צילום: נטשה שקנסכשחושבים על פלמנקו, הדבר הראשון שעובר לנו בראש הוא רקיעות מתמשכות במקצב ונקישות עקבים של נעלי הריקוד גיטרה ואולי תוף וקסטנייטות.
לא כך הוא מופע הפלמנקו ESPASIO POTENCIAL – מרחב פוטנציאלי, שחוזר ועולה בימים אלה על הבמות.
שם המופע כשלעצמו לוקח מראש את הצופה למחוזות מסקרנים, שכן מדובר במונח מתחום הפסיכולוגיה שטבע הפסיכואנליטיקן דונלד ויניקוט, רופא הילדים האנגלי אי שם במאה ה-20, ואשר מתייחס למרחב הלא דיכוטומי שבין דמיון למציאות.
מדובר בהחלט במופע פלמנקו אחר. תמהיל המרכיבים השונים יוצר תשלובת מעניינת ונעימה לעין ולאוזן. החל בעיצוב הבמה וההעמדה, המשך בכוריאוגרפיה ובתלבושות וכלה בכלי הנגינה ובהם הקונטרבס הנפלא של גל מאסטרו.
כמצופה –או לא (בהמשך תבינו מדוע...) - הרקדנית הראשית היא היוצרת אדוה ירמיהו ועוד 3 רקדניות פלמנקו: יעל טוכפלד, עדי מובדט ועדי עקיבא, הרוקדות במיומנות ובמקצועיות ותנועתן זורמת בהתאם למקצבים המתחלפים.
את המופע פותחת סולו על מלא ירמיהו, בעמידה במשך דקות ארוכות בשמלה אדומה ושובל ארוך אותו היא אוחזת פרוס כווילון לרווחה. בתנוחה סטטית ללא נגנים או נוכחות כלשהי. שקט מוחלט, תאורת האולם במלואה. הפתיחה לא צפויה, עומדת בניגוד לציפיות ממופע פלמנקו התוסס והאנרגטי, כאילו רצתה לומר: עכשיו תראו שאפשר גם אחרת, אתם הצופים בציפייה לתבנית מסוימת, אני כבר במרחב אחר.
כשהיא פוצחת בריקוד, אוספת ירמיהו את השובל אליה תוך כדי ריקוד ברגלה בתנועת ליפוף. אולי רמיזה לצעיף הפלמנקו שהומר לשובל ארוך.
המופע משלב מקטעים שקטים ורגועים אך אינו מוותר על מקורותיו – ריקוד הפלמנקו עתיר האמוציות, האנרגיה, רקיעות בעקבים, הגיטרה והשירה מעומקי הסרעפת.
ESPASIO POTENCIAL מציג מאפיינים שונים ומנוגדים אך משתלבים הממתנים את עוצמות הפלמנקו העמוקות והחזקות ומרככים את צבעוניותו הדומיננטית.
צילום: נטשה שקנסהתלבושות ליעלה לוגסי עוצבו והתבססו על אדום ושחור בצבע אחיד - שמלות שחורות או אדומות, הנגנים לבושים בשחור לבן. כל אלה הקנו למופע צבעוניות מעודנת ונעימה לעין.
כך גם הכוריאוגרפיה והריקוד– תשלובת של תנועות בקצב איטי ורגוע ותנועות קצביות שהתאפיינו באחת המערכות באפקט של "תנועות מהונדסות" בעזרת משחק עם הזרועות וכפות הידיים ותנועות קוויות וקצובות.
המוזיקה המקורית של Manuel Cazas מנהלו המוזיקלי של המופע ונגן הגיטרה בו, מלווה בשירתו בספרדית של יהודה שווקי, שלעיתים מיוסרת ללא תקנה ולעתים חיונית ותוססת.
ניגודים כבר אמרנו? אז אתנחתא לקצת צהוב: ירמיהו ומנואל קאזס (Manuel Cazas) הם זוג לחיים, ומחלקים את זמנם בין אנדלוסיה לישראל. שלוש הרקדניות שחברו למופע הן חברותיה לחיים ואף התגוררו עמה באנדלוסיה על בסיס קשר חברי ומקצועי הדוק ושוטף. וגולת הכותרת: היוצרת רוקדת את יצירתה כשהיא בחודש החמישי להריונה! (בתקווה שבאישור גניקולוג...) אז קודם כל ברכות, אך האם לעובדה זו תפקיד בבחירת השם למופע? מניחה שפרויד היה עונה בחיוב...
ירמיהו רקדנית מדויקת ומיומנת, אך אני מודה שהיו רגעי ריקוד שבאינסטינקט החזקתי את הבטן במתח... כפי שאתם מבינים היא צלחה את הריקוד בשלום. שאפו.
ובחזרה לפלמנקו, המופע משלב סגנונות שונים שלא הכרנו בפלמנקו. קלאסי, מסורתי ומודרני. חיבורים שקודם לא כל כך פגשנו. קצת מההשפעה של הגלובליזציה, שלא נעצרה מתברר רק בתחומי התעסוקה והמסחר. ללא ספק התשלובת והחיבורים החדשים שהוצגו על הבמה מממשים את המרחב הפוטנציאלי עד תומו ברכות, בהרמוניה, אך ללא ויתור על עצמתו של הפלמנקו ומאפשרים גם לצופים שאינם מחסידיו להתחבר אל הז`אנר.
הקהל אהב, ובסיום נעמד על רגליו תוך מחיאות כפיים, אז לא רק אני ריחפתי במרחב הפוטנציאלי...
בשורה התחתונה: מופע מעניין ומרענן. מומלץ, כל עוד אין מגבלות בעטיה של הקורונה המתחדשת.
המופעים הבאים: 23 ביולי - אולם כברי מטה אשר. 26 ביולי - פסטיבל הפרינג` הבינלאומי באר-שבע.