ריקודי ליבה

צילום: דור פזואלו

השבוע הוזמנתי, להשקת תערוכת הווידאו-ארט - "ליבה", המשותפת ללהקת המחול "ורטיגו" ולרשות הטבע והגנים בגן הלאומי בית גוברין-מרשה.

את חטאי אני מזכירה היום, אינני חובבת מושבעת של מופעי מחול ובינינו, גם הטמפרטורה שדווחה באתרי החדשות לא גרמו לי לפרפרים בבטן מתוך ציפייה דרוכה לאירוע.

מודה שבשלב מסוים אפילו עלתה בראשי המחשבה להודיע שנבצר ממני להגיע. מזל שייסורי המצפון גרמו לי בכל זאת להיכנס לרכב ולהגיע למערות בית-גוברין (כן, מצפון היא לא מילה גסה). בדיעבד, לא הייתי סולחת לעצמי אם אותו המצפון היה מנצח בקרב.

הרשו לי לרגע קט לקחת אתכם למסע קצר של דמיון מודרך.

שבו במקום נינוח, עצמו את העיניים (הישארו איתי, ואם אתם נרדמים – תעמדו), שימו מוזיקה שקטה וכעת דמיינו שאתם עומדים בלב מערת פעמון ענק, התאורה בה מעומעמת, האווירה רומנטית ועל דופן המערות יוצאות הדופן (תודו שמשחק המילים שנון משהו) מופיעים רקדנים במגוון מרתק של יצירות מחול וירטואוזיות.

עכשיו התעוררו (טוב, אם אתם קוראים את מה שכתוב כאן סביר שלא באמת עצמתם עיניים), כנסו לאוטו וסעו לבית גוברין כי זה בדיוק מה שתחוו בתערוכת "ליבה".

צילום: דורית טלפז

ההבדל היחיד בין החלום למציאות הוא שבמציאות הרקדנים לא מופיעים בלייב והמופעים מוקרנים על קירות מערות הפעמון.

ולא, זה ממש לא כמו סרט שמקרינים על מסך באיזו סינמה שקר כלשהי, כשתיכנסו למערות, החוויה שתרגישו היא הרבה מעבר לסרט תלת-ממד, הנוכחות של הלהקה נחזית כל כך אמיתית עד שמתחשק להושיט את היד ולגעת בהם (בבקשה אל תעשו את זה, זו התנהגות שאיננה הולמת, ראו הוזהרתם!).

חללי המערות מקבלים פרשנות חדשה כאשר יצירת מחול רב ממדית מקיפה את המבקרים מכל עבר באמצעות הקרנות ענק על הקירות ובפינות נסתרות ואקזוטיות שרק כשמגיעים אליהן הן נגלות לעין.

ורט"גו (ממממ, ראיתם איך שילבתי בין שם הלהקה לראשי התיבות של רשות הטבע והגנים?).


אם היה הדבר תלוי בי, הייתי עוצרת כאן כי אין באמת צורך לומר יותר כלום, אבל אין ברירה, העורך נושף בעורפי וצריך גם לספר משהו על הלהקה והיצירות שתראו בחללי המערות.

להקת המחול ורטיגו, שהוקמה על ידי בני הזוג נעה ורטהיים ועדי שעל, יוצרת אמנות עכשווית עם נגיעה חברתית וקהילתית. אחד מייעודי הלהקה הוא לקרב בין אנשים באמצעות שפת הגוף, הרבה מעבר לגבולות המחול. באמצעות התנועה מבקשת הלהקה לעורר השראה אומנותית וסביבתית (ואין ספק שהם מצליחים בכך בגדול).

בחירת הלהקה במערות בית גוברין למיצג האומנותי "ליבה" ממש לא אקראית. ללהקה שני מרכזי פעילות, המשלימים זה את זה, האחד בירושלים והשני בכפר האמנות האקולוגי בעמק האלה הסמוך לבית גוברין.

הגן הלאומי בית גוברין-מרשה הוא לב ליבה (כן, שוב ליבה) של "ארץ אלף המערות". בגן תמצאו אינספור מערות טבעיות ומערות שנחצבו בידי אדם.

מעבר להיותו מעין מסך טבעי להקרנת מיצגי הווידאו-ארט, הגן  הוא מקום מרתק, עם שלל ממצאים ארכיאולוגיים חשובים, חורש טבעי ובעיקר נוף בראשיתי שהסינרגיה ביניהם היא יצירת אמנות בפני עצמה.

התערוכה עצמה מוקרנת בלב הפועם של מערות בית גוברין, מערות שכאמור, נחצבו בידי תושבי השפלה בתקופות קדומות. המערות זכו לכינוי מערות פעמון הודות לצורתן. חוצבי המערות פערו פתח קטן בשכבת הסלע הקשה המכסה את סלע הקירטון הרך ומשהגיעו לשכבה הרכה הרחיבו את החציבה עד שנוצרה צורת פעמון מרהיבה.

לי בא "ליבה"

בחודש אוגוסט 2020 הוכשר מסלול הליכה (מונגש) במערות לאחר שבמשך שנים רבות נאסרה הכניסה אליהן מטעמי בטיחות. שביל ההליכה הואר בתאורה ממוקדת המעניקה אווירה מיוחדת במינה ללא קשר לתערוכה עצמה אך השילוב בן התאורה הרומנטית למיצג האומנותי מייצר חווית צפייה מהממת החודרת עמוק ללב פנימה.

מסתבר שלא רק למחשבים יש ליבות, גם לטבע ולסביבה שמתמזגים יחדיו בשלמות עם תנועת המחול פרי יצירתה של הכוריאוגרפית ורטהיים יש ליבות משלהם.

מרגע הכניסה למערות הפעמון מתאפשרת ההקשבה ללב ולפעימות של כדור הארץ. עם רדת החשיכה החושים מתחדדים ויצירות המחול של תערוכת "ליבה" פועמות בקצב הנכון בלב המערות.

 הוידאו-ארט כולל קטעים מהעבודות של הלהקה לאורך השנים וביניהם היצירות – פרדס, לילא, ימה, סילויה ולידת הפניקס. עכשיו, בבקשה מכם אל תשאלו אותי מה משמעות השמות ומה הם מסמלים, כי באמת שאין לי שמץ של מושג. לעומת זאת, אני בהחלט יכולה להעיד שהן כולן מרהיבות, מעוררות מחשבה וכולן מקבלות טוויסט מיוחד במינו כשהן מוקרנות בחללי המערות. לעיתים נדמה שהדמויות של הרקדנים והרקדניות מרחפות ממש מעל ראשי הצופים.

למי זה מתאים ומתי אפשר ליהנות משכרון החושים הזה?

התערוכה נפתחה ב-5 באוגוסט ותוצג עד לחודש אוקטובר. ימי הפעילות הם – שלישי, רביעי, חמישי ושבת בין השעות 18:30 -22:00. כניסה אחרונה תתאפשר עד לשעה 21:00 בלבד. הטיול בשעות החשיכה מותר במתחם מערות הפעמון בלבד.