צילום: ירדן ביידר
בתערוכת הציורים "עומקים ורבדים" של שיר זלצמן (36), המוצגת בימים אלה בבית הקפה התל-אביבי "טוני ואסתר", מוצגים מספר ציורי אבסטרקט (אקריליק על בד) אותם היא יצרה בטכניקה מעורבת, סכין ציירים ומשיחות מכחול.
את ציוריה המוצגים בתערוכה - שבהם מופיעים נופים (שבילים ודרכים) ומשקעים (סערה, ברקים ורעמים) ציירה זלצמן בסטודיו שלה בראשון לציון.
מבט ממושך בציורים אלה עשוי לגרום לצופה להתמגנט ולהישאב אליהם כמו אל ספר טוב, להיסחף למנהרה מסתורית שבסופה תיחשף המציאות באור אחר.
ציוריה גדושים בצבעים ססגוניים, אך בשונה מעמיתיה לז`אנר המעניקים שימת דגש מרובה על פרטים קטנים יחסית, כגון הצללות, שהרי ביצירותיה של שיר קשה לטעות ולחשוב שהם מייצגים או מתיימרים לייצג את המציאות. מריחות הצבע, הטשטוש, הערפול וההפשטה כמו גם השפעות הרגשת והדמיון של האמנית מספקים תחושה שיש בעבודותיה משהו כמעט מסתורי. אפשר לראות בבירור שהיא יוצרת עם האובייקטים שלה מעין דו-שיח למען ההשראה, אך בעיקר - למען האמנות.
צילום: אתר רשמי
אישור להתמסרות
כשביקרתי בגלריה שלה השוכנת במזרח ראשון לציון בואכה נס-ציונה, ומיד כשפתחתי את דלת הסטודיו "ניתז עלי" שפע צבעים. במהרה התמלאתי בתחושת מורכבות סוערת ומרתקת, כזאת המעוררת מחשבה ותחושה של אור, שמחה ואופטימיות.
כשאני מנסה לברר איתה מהו הציור המועדף עליה במיוחד, "הנה אני רואה פה סוס", אני מסננת לעברה, היא מיד מתקנת אותי:"בכלל לא התכוונתי". אבל אם נהפוך לרגע את הציור המדובר, פתאום יצוץ לו גמל, ומברר שכל זה ממש לא במכוון, שכן שיר אינה מציירת פיגורות ולא מתכוונת ליצור מטאפורות, היא לדבריה מציירת רגשות וניכר שבציורים הללו היא מעדיפה להישאר מעורפלת למציאות, ולכן אינה נוטה לאובייקטיביות ציורית.
"ציור הוא עניין תרפויטי", אני אומרת לה והיא נאותה להסכים איתי.
צילום: אתר רשמי
"יש לי תואר שני בטיפול באומנות ועד לפני כמה ימים עסקתי בזה עד שקיבלתי אישור של בעלי להתמסר לחלוטין לכשרון שלי להשקיע בו את מאת האחוזים ולהשקיע גם בעצמי".
שיר אהבה מאד את התחום הטיפולי , אך העור שלה דק מדי והיא לא הצליחה ליצור חיץ בינה לבין מטופליה ובדרך קצת שכחה את עצמה, כך שהיא בעצמה עברה דרך היצירה באמונות תרפיה שהעניקה לה את הגושפנקה לעשות בינתיים רק את זה.
מה שברור לכל הוא שלמרות שציורי האבסטרקט שלה מדברים בשפת האבסטרקט אך שולחים במקביל מסרים ורמזים פיגורטיביים למוח, כאלה המפיחים שמחה במתבונן. שיר אולי מחפשת את המופשט ביותר, שואפת לגעת בו, להוציאו מתוכה ולהנציח אותו אך האִינְטֶרְפְּרֵטַצְיָה של הצופה - אינה בהכרח זהה לשלה.
מסרים אל המוח
כאשר מתעמקים בציוריה זה לא רק עושה טוב לנשמה אלא גם למוח. אם אתם מעוניינים לגרות את החושים שלכם, ולאתגר את התפיסה, דעו כי התבוננות בציוריה תגרור את גלגלי המוח להתחיל להסתובב (לפי מחקר שנעשה בעניין ציורי אבסטרקט בכלל). לשיטתי ניתן לקבוע שהציורים שלה אינם מביעים משהו מובהק מעבר לכך שנראה כי הם בהחלט מעלים אצל כל צופה וצופה תחושות, תמונות ומחשבות אחרות.
מדוע? משום שאנחנו רגילים בחיי היום יום לתייג ולהכניס כל דבר לעולם של קטגוריות מתוך כל מה שהיה לנו מוכר בעבר.
בהתאמה, בציורים שלה אולי לא תמצאו דמות או כל פריט אחר שתוכלו לתייג, אבל מבט מעמיק יותר באוסף העבודות שלה יעביר את הצופה אוטומטית למוכר ולידוע: צורות, קווים וצבעים מעורפלים וגם אל דברים שכנראה לא ראינו מעולם, והוכחה לכך טמונה כאמור בציור שהעלה בדמיוני תמונה סוס או גמל, ואילו אצל זלצמן כלל וכלל לא - והמסקנה ברורה - זה בדיוק הסימן להצלחתה במסעה המופלא אל המופשט.
רזומה נכבד לאוֹמנית צעירה
צילום: צילום מסך, אתר רשמי
צילום: צילום מסך, אתר רשמי
למרות גילה הצעיר וחשיפתה הקצרה לציבור, כבר התפרסמה עליה כתבה במגזין "עיצוב" והיא כיכבה בשני גיליונות שונים של מגזין האמריקאי APERO.
התערוכות שהציגה בהן: "New Year" exhibition ,Israeli Art market 2021", "אמנות בזמן הזה" - גלריה בן עמי ת"א 2021 אוצר: יוחנן הרסון"The Day After" , Artist table 2021" , בתערוכה זו נבחר ציור שלה להיות הציור הראשי בתערוכה ואף זכה במקום השני על ידי צוות האוצרים של התערוכה.
צילום: אתר רשמי
ביוגרפיה סוערת
עם כזה רזומה עשיר ובגיל כל כך צעיר, עם שני ילדים קטנים (אלה ועידן) ובעל, סקרן אותי לברר אודות הביבליוגרפיה שלה.
"איבדתי את אימי לפני שש שנים, היא נפטרה ממחלה בגיל 51 ואני הייתי רק בת 30. אני מציירת מגיל 15, סבא היה פסל וצייר - אומן מאד מוכשר וססגוני שהיווה עבורי מקור השראה. היכולת שלי לצייר היא מתנה, וככל שהזמן חלף חשתי שזה הייעוד שלי. אני מציירת את מה שאני מרגישה, אני רק משחקת עם הצבעים, שופכת את הלב על הקנבס, פעם הציורים שלי היו סוערים כי הייתי נערה סוערת ומבולבלת.
מעולם לא ניסיתי לצייר אובייקטים ציירתי אבסטרקט מבלי לדעת שהז`אנר הזה קיים בכלל, הייתי בטוחה שאני המצאתי אותו. באותם הימים להיכנס לחדר שלי לא ניתן היה ואז הגיע שלב הסינון, לא מדברת במונחים של ציור "יפה" או לא זה לא עובר בראש שלי בכלל.
התהליך שאני עוברת עם עצמי הוא המשמעותי גם אם ייחשב ככישלון זה בסדר זה חלק ממני אנחנו לא מלאכים וכישלון הוא אנושי, האמת הצרופה שלי יוצאת וזה מה שחשוב, ציור שלפתע לא נראה לי הופך בסיס לציור חדש ,ציור בשכבות, מעדיפה פחות ציורים אבל מעט שהם איכותיים ומדברים אלי".
צילום: אתר רשמי
שכפול של אומנות יוצרת זילות שלה
מה שהכי מעצבן אותה - הדפסים. שיר ממש לא סובלת את תעשיית ההדפסים שנעשים כמו "בתעשיית הקוֹנְפֶּקְצְיָה".
"נכון שזו תעשייה שמייצרת כסף אבל ממש גורמת לזילות של ערך האומנות", היא אומרת.
לשיטתה, ציור זוהי חוויה חד פעמית אותנטית ולא מקובל עליה להפוך כזה דבר למשהו סחיר וזמין ושווה לכל נפש.
טכניקת הציור שלה היא חיבור בין אקריליק, מברשות שפכטל ופחם על קנבס. לדבריה היא משתמשת בפחם כדי "לקלקל" את הציור משום שלטענתה קשה לה עם ציור שנראה לה מושלם.
אז לא נותר לכם אלא לבקר בסטודיו שלה או פשוט לקפוץ ל"טוני ואסתר" לוינסקי 39, בתל אביב יפו - בית קפה תל אביבי מקסים בו היא מציגה כאמור תערוכת יחיד מחתרתית שלה שנקראת "עומקים ורבדים" (עד ה-28.7) ולגלות כי זלצמן מתעקשת להישאר נאמנה לאבסטרקט הדבק בשפתו הובחנת וככזאת היא בהחלט עוף נדיר אפילו בקרב ציירי האבסטרקט העכשוויים.
שיר זלצמן - יעקב חזן 13, ראשון לציון. 050-3350995 
