עוד סיפור אחד של אהבה

 צילום: דמיאן דופרן 

 

בימים שבו המסך הוא חלק בלתי נפרד מחיינו, אנו שוכחים לפעמים את החשוב בחיים...

הסרט "סוף האהבה" - קו־פרודוקציה צרפתית־ישראלית מ–2019, מתרחש כולו דרך שיחות סקייפ במחשב.

ז`ולי (ג`ודית שאמלה) ויובל (אריה וורת`אטלר), זוג אוהבים שמגדלים את לני, תינוקם בין מספר החודשים, מנהלים קשר טרנס אטלנטי בין ישראל לצרפת.

יובל, צלם חדשות ישראלי, הגיע מפריז לישראל על מנת לחדש את אשרת השהייה שלו, אך למרות נישואיו לז`ולי הצרפתיה, נתקל בעיכובים בירוקרטיים מצד השגרירות הצרפתית בישראל.

ז`ולי, אדריכלית במקצועה, נשארת עם בנם המשותף לני לבדה בביתם בפריז.

 

צילום: דמיאן דופרן

הסרט, שאורכו 90 דקות, מתחיל בסצנת יחסי אהבה ,המתרחשת דרך המסך הביתי של הזוג. יחסי האהבה ביניהם, אשר מתחילים בשיחות ארוכות מספר פעמים ביום, הופכים לשיחות של כעס, חוסר וודאות, תסכול ובתדירות נמוכה יותר.

פערי המרחק, הזמן, השאיפות וההתנהלות היומיומית, יוצרים מרחק בין הזוג.

ז`ולי נושאת בנטל הכלכלי של המשפחה, תוך טיפול בלני הקטן, ללא עזרה משפחתית או חברית. יובל מאידך, מוקף כל העת במשפחה תומכת וחברים.
ז`ולי מצליחה מאוד בעבודתה ואילו יובל אינו מצליח לקבל מלגה מקרן ללימודי צילום אומנותי בצרפת.

הפערים שנוצרו משפיעים גם על יחסי האמון בני השניים שהולכים וגדלים. ניתן לראות כי ככל שעובר הזמן, שני הצדדים הופכים להיות קנאים לבני זוגם. יובל מעיר לז`ולי על אופן טיפולה בילדם, כל גבר שנכנס לביתם מעורר בו את חוסר ביטחונו ובכך זוכה לתחקיר עמוק – גם כאשר מדובר בשמרטף של לני בן ה-17.

ואילו ז`ולי, מתמרמרת על כך שיובל לא מתאמץ על מנת להשיג את האשרה, מקנאה בכך שהוא מבלה עם חבריו ואינו זמין לשיחותיה.

 

צילום: דמיאן דופרן

סצנה חזקה המשקפת את הקושי בניהול חיים דרך המסך, ניתן לראות ביום הולדתו הראשון של לני, שנחגג בבית סבתו בכפר. יובל, צופה במסיבה דרך הסקייפ, ללא מגע, ללא יכולת להיות שותף מלא למסיבה, מה שגורם לו לתסכול רב.

המשפחה החדשה שנוצרה לניל, המורכבת מחבריה של ז`ולי ואימה המעורערת מעט מבחינה נפשית, אינה חלק מחייו של יובל.

סוף הסרט, המלווה בשיר מיוחד בשפה העברית והאנגלית, משאיר בצופה שאלות רבות לגבי ההתנהלות שלנו בחיים המודרניים.

 

צילום: דמיאן דופרן

הסרט צולם בפריז ובישראל ומופיעים בו בתפקידי משנה שחקנים מהשורה הראשונה בניהם: נתן דטנר, אודיה קורן, נעמי לבובסקי, גיל וייס וג׳וי ריגר. הרעיון לעלילת הסרט, נלקח מחייה הפרטיים של קרן בן רפאל.

לאחר חתונתה של בן רפאל עם דמיאן דופרן – צלם הסרט ולאחר לידת בתם הבכורה, מצאו עצמם בני הזוג מחלקים את חייהם בין ישראל לצרפת. בניגוד לעלילת הסרט, קרן חיה בצרפת עם ילדתם, בגלל בעיית אשרה, ודמיאן חי בישראל בעודו מצלם סרט. התקשורת שלהם התבצעה באמצעות הסקייפ. כיום, הם מגדלים שלושה ילדים, דמיאן הפך לאזרח ישראלי והם חולקים את חייהם בין פריז לישראל.

קרן בן רפאל, למדה ספרות צרפתית ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ולימודי קולנוע בבית הספר לקולנוע femis בפריז. סרט הגמר שלה, "כמעט נורמלי", שודר בטלוויזיה בצרפת.

 

"אין בתולות בקריות", היה הסרט העלילתי הארוך הראשון של בן רפאל, שיצא ב-2018, וזיכה אותה בין היתר בפרס השחקנית הטובה ביותר בטרייבקה ובפרס המבקרים העולמי פיפרסקי בפסטיבל ירושלים. בסרט כיכבו בו ג`וי ריגר ויבגניה דודינה.

השחקן אריה וורטהאלטר שמגלם את יובל, הינו שחקן צרפתי/בלגי יהודי, דובר עברית ומשחק את דמותו של יובל בקטעים המתרחשים בארץ בעברית ללא מבטא. בתפקיד הסבא הישראלי שלו, מופיע הסבא הפרטי שלו החי בישראל.

השחקנית ג`ודית שמלה, המגלמת את ז`ולי, היא בת לאב יהודי מוזיקאי ממוצא אלג`יראי, ובעבר כיכבה לצידן של יעל אבקסיס וג`רלדין נקש בסרט שצולם בישראל.

הסרט ״סוף האהבה״, הופק כחלק מהביאנלה קולג׳ סינמה של ונציה. הוא יצא לאקרנים בצרפת בימי הקורונה וזכה לביקורות נהדרות. כמו כן, הוצג בפסטיבלים רבים וזכה בפרסים. בפסטיבל ורשה לקולנוע יהודי, הוא נבחר לסרט הטוב ביותר וכן התסריט השחקנים והצילום הטובים ביותר.