אילוסטרציה, צילום: Wokandapix ל-pixabayבימים אלו ילדים והורים, מורים וצוותי בית הספר – כולם מתכוננים לפתיחת שנת הלימודים בצל מגפת הקורונה.
השנה וחצי האחרונות היו קשות לכולנו וקשות מנשוא לתלמידי בית הספר ולהוריהם בפרט. המגפה תקפה בכל עוז ובניסיונות למנוע את התפשטותה נסגרו בתי הספר לתלמידים ולמורים. הלימודים נעשו מהמחשבים הביתיים ומהטלפונים הסלולריים, כל אחד מביתו, בעזרת תוכנת הפלא – הזום.
זו הייתה ברירה שנבעה מחוסר ברירה. למרות שהיו דברים שאפשר היה לעשות דרך האינטרנט, הנושא החברתי ובעיקר הנושא של בריאות הנפש לא נלקח בחשבון והביא להתמוטטות רגשית אצל תלמידים ותלמידות רבים.
החוסר במגע אנושי וחברתי גרם למצוקה קשה אצל רבים מהילדים. את עיקר המצוקה ראיתי אצלי בקליניקה בקרב תלמידי חטיבת הביניים. הוריהם של ילדים בגילאי בית הספר היסודי יצרו קפסולות של מפגשים בין הילדים, מה שהביא למערכת חברתית שנשמרה.
התיכוניסטים דאגו לעצמם בענייני קשרים חברתיים, גם אם מצומצמים. ומנגד, תלמידי חטיבות הביניים נשארו קרחים מכאן ומכאן. הם שקעו אל הרשתות החברתיות, היו ערים בלילות וישנו בימים, גחו מחדרם רק כדי לאכול ארוחות לא סדירות וחזרו למיטה.
ההתחברות אל הזום הייתה מקרית: אם התעוררו והמורה לחץ הם התחברו, ולעתים קרובות הניחו טלפון מעל למסך המחשב ושיחקו או גלשו בו בעודם נמצאים לכאורה בקשב למורה.
המורים עצמם חוו קשיים עצומים בניסיון ללמוד את שיטת הלימוד החדשה, להכין חומרים מתאימים לזום, להחזיק את ערנות התלמידים ולספק להם את שהמורים רוצים לעתים לתת יותר מכל – תשומת הלב, האכפתיות וההרגשה שהם רואים את הילד ואת עולמו.
לא, לא כל הילדים מרגישים כך, אבל רבים מאוד מהם כן. תסמונות של חרדות ודיכאון התגברו ובמקרה הטוב, הגיעו לטיפול. רבים מבני הנוער הצעירים ניסו לפתור את בעיותיהם בעזרת עצות שקיבלו ברשתות החברתיות, חלק מבני גילם שאינם מוסמכים ואינם מבינים את גודל הבעיות ואת הדרכים לפתור אותן – תהליך מסוכן ביותר עבור הנועץ ועבור היועץ.
מהו דיכאון ומהם הגורמים לו?
דיכאון הוא מחלה נפשית הנגרמת משינויים כימיים במוח. היא יכולה להופיע בשורת סימנים – סימפטומים גופניים ונפשיים ולפגוע בתפקוד האישי והחברתי ואף להביא לחוסר חשק לחיות.
הסימפטומים יכולים לכלול שינויים בשינה (יותר או פחות), בתיאבון (אכילת יתר או צמצום האכילה) שיגרור עלייה או ירידה חדות במשקל. לעתים קרובות קיים קושי להתרכז וירידה בזיכרון, עייפות תמידית וחולשה, כאבי ראש וירידה בתפקוד הלימודי.
בנוסף, קיימת ירידה בחשק לעשות דברים וגם בחשק המיני. ילד/ה או מתבגר/ה הסובלים מדיכאון חשים עצב, ייאוש, חוסר תקווה לשנות את המצב ולעתים קרובות גם אשמה. הם נוטים להסתגר בחדרם, מפסיקים פעילויות שעשו קודם וממעטים בקשר עם חבריהם או עם בני המשפחה. בגלל תחושת הייאוש לעתים עולות מחשבות לפגיעה עצמית עד ניסיונות התאבדות.
הסיבות לדיכאון יכולות להיות מגוונות: פרידה מבן או בת זוג, חרם חברתי, מוות במשפחה, בעיה גופנית וגם – בידוד חברתי.
השפעת הסגרים והלימודים בבית על מצבי דיכאון
אחת הסיבות הנפוצות ביותר לדיכאון היא מניעת קשרים חברתיים. למפגשים חברתיים ולקשר הבינאישי יש חשיבות מהותית בבריאות הנפשית שלנו.
תקופת הקורונה השפיעה מאוד על דיכאון אצל בני ובנות נוער ובעקבות הבידוד החברתי עלה בצורה דרסטית מספרי מקרי הדיכאון. הניתוק החברתי, שנבע מהפסקת הלימודים בכיתה וכל פעילויות החוגים, הניתוק המשפחתי מסבא וסבתא ומהדודים, הפסקת פעילויות חברתיות ומשפחתיות, השהות התמידית לבד בחדר, השקיעה במסכים, העצבנות של כל בני הבית, הפחד לחלות בקורונה – כל אלה הביאו לעלייה חדה בתחושות הייאוש וברצון למות אצל מתבגרים/ות.
האם ניתן לעזור למי שחולה בדיכאון ומתי לפנות לעזרה עבורי או עבור חבר/ה שלי?
בהחלט ניתן לעזור! ובסיכויים גבוהים מאוד. חייבים לזכור: דיכאון היא מחלה שמרגישים בה רע מאוד וחוסר תקווה לשינוי, אבל היא מחלה שיחסית קלה לריפוי בשילוב תרופות וטיפול בשיחות. בהתחלה זה אמנם מרגיש נורא, אבל כחודשיים עד שלושה מתחילת הטיפול יחושו המטופלים הקלה משמעותית מאוד, היכולת ללמוד תעלה, שמחת החיים תשוב ואיתם החברים - נתונים שיסייעו למטופל לשוב לחייו הקודמים.
מתי לפנות לעזרה?
אם אתה מרגיש/ה שאין לך חשק לעשות מה שעשית בעבר, אתה מרבה לבכות, פוגע/ת בעצמי פיזית, חווה ירידה בלימודים ובעיות בשינה או שמתעורר בך אחד או כמה מהסימפטומים שכתובים למעלה, עליך לפנות מיידית להורה, למחנך, ליועצת בית הספר או לרופא ולקבל עזרה. אפשר לפנות גם למוקדי ער"ן או לרשויות הרווחה.
מתי על החברים לפנות לעזרה?
בכל מצב בו אתם חושדים שחבר או חברה שרויים בדיכאון יש לפנות מיד למחנך הכיתה, ליועצת בית הספר, למדריך מבוגר בתנועה או להורים. יש מקרים בהם תוכלו לראות חיתוכים על הזרוע או הרגל, סימני צביטות או כוויות של סיגריה, דיבור על רצון למות ועל תכנית להתאבד.
אם חברה או חבר נעלמים לכם, יוצרים פחות קשר, באים פחות לפעילות חברתית, מרבים לשבת ולבהות בשיעור או בהפסקות, בוכים או מדברים על הרצון למות, או אם הם משתכרים באופן תכוף וצורכים סמים – יש לפנות מיידית לעזרה ולדווח על כך.
זכרו – פעולה מהירה יכולה להציל את חייכם או את חיי החברים שלכם!
* הכותבת פסיכולוגית קלינית, מדריכה מוסמכת בפסיכותרפיה ומטפלת משפחתית וזוגית.
