מותחת גבולות. צילום מיכאל עמר
כמעט 50 שנה חלפו מאז טבע לראשונה פרופ` נוריו טאניגצ`י מהאוניברסיטה המדעית של טוקיו, את המונח "ננוטכנולוגיה", ולמרות שכבר חלפה מאז חצי מאה, שהרי פריצת הדרך המשמעותית בתחום הננו החלה רק בשנות ה-80 של המאה שחלפה בשל המצאת שיטות עבודה ומכשור שאפשרו למדענים רבים לצאת במסע מסקרן לעבר העולם החדש - ממלכה מזערית - בה הדברים נמדדים ביחידות קטנות לבלי היכר הנקראות ננומטר, ושבאמצעותם ניתן להידמות ולתפעל חומרים ומבנים בסקאלה הננו-מטרית.
התחום של ננוטכנולוגיה, שנחשב לצעיר יחסית למטרייה הענפה של מדע וטכנולוגיה, אוצר בתוכו מגוון של נקודות השקה שרלוונטיות לחיים של כולנו: כל מי שאוחז בסמארטפון ומשחק במחשב לדוגמה משתמש כידוע בפיתוחים עכשוויים המושתתים על יישום טכנולוגי של חומרים בממדים ננומטריים, אך מתברר כי לננוטכנולוגיה השפעות רבות לא רק בתחומי המדע והרפואה, אפילו בתחומי הטקסטיל, תעשיית היופי ואפילו באמנות (כן..כן...).
מזה כעשור פועל בקמפוס של אוניברסיטת בר-אילן, מרכז מתקדם לננוטכנולוגיה ולחומרים מתקדמים, הגדול מסוגו בארץ. במרכז 39 מעבדות משוכללות וכ-340 אנשי צוות העוסקים במחקר בינתחומי בשטחי מדע שונים תוך מטרה לממש את החזון האינטרדיסציפלינרי באופן ממשי.
בין הנושאים שנחקרו במרכז האמור מאז הוקם: אנטיביוטיקות להתמודדות עם חיידקים, עיצוב של צינוריות פחמן ננו-מטריות ליישומים בהתקני אנרגיה ורפואה, גילוי של ננו-חלקיקים שמעכבים את פעילותו של נגיף ההרפס, תכנון תאים סולריים המבוססים על ננו-חלקיקים שהקטינו את עלות האנרגיה ועוד.
פה ושם. צילום מיכאל עמרבימים אלה הוקם בתוך המרכז האוניברסיטאי, מוזיאון חדש לאמנות ולמדעי הננו הממחיש הלכה למעשה את השפעת הננוטכולוגיה על תחומי האמנות.
המוזיאון ע"ש פטר (יצוין, המוזיאון טרם קיבל הכרה רשמית כמוזיאון) מבקש כאמור לשלב בין אמנות ומדע; ולהמחיש למבקרים את הזיקה הננומטרית.
את המוזיאון הקים פרופ` יובל גרעיני, ראש המרכז לננוטכנולוגיה באוניברסיטת בר־אילן בעברו.
כמי שפועל בחסות המרכז האוניברסיטאי, מתפרס המוזיאון החדש על פני כל 7 קומות מבנה המרכז לננוטכנולוגיה ולחומרים מתקדמים ומציג בחלליו הציבוריים ובין מעבדותיו, שלל עבודות אמנות שהן חלק ממחקר מתפתח פרי שיתוף פעולה בין אמנים ומדענים.
"המוזיאון הוקם מתוך כוונה לסקרן אנשים ולגרום להם לאהוב את המדע דרך האמנות. יש פה ברקע אינטרס אקדמי חד־משמעי, בפרט לאור העובדה שעיקר ההכנסות של ישראל מגיע מתחום המדע" אומר גרעיני ומוסיף: "לא קל להנגיש מדע. פעמים רבות זה קשור בנוסחאות ואמירות של תורת היחסות ובדיוק מהמקום הזה צמח הרעיון להקים מוזיאון שינגיש את המדע למבקריו. כל המוצגים במוזיאון הם יצירות אמנות עם עקרון מדעי, עבודות החושפות חוויה של גילוי, סקרנות והרחבת הדעת".
ערבסק. צילום מיכאל עמרלדוגמה, העבודה "ערבסק", שיתוף פעולה בין האמן מחמוד קייס והחוקרת ד"ר עדי סולמון כולל מיצב גדול ממדים מעץ, מסמרים וסיכות, הממוקם בקומת הכניסה של מכון הננו, בדמות שער הבנוי כמשרבייה - אלמנט אדריכלי הפתוח חלקית אל האור והאוויר ומאפשר להם לחדור אל המבנה באופן מרוכך - בדגמי ערבסקה המקבילים לתצורתם של מבנים גיאומטריים תלת מימדיים המיוצרים בשיטות מתקדמות של ננו.
השער של קייס פותח לשיטתו את הדרך לעולם הננו ומוליך את המבקרים במוזיאון לעבר מסע אל תוך מורכבותם של מופעי ותופעות החומרים בעולם הננו, הנתפשים באופן שונה לחלוטין בעולם הנראה, לרבות העובדה שהוא משמש השראה למחקר של ד"ר סולומון, החוקרת מבנים גיאומטריים בממד הננומטרי.
מותחת גבולות. צילום מיכאל עמריצירה מעניינת נוספת "מותחת גבולות" שמה, שיתוף פעולה בין האמנית ורדי בוברוב והפרופסור אורית שפי, כוללת אף היא מיצב גדול ממדים שממוקם בקומה החמישית של המכון.
היצירה, מדמה רשת של נוירונים בעזרת רבבות גומיות סיליקון משרדיות, מתוחות ומלופפות זו בזו, במטרה להמחיש לצופה באופן חזותי את חזונה של פרופ׳ שפי, העוסקת בתחום תאי העצב בניסיון לבחון כיצד ניתן לייצר רקמת מוח באופן מלאכותי ואיך ניתן לטפל בניורונים שנפגמו.
יצירה נוספת "גשם נחושת" של האמן אלעד שניידרמן מתחקה אחר שיקוע (גיבוש) נחושת בתא אלקטורוכימי תוך הפעלת מתח על הנחושת המושפע מהרמוניות מוזיקליות - וכתוצאה - משתנה שיקוע הנחושת על גבי חלון זכוכית שקוף מבעדו משתקפים מבנים אורבאניים.
וריאציות סנכרון. צילום מיכאל עמרעבודה נוספת שלו "וריאציות סנכרון", מוצגת מחוץ למבנה המרכז במעין איגלו עגול שהקים שניידרמן, בשיתוף עם שיר שחל, ד"ר מוטי פרידמן ופרופ׳ ניר דוידסון ובו מסכים הנפרשים במבנה מעגלי ועליהם מוקרנים 16 כנרות וכנרים שצולמו בגודל טבעי המשתתפים בניסוי מורכב בסינכרוניזציה.
הנגנים, נדרשו לעמוד בקצב מוזיקלי קבוצתי על אף שנבצר מהם לשמוע את עמיתיהם מנגנים. והתוצאה - מפתיעה למדי. על אף חוסר הסנכרון בין חברי התזמורת, שהרי בסופו של עניין התרחשה תופעת סינכרוניזציה מפתיעה, "קסם" מכנה אותה אוצרת המוזיאון טל יזרעאל.
יזרעאל שלמעשה כבר לפני 3 שנים פנתה לחוקרים ולחוקרות והציעה להם להשתתף המיזם, פנתה במקביל לכ־50 אמנים ואמניות ומתוכם נבחרו האמנים שחברו לאנשי המדע לשם יצירות משותפות המוצגות עתה במוזיאון החדש.
"לא רצינו ללכת ולקנות יצירות אלא לעשות הכל מאפס, וחלק גדול מהיצירות שמוצגות במוזיאון הן יצירות בתהליך. חלקן בתהליך עבודה מזה כמה שנים, והן ימשיכו להשתנות ולהתקדם - במובן הזה, יש הרבה במשותף בין המדע והאמנות. המוזיאון יהיה פתוח רק לסיורים מודרכים ומוזמנים מראש, מאחר שהוא נמצא בבניין מעבדות פעיל - אך דווקא העובדה הזו יכולה להוביל לחוויות ייחודיות, כמו סיור מדעי בהנחיית חוקר מול סיור אמנותי בהנחיית יוצר", היא אומרת.
