיראק בראשית שנות השלושים.
סבתי שסייעה לאמי בגידולם של חמשת ילדיה עברה קשיים ותלאות רבים והטראגי מבניהם, ששכלה את בנה האהוב יעקב שבח ז"ל. למרות שסירבה למצוא ניחומים עקב הטרגדיה שפקדה אותה, היא אהבה ודאגה בכל ליבה לנכדיה, היא זו שהכניסה אל ביתנו את הקולינריה העיראקית (שהיא חד פעמית בטעמיה המופלאים), הקפידה לשתף אותנו בניחוחות בגדאד על כל היבטיהם: שירים, מנגינות, סיפורים, טעמים, כשהיא מדברת על ערבות הדדית בין אחיה היהודים ואף על זמנים של שפע כלכלי ויחסים טובים עם שכניהם המוסלמים.
מודה על ערב מרתק שהחיה בי זיכרונות וגעגועים. וזה המקום לברך על פעילות השימור של המוזיאון שנעשית באמצעות מתנדבים שפשוט התאהבו במרכז ובנושא שלשמו הוא פועל, כמוסד ללא מטרות רווח, רק במטרה להנציח את מורשת גלות בבל, שהייתה ואינה קיימת עוד. זהו ארגון עולמי הפותח צוהר למורשת המפוארת של העתיקה בגלויות ומציג פרקים מתולדות יהודי בבל לדורותיהם. בהזדמנות הראשונה צאו לסיור מודרך במוזיאון הזה, זאת חוויה מרתקת ובלתי נשכחת!
מרכז מורשת יהדות בבל, שדרות מרדכי בן פורת 83, אור יהודה
