אילוסטרציה, צילום: אתר pixabay
בטור הקודם כתבתי על כך שלכולנו מגיע הטוב ביותר, ושלא נוכל להתמודד עם צמצום, פשרה וויתור באותה הצלחה כמו קודם – יהיה לנו הרבה פחות נוח לשתוק, לוותר על עצמנו.
התקשור שהבאתי באותו הטור התקבל במחצית השנייה של חודש אוקטובר, והוא התייחס באופן ספציפי לחודש נובמבר. בתיאום מושלם, מיד עם תחילת החודש, התפוצצו הפרשות של גל אוחובסקי ואיתי פנקס-ארד.
גברים שונים התלוננו שהשניים פגעו בהם מינית, ובכך שברו שתיקה ממושכת, לעיתים ארוכת שנים.
החשיפה של הפגיעות שנעשו, לכאורה יש לציין, היא צעד לא פשוט כלל. גם אם החשיפה נעשתה עד כה באופן אנונימי, הרי שזה צעד מבורך. הדבר מעודד אחרים שנפגעו להתלונן, ומזכיר לאנשים שאפשר, גם אם זה קשה במיוחד, לפתוח את הפה ולהגיד "נפגעתי". אפשר ואפילו כדאי.
מאז שהסיפורים התפרסמו בתקשורת, אני קורא דיונים ותגובות ברשתות החברתיות. אני עצוב לגלות כי יש משהו שכולנו צריכים להיזכר בו, גברים ונשים כאחד: עלינו לכבד את הגבולות אחד של השני. אם אנו חוצים גבול של מישהו – למשל, נוגעים בגוף שלו באופן מיני או מעירים לו הערה מינית – זה יכול להיעשות רק בהסכמה.
אני לא יודע אם כל הערה וכל מגע בלתי הולמים מהווים עבירה פלילית (אני לא בקיא בלשון החוק), אבל אני כן יודע שהם פוצעים את הנפש ופוגעים באמון, וזה דבר שאסור לעשותו.
אני עוד יותר עצוב לגלות שרבים לא מבינים, שתקיפה מינית היא דבר שאסור לעשות ובכל מובן אפשרי.
העניין עם כפייה היא שאנו, פעמים רבות, עושים אותה לעצמנו. כופים על עצמנו לעשות משהו שאנו לא ממש רוצים, משכנעים את עצמנו שכדאי לנו גם אם לא בא לנו.
נכון שלא כל "אבל לא בא לי" שאני חווה בתוכי הוא קול שצריך להקשיב לו. לפעמים לא בא לי לעשות דברים טובים, כמו לצאת מהמיטה ולהתחיל יום עבודה. אני אוהב את העבודה שלי, ולפעמים אני עייף ובא לי לישון, אבל יש לי מחויבויות שכדאי לעמוד בהן.
עם זאת, כדאי שנלמד להקשיב לכל קולות ה"לא" בתוכנו. אם יש משהו שלא בא לי לעשות, כדאי שאלמד מדוע. אם אני עייף מאוד, למשל, לפעמים עדיף לבטל את העבודה ולתת לעצמי לישון. חשוב לכבד מחויבויות, אבל המחויבות לעצמי היא החשובה ביותר.
גם אם לכאורה זה טוב שאעשה את זה, כמו דיאטה, יש סיבה מדוע לא בא לי. אני יכול לנסות לכפות על עצמי שינוי בהרגלי אכילה, אבל אם יש התנגדות בתוכי, השינוי לא יחזיק מעמד הרבה זמן.
דיאטה היא כמובן רק דוגמה אחת לשלל דברים שאנו עושים, ולא תמיד בגלל שאנו רוצים. אנו עושים אותם בגלל שאנו חושבים שאנו חייבים, משכנעים את עצמנו שכדאי לנו, מתעלמים מקולות מנוגדים בתוכנו. זו הכפייה של השכל על הגוף והרגש, ואנו עושים זאת לעצמנו פעמים רבות.
אנו צריכים ללמוד לא רק לכבד גבולות של אחרים, אלא גם את עצמנו. אנו צריכים ללמוד רגישות ועדינות וכבוד לא רק כלפי אחרים, אלא גם כלפי עצמנו.
מעטים האנשים שפוגעים מינית באחרים. הרוב המוחלט של האנשים כופים על עצמם דברים. כדאי להתעורר ולשנות, אט אט, את היחסים שלנו עם עצמנו.
* הכותב מתקשר עם ישויות בכלל ועם קבוצת טוהר בפרט, מנחה סדנאות ללימוד תקשור, עיתונאי וסופר. 
