צילום: לטיציה בטאליה, מתוך פוטומנטההסופר יהודי-גרמני אמיל לודוויג פותח את ספרו "הים התיכון: סאגה של ים" (1943), בכיתוב הבא: "אין לי ספק שהקורא לא ישתעמם במשך ההפלגות מגנואה ליפו, מהים השחור לגיברלטר, דרך הדורות שבין אודיסיאוס למוסוליני, כשהוא חוצה את היפה מכל הימים".
פתחתי בציטוט הזה מפני בזמן שבו גבולות העולם בשיתוק, הושקה לה ב–21 בספטמבר, תערוכת צילומים שמביאה את מדינות הים התיכון אלינו הקהל.
מדובר בתערוכת הצילומים "פוטומנטה" שתתקיים מעתה, אחת לחמש שנים ותציג מבטים שונים של צלמים ממדינות בים התיכון.
צילום: מארי אודלו, מתוך פוטומנטההתערוכה הראשונה, בה משתתפים כ-33 צלמים מ-16 מדינות שונות, ממחישה דרך 300 עבודותיהם ו-13 עבודות וידאו (סאונד) את היומיומי המשתקף בעיניהם של האמנים הללו - מדיוקנאות ועד נופים אקזוטיים, מצילומי משפחות ועד צילומי יחידים.
המושג פוטומנטה מאחד סביבו מספר מונחים מעולם הצילום יחד עם המושגים: פוטוגרפיה (צילום), מונומנט (מבנה הנצחה), דוקומנט (תיעוד), מומנט (רגע), ומדיטרנה (הים התיכון). זה האחרון ששימש כידוע בהיסטוריה האנושית צומת דרכים מהווה עד היום גשר בין מזרח למערב, בין עמים ותרבויות, הוא מלא ושופע, צפוף ואינטנסיווי וככזה הוא ניצב כאמור בלב התערוכה כעוגן תרבותי לעבודות המוצגות.
צילום: נדיר בוצ`אן, מתוך פוטומנטה
צילום: נדיר בוצ`אן, מתוך פוטומנטה ואכן, ניכר שהים התיכון השרה רוח של מוזה על המצלמים אותו. אחדים הדגישו כמתבקש טבע ים-תיכוני, שופע שמש ואור, ואילו אחרים הבליטו אימאג`ים מהמרחב גיאוגרפי-היסטורי ים-תיכוני המוכיחים שהים התיכון אינו יכול לשעמם.
התמה (נושא) שנבחרה לפוטומנטה הראשונה היא ריתמוס (מקצב) המתייחס למשקל ולקצב במוזיקה, בשירה ובתנועה. הבחירה בתמה הזאת מבקשת לתפישתו של גיא רז, אוצר התערוכה, לומר כי כל סדרת תצלומים, והתערוכה כולה, היא כמעשה של שירה חזותית, ולכן יש לה ריתמוס משלה.
צילום: ריקי טקסום, מתוך פוטומנטה
צילום: ריקי טקסום, מתוך פוטומנטה
צילום: אנה גלאן, מתוך פוטומנטההצילומים, המחשבות, הדעות, המבטים, הרעיונות תכליתם לטעמי כצופה בתערוכה היא להציג לקוראים מרחב ים-תיכוני ממשי ולהרחיב את ההיכרות שלו איתו, הרבה מעבר לסטריאוטיפ הים תיכוני הנפוץ הכולל לרוב אזכורים של שמש וים, ניחוחות וצבעים... אלמנות עוטות שחורים, מלחים, אוניות... זית, הדס ותפוז...
צילום: עמאר יונס, מתוך פוטומנטה
צילום: פרנצ׳סקה פיקראס, מתוך פוטומנטההתרשמתי רבות מהתערוכה. ראשית משום שהיא פזורה על פני כל מוזיאון ארץ ישראל, בגלריות, בביתנים השונים ובגן הארכיאולוגי. עוברים מביתן לביתן, מתוך ציפייה לבאות. שנית, היא מחייבת את הקהל להיות אקטיבי, וגם להיות חשוף לתערוכות נוספות שמתקיימות במרחב הזה שכולו אומר יופי והיסטוריה אנושית.
התערוכה אם כן היא מעין ארכיון, ספרייה אטימולוגית, או, נכון יותר, רשימת מצאי ים-תיכונית, שתצלומיה מייצגים, את הסיפור הים-תיכוני ואת הטופוס של "הים-תיכוניות" במטרה לזמן לצופה בה הצצה מעשירה לעולמו של חבל הארץ הזה, המצטיין כאמור בעומק וברב-גוניות יחידים במינם.
