צילום: יוסי צבקר, יח"צהסיפור השייקספירי של "רומיאו ויוליה" זכה ליותר ממאה עיבודים שונים בעולם האופרה. אחת משתי האופרות "רומיאו ויוליה" שמועלית על במות ברחבי העולם שוב ושוב, היא זו של גדול מלחיני ה"בל קנטו" האיטלקיים - וינצ`נזו בליני. שמה באיטלקית הוא I CAPULETI E I MONTECCHI כלומר- שמם של שתי המשפחות היריבות, קפולט ומונטגיו.
בליני הלחין את תפקיד רומיאו לזמרת במה שנקרא "תפקיד מכנסיים", כך שבאופרה שלו הדואטים בין רומיאו ויוליה הם דואטים בין שני קולות נשיים.
חנן שניר מבכירי במאי התיאטרון בארץ, ביים בזמנו שתי הפקות באופרה הישראלית החדשה, והוא מביא להפקה את צוות המעצבים הקבוע שלו הכולל את רוני תורן (תפאורה), פולינה אדמוב (תלבושות), פליס רוס (תאורה) ומירי לזר (תנועה).
לדבריו, הסיפור השייקספירי דיבר אליו במיוחד בתקופה הנוכחית. "רומיאו ויוליה הוא מחזה על אהבה אסורה", הוא אומר "וכמו אצל שייקספיר, גם אצלנו, כשקיים מאבק בין שתי משפחות, הוא מאבק רווי-שנאה. מאבק על טריטוריה, השפעה, כבוד וכסף. לכך הוספתי נדבך נוסף המעורר מתח - משפחה אחת היא משפחה שמרנית ודתית, והאחרת - משפחה ליברלית ומרדנית".
על השאלה, מדוע בחר לנווט את העלילה לסיפור אהבה בין שתי נשים, הסביר שניר: "במאה ה-21 , קשה לביים אופרה לפי מוסכמות ה"בל קנטו", בהן, למשל, תפקיד שמיועד לגבר צעיר, מבוצע על ידי זמרת סופרן. חשבתי, שמתאים בהפקה הזאת לא להעמיד פנים שרומיאו היא זמרת אישה שמשחקת תפקיד של גבר כפי שהיה מקובל במאה ה-19 ונכתב על ידי בליני. אלא להפוך את המנהיג של משפחת מונטגיו, להיות מנהיגה, ולפיכך, בהפקה הזאת רומיאו הוא אישה.
צילום: יוסי צבקר, יח"צבכך גם נוסף לעלילה קונפליקט שמטפל לא רק באהבה אסורה בין שתי נשים, אלא גם באהבה אסורה בין מנהיגות למשפחות יריבות. ברור שתפישה כזאת לא הייתה יכולה להתקיים לא אצל שייקספיר ולא אצל בליני. המתח המגדרי שקיים בגרסה שלנו מעצים את הדרמה ופותח אותה למחוזות נוספים ומרתקים".
וינצ`נזו בליני כתב בסך הכל 11 אופרות בחייו הקצרים (1801 - 1835). רובן ככולן זכו להצלחה רבה בימי חייו. ארבע מהן - נורמה, הסהרורית, הפוריטנים ורומיאו ויוליה עולות על הבמות ברחבי העולם עוד היום.
ביחד עם מחבר הליברית הקבוע שלו פליצ`ה רומאני, נאלץ בליני לכתוב את "רומיאו ויוליה" בתוך שישה שבועות, כאשר השניים השתמשו בכמה מקורות לצורך כתיבת הליברית.
חלקה הראשון של האופרה עוסק במאבק האלים בין משפחות קפולט ומונטגיו מאבק שבו רומיאו הורג את אחיה של יוליה. רק בחלקה השני של האופרה, "חזרו" בליני ורומאני למקור של שייקספיר, שבו יוליה מקבלת מלורנצו את סם המוות המדומה המוביל לסיום המוכר והנוגע ללב.
אבל לא תמיד אפשר לעקוב בדיוק אחר המחזה המקורי. כך למשל, כל המלחינים שכתבו אופרות לפי "רומיאו ויוליה" נאלצו להתמודד עם הסיום הטרגי במחזה: לפי עלילת המחזה, רומיאו מתאבד ברגע שהוא חושב שיוליה מתה. כשהיא מתעוררת מהמוות המדומה שלה ורואה את רומיאו מת, היא מחליטה להתאבד.
אבל באופרה כמו באופרה, במיוחד כזו העוסקת בזוג אוהבים. איך ניתן לסיים אותה מבלי שהמסורת האופראית גורסת כי הגיבורים שרים ביחד לפני מותם? לפיכך, בליני שינה את הסיום המקורי ואפשר ליוליה להחליף מילים קצרות אחרונות עם רומיאו לפני שהוא מת בזרועותיה. לאחר מכן גם היא מתאבדת.
על האופרה ינצח דן אטינגר, מנהלה המוזיקלי של האופרה הישראלית, וישתתפו בה תזמורת האופרה – התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון- לציון והסולנים אלה וסילבצקי (יוליה) טל ברגמן (רומיאו), נח בריגר (קפולט), איתן דרורי (טבלדו), ולדימיר בראון (לורנצו) אטינגר התמנה לאחרונה להיות המנהל המוסיקלי הבא של "בית האופרה סן קרלו" בנאפולי.
