צילום: ישעיה פיינברג
שלושה חברי ילדות, בני 29, מתגוררים להם בעיר שלווה בלב המדבר. בעיר שלהם מתברר אין אטרקציות מיוחדות ולכן אין להם לאן לצאת, אין איך לבלות ובאופן כללי אין טעם לחלום.
במקומון העירוני הם מגלים שבן כיתתם נפטר בפתאומיות משעמום, ומבינים שהעיר כולה בסכנה של מגפת שעמום.
השלושה הוגים תכנית - להביא לעיר אטרקציה מעניינת שתפיח בתושבים עניין. הם תולים שלט ענק ובמרכזו ציור של ים, כדי לשכנע את התושבים לבוא לסייע לחפור בחול, אולם אז מתברר שהתושבים מצידם דווקא מסתפקים בים המצויר.
צילום: ישעיה פיינברג למול היוזמה המצליחה ניצבת מרגלית המאפיונרית, שמתפרנסת למחייתה מהלוואות ופרוטקשן. כשאושרם של תושבי העיר המנומנמת מאיים על מעמדה היא מחליטה להחליף את הציור על השלט.
או אז שלושת החברים יוצאים למאבק על השבת "חוף הים" וסוחפים אחריהם את תושבי העיר כולה, שלראשונה בחייהם , מכירים מסתבר בזכותם להיאבק על חלומם.
זוהי תמצית ההצגה "פיפטי, פיפטי, פיפטי", שהעלה תיאטרון דימונה, בניהולו האמנותי של המלחין והבמאי אורי וידיסלבסקי.
וידיסלבסקי, בוגר האקדמיה למוזיקה על שם רובין בירושלים, כותב זה כ-40 שנה מוזיקה לעשרות הצגות תיאטרון, ואם שמו אינו מצלצל לכם, דעו כי הוא הלחין את שירו הקלאסי של שמוליק הספרי - "ילדי חורף 73".
רעייתו, נעמה שפירא, כתבה את המחזה המדובר עם קובי ילוז, בן העיר ומשחקני ההצגה. ביים אותה נתן דטנר וישראל קטורזה שהפרסונה הטלוויזיונית שלו תמיד תלוית "אשתי", הוא הכוכב האורח בה.
צילום: ישעיה פיינברגקטורזה, עם רקורד מרשים של יותר משני עשורים על הבמה, מוכיח שסוד הקסם שלו עדיין לא פג. הוא אותו קטורזה, עם אותו הטמפרמנט והומור וקצב מעודכנים.
לצידו משחקים בהצגה: גיל וסרמן, מאיר טולדנו, אליקו לוי, אורי סעדה, אליה לסרי, מיכל אטלס, תמרה גלעוז וקובי ילוז שגם כאמור לקח חלק בכתיבתה.
בשורה התחתונה: אווירה משעשעת וקלילה שורה על "פיפטי, פיפטי, פיפטי", ומשהו בה מושך לכל אורכה להתמיד בצפייה.
זו הצגה חצופה ומרעננת, מלאת פאנצ`ים, שחלקם אף מעורר בצופה מחשבה ולא רק פרצי צחוק, וזהו בדיוק סוד כוחה של הקומדיה האבסורדית העוסקת באומץ להגשים חלומות ובחשיבותה של אחדות.
ההצגות הבאות: 19/7 - מעלה אדומים. 25-26/7 - ק. מוצקין. 
