למה זה כל כך חשוב להגזים?

קבוצה אחת היא קבוצת הצמצום: צמצום המתבטא בכסף, למשל לא מרוויחים מספיק כסף; חובות למיניהם; לא מוצאים עבודה שאנחנו אוהבים. צמצום במערכות יחסים, למשל לא מוצאים זוגיות; לא טוב לנו בזוגיות בה אנו נמצאים; מתקשים ליצור חברויות; יש הרבה ידידים אבל אין חברים קרובים. צמצום המתבטא ביחסים שלנו עם הגוף, למשל לא לאכול ו/או לא לשתות מספיק; לא לישון מספיק; לא לאכול את האוכל שעושה לנו טוב; לא לטפל בבעיות פיזיות שיש לנו.

קבוצה שנייה היא קבוצת ההתמכרויות: עובדים יותר ממה שאנו יכולים לעבוד; אוכלים יותר ממה שאנו צריכים ורוצים לאכול; מכורים לקניות, למתוקים, לאלכוהול, לעישון. התנהגויות שונות שנעשות בהפרזה, מעל למידה וליכולת שלנו להכיל, באופן שיכול לגרום לפגיעה ולנזק ממשי.

שתי קבוצות של קשיים, שמהוות בעיניי את שני הקצוות של הסקאלה – בצד אחד יש את הצמצום, בצד השני יש את ההפרזה. שני קצוות שמכילים קשיים ממשיים, המשפיעים באופן משמעותי על איכות החיים שלנו.

ישנן סיבות רבות ושונות לקשיים איתם אנו מתמודדים. באחרונה אני מזהה סיבה משותפת לרבים מהקשיים הללו, והיא הניסיון שלנו לא להגזים.

להחזיר את הביטחון שאבד לנו

במערכת היחסים בין גברים לנשים אפשר לשמוע הרבה פעמים כיצד גברים אומרים לנשים "את מגזימה". אבל בפועל כולנו ספגנו בחיים שלנו אמירות שונות, כולן מכאיבות, מהן למדנו שאנחנו מגזימים ואנחנו צריכים למתן את עצמנו. הנה כמה דוגמאות:

גברים לא בוכים, אז אם אני בוכה משהו אצלי לא בסדר, ואני צריך להפסיק.

גברים לא מביעים חולשה, אז אם אני חלש משהו אצלי לא בסדר, ואני צריך להסתיר את זה.

נשים לא אומרות מה הן צריכות, אז אם אני רוצה להגיד משהו אסור לי לעשות את זה.

נשים לא מתלוננות על מה שחסר להן/שהן מקבלות, אז אם רע לי זו בעיה שלי ואסור לי להתלונן.

מבוגרים לא משחקים אלא עושים את מה שצריך, אז אם אני רוצה לעשות משהו בשביל ההנאה, אין לזה מקום.

אם כואב לי זה סימן שיש אצלי בעיה, ולא בגלל, נניח, שמישהו מכאיב לי, ואני צריך לשתוק ולהתמודד.

אנחנו לומדים מגיל צעיר לעצור את עצמו, לצמצם ולמתן את ההבעה שלנו בעולם. אנחנו לומדים שאין לנו זכות ואין לנו מקום ולא מגיע לנו, ולומדים להסתיר, להסתדר לבד ולשתוק.

כתוצאה מכך, אנחנו יכולים למצוא את עצמנו לפעמים מתמודדים עם צמצום. לדוגמה, בגלל שלמדנו לצמצם את הרצונות שלנו, קשה לנו למצוא עבודה שאנו רוצים לעבוד בה, כי ה"לא בסדר" שיש בנו סביב הרצונות מקשה עלינו למצוא עבודה.

במקרים אחרים אנחנו יכולים להתמודד עם הפרזה – אנחנו נאכל עוד ועוד, לדוגמה, כדי לפצות את עצמנו על הצמצום שאנו חיים בו.

התנהגויות ומצבים של צמצום והפרזה נובעות, כאמור, מסיבות שונות. אבל אם נרשה לעצמנו להגזים – להרגיש במלואנו, לרצות את כל הרצונות שלנו, לדבר את כל מה שאנו רוצים להגיד, נוכל, אט אט, להחזיר לעצמנו את הביטחון שאבד לנו.

ביטחון האומר "מותר לי להיות כפי שאני, לחיות כפי שאני רוצה". ביטחון שבזכותו קל להיפרד מהתמכרויות, ולחיות ברווחה ממשית.