גשר-הירקון. צילום: פריץ-כהןסוף סוף, זכינו להגיע לחג של החגים שנקרא "אחרי החגים" ובו תיאטרון הקאמרי בחר לקיים סדרה בת שלושה ערבי מחווה לשלישיות הזמר העברי.
אמש, זכיתי ליהנות מהמופע הנוסטלגי הראשון בסדרה שהיה מרגש מאד והעלה זיכרונות מתוקים מימים שחלפו ולא ישובו עוד.
דביר בנדק שנעשה שרמנטי מאד בזמן האחרון, הנחה את הערב המדובר בדברי קישור בטעם פיקנטי שרובנו לא ידענו עליהם עד כה, ואף הצטרף לשירה בכמה מהרכבי השלישיות.
האם ידעתם למשל מדוע נבחר השם "החלונות הגבוהים" לשלישיה שהשתתפו בה ג`וזי כץ ,שמוליק קראוס ואריק איינשטיין (שעד היום נשארו אייקונים ברמת הביטלס, בתודעת המוזיקה הישראלית)?
ובכן, מה שבנדק סיפר הוא שדן בן אמוץ הציע את השם "החלונות" כאנלוגיה לדלתות (the doors) של אותם הימים, והיה זה אורי זוהר שהוסיף לחלונות את "הגבוהים", מכיוון שבעת החזרות החלונות הגבוהים מבניין "אל על" של אותם ימים היו מוארים עד השעות הקטנות של הלילה וכך נולד הלחם המילים: ``החלונות הגבוהים", שדבק בשלישיה האגדית.
בערב הנפלא הזה השתתף גם אלי גורנשטיין שהוא כידוע גם זמר אופרה נפלא שהיה שותף בעבר לצמד "חומה ומגדל", כמו גם נועם קלינשטיין (בתם של רמי וריטה) שהיא פנומן בפני עצמו וזמרת בחסד, אלון נוימן, יונתן מילר, לירון לב, ברק ביטון, נוי הלפרין, אלה רוזנצוויג, ציון חורי, הגר אנגל ובן נפתלי.
הגשש החיוור. צילום: חנן אדלארהקאסט ביצע את שיריהם של שלישיית גשר הירקון, הגשש החיוור, החלונות הגבוהים, השלושרים, הנשמות הטהורות, שלושת המיתרים (טריו ערבה), קצת אחרת, הטוב הרע והנערה, שוקולד מנטה מסטיק, וגם של שלישיות משנות השמונים: מנגו וכמו צועני.
בין השירים המוכרים שבוצעו בערב, "אחכה לך" של הנשמות הטהורות בביצוע נועם קליינשטיין, "אף אחד לא קם" של הגשש החיוור בביצוע דביר בנדק, אלון נוימן ולירון לב ו"צרות טובות" של השלושרים בביצוע אלי גורנשטיין.
המופע החל והסתיים בשירי הגשש החיוור כאשר השיר "יש לי יום יום חג", שנבחר לסיים את המופע, הותאם לתוכן האקטואליה של היום ומילותיו שונו בהתאם, לדוגמה: אזכור להתנהגותנו השובבית של הישראלי המצוי בזמן מגפת הקורונה והמצב הפוליטי שהשתנה לאחרונה בארץ.
אי אפשר כמובן שלא לציין את השם ורד פיקר, כי היא זו שאחראית להשיב לנו את אותם רגעים קסומים מהעבר. פיקר היא זו שעיבדה ומנהלת מוזיקלית של מופע המושקע כל כך לשלישות הגדולות של הזמר העברי. כמו כן, היא עצמה מנגנת על אורגן לאורך המופע ומבצעת קולות רקע. תודה לך ורד על שהצלחת לגרום לנו לחזור אחורה בזמן אל זמנים תמימים, פשוטים ומרתקים.
פיקר כמובן גם בחרה את הנגנים הנפלאים (מושיקו בילר על התופים, אילן אביב על הבס, גיטרה קלאסית וחשמלית לידור לוי ועופר שפירא על חליל צד, קלרינט וסקסופון).
על התאורה - קרן גרנק, את התלבושות המרהיבות ביופיין עיצב רועי עקאב, על התנועה עמל תומר יפרח יחד עם דברי הקישור שהיו בעלי טעם טוב של יורם רותם שעוררו עניין וסקרנות בקרב הקהל והנחייתו של דביר בנדק המנצח כל האוסף הזה לכדי מופע בעל קסם מיוחד וחד פעמי.
בשורה התחתונה, נראה היה לי שהקהל שברובו זכה לצפות וליהנות בזמן אמת מכל השלישיות שהוזכרו במופע, היה כה מרותק והמום כך שבזמן שהסתיים המופע - לא זכה להדרן מכיוון שמחיאות הכפיים שהשמיע היו בסאונד של אמצע המופע משום שהקהל לא קלט שהמופע בעצם כבר הסתיים וכך חלפה לה תהילת עולם.
