בשנות השמונים של המאה ה-19 החל ג`יגורו קאנו, לפתח ב"קודוקאן" - מרכז לימוד לאמנויות לחימה - שייסד בטוקיו, גרסה משלו לג`וג`יטסו. ככזה נחשב למעשה לאבי תורת הג`ודו המשלבת איזון ועוצמה, יחד עם מיומנות של לפיתה והשלכה.
קאנו נולד ב-1860 בכפר קטן ביפן. כשהיה בן 11 עברה משפחתו לטוקיו והוא למד בבית ספר אנגלי-גרמני, לצד לימודי פילוסופיה מהמזרח.
בהיותו ילד נמוך וחלוש, רצו הוריו לאמן אותו בשיטות העתיקות של הג`וג`יטסו, אמנות הלחימה הנפוצה דאז, שבאמצעותה יכול היה גם ילד קטן לגבור על יריב גדול ממנו, כשהוא משתמש בכוחו של היריב בכדי להפיל אותו.
הוא עבר בתי ספר רבים לג`וג`יטסו, בהם למד את הדגשים המיוחדים לכל מורה ושיטה, התמכר והחל מתאמן ברצינות רבה תוך שהוא משלב באימוניו מספר אמנויות לחימה שונות, בהן גם סומו והיאבקות.
במקביל החל קאנו להתעניין בספרות ורפואה, והחל ללמוד באוניברסיטה הקיסרית בטוקיו ולהעמיק את הבנתו על מבנה העצמות מרופאים ידועי שם ביפן. תוך כדי לימודיו, כשגיבש תובנה כי הג`וג`יטסו היא "אוסף טריקים", בחר לשלב את הידע שצבר מתחומי הרפואה עם הידע באמנויות הלחימה והחל להמציא תרגילי לחימה שונים ומשונים משלו.
כמורה הוא פיתח כאמור אמנות לחימה חדשה, "קוקודאן ג`ודו" שהיוותה גם פילוסופיה ודרך חיים. הג`ודו, "הדרך העדינה", או "דרך הוויתור" שיטה שאמורה לסייע בפיתוח הגוף, המוח והאופי של העוסקים בה, ומבוססת על ניתוחים מדעיים.
מטרתו של קאנו היתה לאחד את תורות הג`וג`יטסו על פי עקרונות ספציפיים, ובראשם יעילות מקסימלית.
למן ההתחלה היווה הג`ודו מקור גאווה בלתי נדלה עבור יפן. מעבר להיותו ספורט לאומי, הוא סימל את הדרך היפנית – רוחנית, ממושמעת, מעודנת כאמור, משום שקאנו בחר בפיתוח שיטתו להסיר את הטכניקות שהדגישו כוח, ולהדגיש את ניצול כוח היריב, הוצאתו משיווי משקל ושימוש בעקרון המנוף ביעילות.
"תוצאת המחקר שלי הנחתה אותי שיש לשבור את היציבה של היריב, לפני שאני זורק אותו", הסביר קאנו. "עליי לקרוא את תנועת היריב, ולמצוא את הרגע והמקום הנכון בהם אני יכול לערער את יציבותו לפני שאני עובר לזריקתו על הארץ. הנקודה הזו נכונה גם לקרב, וגם בחיים עצמם".
קאנו שנפטר בשנת 1938 מדלקת ריאות. מעמדו ביפן, ובעולם אמנויות הלחימה נותר אגדי, והוא נחשב כמשפיע הגדול ביותר על הלוחמים המודרניים.
הבוקר (חמישי) בחרה חברת גוגל לייחד את הדודל היומי שלה לאיש שהשיטה שפית הפכה לספורט אולימפי רשמי בשנת 1964.
