אילוסטרציה, צילום: אתר pixabay
כולנו לומדים מגיל צעיר להתפשר. אנחנו לא יכולים לקבל בדיוק מה שאנו רוצים בין אם בגלל שלמבוגרים אין תמיד סבלנות למה שאנו רוצים וצריכים, ובין אם בגלל שזו תפיסה חינוכית שמעבירים אלינו במודע. אנחנו צריכים לוותר לאחים הקטנים, לאחים הגדולים, לילדים בגן.
זה נכון שילדים צריכים ללמוד שיתוף, אבל שיתוף שמבוסס על פשרה הוא אינו שיתוף ממשי – זו מערכת יחסים בה מתחזקים דפוסי התנהגות של ריצוי מצד אחד וכוחניות מצד שני, שניתן לגלות במרבית מערכות היחסים בגילים מבוגרים יותר.
חיזוק ההערכה העצמית שלנו כמבוגרים הוא תהליך, אותו ניתן ליצור מנקודות מוצא שונות. אחת מאותן נקודות מוצא מתמקדת באמונה שצריך להתפשר, שחייבים לוותר על משהו. במילים אחרות, ריפוי האמונה הזו, על הזיכרונות והרגשות שקשורים אליה, כדי לחזק את הידיעה שאנו ראויים לטוב ביותר, כלומר ראויים למה שאנו צריכים ורוצים.
בחודש נובמבר כל זה מקבל דחיפה משמעותית.
בתקשור של טוהר, שהכנתי בתחילת החודש, הם מדברים על התהליכים המתרחשים ומה אנו עשויים לחוות בחודש זה. הנה חלק חשוב מתוך אותו תקשור:
"בחודש הזה, חודש נובמבר, עשויה להתרחש מעין הקצנה. מה שיכולתם לסבול אותו או להסתפק בו יהפוך להיות פחות נסבל, פחות מספק. אם אתם רגילים להסתפק במועט, יהיה לכם יותר קשה לעשות זאת. אם אתם רגילים לא לקבל החלטה, יהיה לכם יותר קשה לעשות זאת.
אם אתם רגילים לתת רק חלק ממה שיש לכם לתת, יהיה לכם יותר קשה לעשות זאת. הכול ידרוש יותר. יותר לתת, יותר לקבל, בהחלט. יותר להיות, בהחלט. יותר לקחת אחריות על הרצונות שלכם, על הצרכים שלכם, על החלומות שלכם, בהחלט. הכול מקצין בהיבטים הללו.
אנשים יכולים להמשיך לדבר באופן קיצוני ולפעול באופן קיצוני, זה אינו בהכרח מה שיתעצם. היכולת שלכם להישאר כפי שהייתם בתחומים שבהם אתם רגילים לצמצום ופשרה והסתפקות במועט, היכולת הזו הופכת להיות פחות אפשרית. משום כך אנו, כבר זמן מה, מעודדים אתכם לעסוק באמונה שאתם חייבים לוותר על משהו, ובחיזוק הידיעה שאתם ראויים לטוב ביותר.
ההקצנה הזו, שאנו מייחסים לחודש נובמבר, לא החלה באופן מדויק בראשון לחודש זה, והיא לא תסתיים בסופו של חודש זה. אצל חלק מכם התהליך כבר מתרחש, אצל חלק מכם הוא נמצא בעיצומו. חלק מכם רק יתחילו להרגיש אותו במהלך החודש. אין אמת אחת נכונה לכולם, אבל המגמה הכללית היא זהה.
זו הדרישה הפנימית לטוב ביותר, אשר מתחזקת. אפשר לומר כי באופן קולקטיבי, ההערכה העצמית של בני אדם הולכת וגדלה כתגובה לתהליכי התעוררות, שחלק מבני האדם עושים באופן מודע. אחרים חווים את ההשפעה של אותם התהליכים מבלי שהם לוקחים בהם חלק פעיל.
אתם תרגישו מתוככם שאתם לא יכולים לשבת על הגדר, להסתפק במועט, לצמצם את עצמכם במרחב. יהיה לכם יותר קשה, פחות נוח, פחות נעים, יותר מציק ומעצבן. אתם עשויים להרגיש יותר חנוקים, יותר לחוצים, וזה עשוי להתבטא ברגשות וגם בתחושות פיזיות כאלה ואחרות".
אני שמח שזה מה שקורה, משום שהסבל שאנשים חווים בגלל הנטייה להתפשר, יכול להיות משמעותי ביותר. אני יודע שזה לא קל ליצור שינויים ולשנות הרגלים, אבל אני מעודד את מי שמרגיש צורך, לעשות זאת. קבלו עזרה ותמיכה בתהליך כדי להפוך אותו יותר קל, והמשיכו לשים את עצמכם במקום הראשון.
* הכותב מתקשר עם ישויות בכלל ועם קבוצת טוהר בפרט, מנחה סדנאות ללימוד תקשור, עיתונאי וסופר. 
