צילום: גבריאל בהרליה"תחושת בטן" – מחזה אקטואלי בועט, המוצג בימים אלו בתיאטרון הקאמרי מעורר לדיון שיח טעון.
הוא הוצג לראשונה בפסטיבל "כאן ועכשיו", שנחנך לפני כשנה והעניק במה למחזות ישראליים מקוריים ועתה כאמור הוא חלק מהרפרטואר של הקאמרי.
את המחזה כתב המחזאי עמית גור, בוגר בית הספר למשחק בית צבי וביים אותו ניר ארז, והעובדה שהציג בפסטיבל הנ"ל הוא היהלום שבכתר מבחינתם.
גור (47) נולד בחולון. כשהיה בן 3 עבר עם משפחתו להתגורר בקיבוץ נחשולים שבמורדות הכרמל, ונשלח כמקובל בשעתו היישר אל בית הילדים בקיבוץ. הזהות המינית שלו ומשיכתו לגברים היו ברורות לו כבר מגיל צעיר. בחוויותיו כהומו, הוא עסק כזכור כבר במופע המוזיקלי הראשון שלו, "הגבר שיכולתי להיות", שהועלה בתיאטרון תמונע ב-2002 בבימוי של ניר ארז.
ארז, בוגר הסטודיו של ניסן נתיב, עוסק בבימוי, בעריכה ואף משמש כדרמטורג ומורה למשחק.
צילום: גבריאל בהרליהעתה, שבו השניים לשתף פעולה במחזה העוסק בחופש הבחירה של נשים בתקופתנו: לגבי גופן, מסלול חייהן והייעוד שלהן בעולם. מחזה המעלה שאלות מוסריות לגבי אובססיית הילודה הישראלית כמו גם ילודה בגיל בוגר וחושף את האתגרים העכשוויים העומדים בפני התא המשפחתי, הקלאסי והמוכר, אל מול השינויים שהעולם המודרני מביא עמו.
אבל קודם קצת נתונים: על פי המרכז לבקרת מחלות, שיעור הלידות לנשים מתחת לגיל 40 נמצא במגמת ירידה במשך שנים, אך לעומת זאת שיעור הלידות בקרב נשים בתחילת שנות הארבעים לחייהן דווקא עולה בכשלושה אחוזים לערך בכל שנה מאז 1982.
ישראל אגב, נחשבת לשיאנית ילודה, ובעוד שבכל העולם שיעור הילודה יורד, פה הילודה מרקיעת שחקים אפילו בקרב נשים משכילות, כשישראליות יולדות כ-3.1 ילדים בממוצע לאישה, שזה למעשה ילד יותר מהממוצע ב-OECD וגם יותר ממרבית המדינות המתפתחות, לרבות הודו, פרו, דרום אפריקה או אינדונזיה.
גם הפעם שב גור ומציף במחזה שיצר סוגיות מתחום האוריינטציה המינית כשהוא בוחן ומעלה לדיון את זכותם של זוגות חד-מיניים להיעזר בשירותי פונדקאות.
כמי שהתחבט רבות בסוגיה הזאת, הוא מצא עצמו תוהה בנושא הנחשב בעיניי רבים מורכב: מוסרית, רגשית, אידאולוגית ומעשית.
צילום: גבריאל בהרליה"עבור גברים גאים, הבאת ילדים זה לא צעד מובן מאליו. זאת שאלה, בחירה והחלטה שצריך לקבל. זאת החלטה שיש בה שיקולים כלכליים, זוגיים, חברתיים. השאלה "מתי אתה עושה ילד?" הפכה נפוצה בחיי האישיים ,ככל שהלכתי והתקרבתי לגיל 40. תחושת השליחות והדחיפות של אנשים סביבי, במטרה להפוך אותי לאבא, הפכה לאכזבה כאשר הודעתי שזה לא עומד לקרות. יש אנשים שצריכים לגדל את עצמם", הוא אומר.
אודיה קורן מגלמת במחזה המדובר את נוגה הורביץ, מורה שזוכה לצאת לפנסיה מוקדמת ממשרד החינוך בגיל המדהים 57. היא מתכננת יחד עם בעלה איתן טיול "אחרי פרישה" מסביב לעולם. בתה נמצאת בהיריון מתקדם לבדה, וגם בנה בעיצומו של הליך פונדקאות יחד עם בן זוגו. אלא שכל התכניות משתנות כאשר נוגה מגלה לפתע שהיא עצמה בהיריון.
צילום: גבריאל בהרליהקורן מביאה עימה לדמות אותנטיות מרשימה. היא גרמה לי לצחוק איתה ולא פעם גם לבכות איתה. אני מודה שלא אחת רציתי לקום מהכיסא ולחבק אותה על כך שדמותה במחזה בחרה לקחת החלטה על גופה חרף כל הדעות שהתרחשו מולה. לא אכחיש שדמותה כה משכנעת, עד שלקחתי את שהביאה אל הבמה איתי הביתה, למחשבותיי ולשיריי.
איה גרניט – שבא, מגלמת בהצגה את ציפי חברתה הקרובה של נגה. היא החלק "הרעשני" במחזה, וככזאת, היא עסוקה בעצמה ובלתי רגישה לסביבה לפחות עד לרגע האמת, בו מתברר שהיא מוכיחה חברות אמת מהי.
את תפקידה היא גילמה באופן מרשים ביותר והניעה את ההצגה קדימה עם אנרגיות הומוריסטיות מתגלגלות.
ומקצת חיי. לאחרונה, השתתפתי בתחרות שירה וצילום "משהו מהבטן" (טרם הודיעו על זוכי התחרות). התחרות המדוברת עסקה בנושאי בעיות פוריות, לידה והחמצה.
המשתתפות התבקשו לשלוח שירים או צילומים הנוגעים ב"בטן הרכה" של נושאים הללו (תרתי) ואני בעצמי שלחתי שיר וצילום, ובחרתי לגעת בכאב של נשים רבות שרכבת החיים דהרה עבורן ונעלמה באופק והן כתוצאה מכך מצאו עצמן ללא ילדים.
אתם בוודאי מבינים איך החיבור בין ההצגה הנ"ל לחוויה האישית שלי, חולל בי סערת רגשות. אני מודה, זה באמת היה חזק ועורר בי לא מעט מחשבות בשאלות הנוגעות לזכות ולהורות.
בימוי: ניר ארז.
מוזיקה: נדב ברנע.
שחקנים: אודיה קורן, מוטי כץ, אלעד אטרקצ`י, דנה מיינרט\נטע פלוטניק, שמחה ברבירו, איה גרניט-שבא, אבישי מרידור, מורן ארביב-גנס.
מחזאי: עמית גור.
תלבושות: אורן דר
