יח"צ"אומרים שלפעמים בעיות בעיניים נובעות מדברים שלא היינו צריכים לראות בילדות", במילים הללו פותח אסף בן שמעון, את הצגת היחיד שלו "בלי עין הרע" בה הוא מגלם את סיפור חייו.
בן שמעון שנולד ברמת אליהו, אחת השכונות הנחשלות של ראשון לציון, בשכונה עמוסת עבריינים ואנשים קשיי יום, נדרש לשרוד ולנסות להשתלב בחברת הילדים בשכונה ובבית הספר וכבר מגיל צעיר, למד להתנהל בעולם עם ראייה חלקית מאוד, שבשעות הלילה הפכה לאפסית. בזיקה למשפט הפתיחה המצמרר שלו, אציין כי אביו שהיה הלום קרב, נפטר לאחר שהצית את עצמו בבית החולים איכילוב, במחאה על חוסר הדאגה והטיפול בו.
סיפורו נוגע ללב של בן שמעון היה אמור להישמע עצוב וכואב אך מסתבר שהצורה לא פחות חשובה מן התוכן ובדרך סיפור מקורית ומלאת ההומור הוא מצליח לחשוף את אופן התמודדותו יוצא הדופן עם רטיניטיס פיגמנטוזה – מחלה רשתית תורשתית שנגרמת מסוגים שונים של מוטציות גנטיות, ובדומה לשאר מחלות הרשתית התורשתיות מובילה לאיבוד תאי קולטני האור ברשתית.
.jpg)
יח"צ"כבר כילד לא ראיתי ממש טוב. הייתי נכנס בדברים ושובר אותם וחשבו שאני מגושם. היום הבעיה הולכת ומחמירה, אני רואה הרבה פחות טוב ממה שראיתי פעם. אני נושא תעודת עיוור, ובלילה אני לא רואה. אני קורא עם זכוכית מגדלת וכמובן שלא יכול לנהוג", הוא מספר.
"המחזה בלי עין הרע היא מונודרמה אישית מצחיקה ומרגשת על העיוורון שלי, על אמונה, על חלומות והכרת הטוב".
אבל הילד, הנער, החייל והגבר שלומד לפתח כלים להסתרת המחלה ולאחר מכן מרהיב עוז להיחשף ולגלות שהחברה מקבלת אותו על אף ולמרות המוגבלות שלו, הצליח להגשים את כל חלומותיו. לא המחלה ולא אורח החיים המסורתי שעליו הוא מקפיד, גרמו לו לוותר על הרצון להפוך לשחקן, להתנדב לצבא ואף לנסות להתקבל לתיאטרון צה"ל ולא לאבד תקווה גם כשלא התקבל.
אחרי הצבא, הוא נרשם ללימודים בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, ובתום לימודיו הפך לשחקן מצליח ומבוקש ששיחק בהצגות בקאמרי, בתיאטרון בית לסין, בטלוויזיה בערוץ הילדים ובקולנוע. לחלקכם הוא בוודאי מוכר מתפקדיו ב"מסווג חריג", ב"התגנבות יחידים" של דובר קוסאשווילי וב"המילים הטובות" של שמי זרחין (על תפקיד זה היה מועמד בפרס אופיר לשחקן ראשי), כמו גם ב"בשבילה גיבורים עפים", ב"מנדלבאום בלש פרטי" ולאחרונה גם מסדרת הטלוויזיה ב"ישמח חתני" בה הוא מגלם את את הרב נפתלי אוחיון.
אסף, נשוי + 3 (בנות). עבר מתברר תהליך משמעותי עד שהרגיש מספיק בשל לספר את סיפור חייו.
בחייו האישיים, הוא הפך את החיסרון ליתרון. היום הוא בעל תעודת עיוור ובנוסף להיותו שחקן מבוקש הוא עוסק גם בטיפול נפשי בילדים ונוער לאחר שהתמחה בתואר שני בטיפול באמצעות אומנויות בהתמחות פסיכודרמה במכללת סמינר הקיבוצים. הוא גם למד פסיכותרפיה התנהגותית-קוגניטיבית במערך לימודי החוץ באוניברסיטה הפתוחה.
במסגרת תיאטרון הנפש הוא מעלה כאמור את הצגת היחיד שחברו שראל פיטרמן כתב וביים ובה הוא שם בקדמת הבמה (תרתי משמע) את אובדן הראייה וההתמודדות שלו עם המחלה.
על קהל המטופלים שלו והגישה הטיפולית המיוחדת הוא אומר: "אני לא צריך לספר להם מאיפה באתי, אלה דברים שהם ישר קולטים בעין, בחוש השמיעה, בתנועות הגוף. זה קו שמחבר בינינו בלי שנגיד מילה. זה קשר בסיסי שנוצר והופך את העבודה הטיפולית לנגישה יותר. באזורים שבהם אני עובד, בקריית מלאכי, בבית אקשטיין בגבעתיים, אני בדרך כלל מקבל את סרבני הטיפול. אלה שלא מצליחים איתם. זה הלחם והחמאה שלי. זה האתגר מבחינתי".
ומה יש לי לומר?
ובכן, נהניתי מאד מההצגה, ובפרט מהדיון שהתנהל לאחריה, דיון שאפשר לצופים לשאול את בן שמעון שאלות אישיות.
אני ממליצה בכל פה לצפות בהצגה מעוררת ההשראה וההתפעלות, הצגה מרתקת ושובה את לב הצופה. נדמה, כי לכל אורכה מצליחה ההצגה לרתק את צופיה והם מבחינתם נעשים דרוכים בכל רגע וכל שנייה שמא יחמיצו ולו אנקדוטה אחת ממנה.
לצידי ישבו שתי נערות צעירות שסיפרו כי זו הפעם השלישית שהן מגיעות לצפות ההצגה ומוקסמות שוב ושוב מחדש.
"בלי עין הרע" זו הצגה המשקפת רב תרבותיות, כוחות, עוצמה וערכים חינוכיים הבאים לידי ביטוי בחברה הישראלית. הצגה מעוררת השראה. המבליטה את המסר שטעם החיים נקבע על פי צורת ההתבוננות שלנו על המציאות ולא בהכרח על מה שהיא באמת. ובמילים אחרות, שיהיה בלי עין הרע!!!
בימוי: שראל פיטרמן.
דרמטורגיה: באטריס הל.
עיצוב במה ותלבושות: שי אהרון.
מוזיקה: עידן יצחייק.
תאורה: נועם טופליאן.
כוריאוגרפיה: עמית לוי
משחק: אסף בן שמעון.
