צילום: אוראל רביבויש משהו מַכְמִיר לֵב בילדים שאחד מהוריהם התאבד. תחושת האשם הקשה המלווה אותם בספק שאולי לא היו מספיק טובים וראויים, ולכן אחד מהם מבקש למות שוב ושוב.
הגדיל לעשות יוסי שריד ששנה לפני מותו התראיין בתכנית "יד על הלב" בשיתוף עמותת אנוש, וסיפר בה על התמודדותו בצל התאבדותה של אמו בהיותו ילד וחשף בגילוי לב את ההשפעות של המעשה על חייו.
גם יונתן גפן מגולל בספרו המופלא "אישה יקרה", אותו כתב 40 שנה לאחר שאימו התאבדה, את ילדותו הסבוכה תוך חיטוט מורכב בפצעיו ותיאור חייו לצד אם נוכחת-נפקדת.
במרכז הצגת היחיד "כל הדברים הטובים" המוצגת בתיאטרון הקאמרי, ניצב ילד בן 7 (דביר בנדק) המתמודד עם אמא דיכאונית.
הוא מודע מההתחלה לניסיונותיה האובדניים ולכן בתמימות תואמת גיל, הוא מכין לה רשימה של כל הדברים הטובים בעולם ששווה לה לחיות עבורם, וכך מנסה בדרכו שלו לשכנע אותה לבחור בחיים.
זוהי הצגה בהשתתפות פעילה של הקהל באולם, המקריא לאורך כשעה וחצי את הסעיפים השונים שמנה הילד ברשימתו הנ"ל. כל אחד מהם הוא כאמור סיבה אחת לחיות ("לרקוד מתחת למים", "להשתין בים בלי שאף אחד יידע", "לאכול ספגטי בולונז" ועוד).
ההצגה, אותה כתב המחזאי הבריטי דנקן מקמילן (נוסח עברי: אלי ביז`אווי) וביים שי פיטובסקי, היא פרי שיתוף פעולה של הקאמרי ותיאטרון אלעד, שהוקם בקיבוץ אילות ומציג לרוב באילת ובסביבתה.
בנדק מגלם בה את הילד וגם את המבוגר. הוא משכנע מאד בתפקידו ומצליח לא פעם לרגש. הוא מנהל דיאלוג פעיל עם הקהל, הנדרש כאמור לקרוא מהרשימה, וכן לגלם מעת לעת דמויות מעולמו של הילד.
דרך התמודדות זו נוגעת ללב, משום שעל כתפי הילד מוטלת משימה כבדה מנשוא – להשאיר את אימו האהובה בחיים.
צילום: ענת קירשנבויםכידוע להתאבדות של הורה השפעה עמוקה, מורכבת וארוכת טווח על ילדיו. רבים מהם תופשים את ההתאבדות כבושה וכסוד; וכך נמנעת מהם לא רק הלגיטימציה לדבר על ההורה שהתאבד ולחלוק את רגשותיהם כלפיו, אלא אף להיפרד ממנו.
המחזה מבקש להתמודד עם הנושא הטעון הזה והוא עושה זאת תוך בחירה להקליל את מורכבותו, אך אליה וקוץ בה, שכן פה גם טמונה דלותה של העלילה ובעיקר של דמות האם, הנותרת כלָאקוּנָה במהלך המחזה כולו.
התאבדות הורה נחווית לרוב כדחייה טוטאלית המעוררת רגשות אשם המלווים את האדם כל חייו. אפילו אם בוחרים להדחיק ולהכחיש את הנושא תוך השקעת אנרגיות בדברים אחרים שישכיחו את הכאב שהרי עמוק בלב סובלים ילדים רבים להורה שהתאבד מרגשי אשמה ולכן מבחינתי כצופה צורמת מאד העובדה כי מכל עשרות הסיבות הנהדרות שמנה הילד ברשימתו מדוע לבחור בחיים, הוא לא העלה ולו פעם אחת אותו עצמו כסיבה מהותית עבור אמו לבחור בחיים.