יאללה, עוד סיבוב: נרטיב שתיית האלכוהול לאורך מסע החיים

 באדיבות יונייטד קינג, יח"צ

 

על פניו כבר משם הסרט "עוד סיבוב" והפרומו ניתן לחשוב שהסרט יציין את כל המצבים והדרכים בהם אלכוהול מוצא את דרכו לחיי אדם בוגר, אבל הסרט שעוסק בערכי העם הנורדי הוא לא רק על אלכוהול....זה בעיקר על אובדן שמחת החיים והניסיון העקר בחיפושים אחריה...

ארבעה מורים בתיכון בקופנהגן המצויים בשלבים שונים של משבר אמצע החיים.

מרטין (מאס מיקלסן) מתגלה כגיבור הסיפור ולכן הוא זוכה לזמן המסך הרב ביותר משאר הדמויות המרכזיות בסרט, אנו עדים לתגובותיו הגובלות באַפַּתְיָה למתרחש בכיתה בה הוא מבלה את חיו המקצועיים או בחייו הפרטיים עם אישתו (מריה בונבי) ובניו המתבגרים. הוא מתגלה כאדם שוויתר על החיים ושקוע בהכאה על חטא על שחייו התמוססו לו מבלי שהרגיש בין אצבעות ידיו, אבל גם טומי (תומאס בו לארסן), פטר (לארס ראנתה) וניקולאי (מגנוס מילאנג) דומים לו מאד בהחמצת העניין בחיים.

אם כן, המכנה המשותף של ארבעת הגברים הוא איבוד משמעות בחייהם מכל ההיבטים.

 

בשפה הדנית שמו של הסרט הוא "Druk", בתרגום פשוט ״שתייה מופרזת״ או Binge drinking באנגלית. בישראל כאמור נבחר השם "עוד סיבוב". הכותרת מקבלת משמעות מעניינת בפתיחה ובסיום, וביניהם מתנהלת העלילה המרכזית בין העבר להווה וקווי הממשק ביניהם.

העלילה מתחילה על רקע שיר קליט שגורם לְפַזֵּם אותו מבלי שתרגיש, ואז נגלית לעיננו מסורת דנית ידועה (מסתבר) של תיכוניסטים בחופשה שמשתתפים בתחרות חסרת משמעות מלבד ליהנות עד אובדן חושים מאלכוהול, קבוצות של צעירים מקיפות בריצה אגם קטן.

הנערים עמוסים בארגזי בירה אותם הם אמורים לשתות תוך כדי תנועה ומבלי שיגיעו למצב של הקאה. עוד הקפה של האגם ועוד סיבוב של הראש והקיבה, והבמאי ממלא את המסך בנעורים ובאלכוהול, שני הנושאים המרכזיים של הסרט – מערכת היחסים בין אדם ומשקה, היתלות ב"אילנות גבוהים" כמו: צ`ר`ציל, המינגווי וליאוניד ברז`נייב שהגיעו לגדולה והכרה בתחומים שונים ובן לאומיים והיו שתיינים מופלגים, אני סבורה שכאן גם נבחן הקשר בין סוגי וסגנונות שתייה ומטרותיה לבין תקופות בחיים.

 

באדיבות יונייטד קינג, יח"צ

תאוריית צריכת האלכוהול מקבלת "אישור מדעי"

על פי תיאוריה של פסיכיאטר נורווגי בשם סקארדרוד האדם נולד עם מחסור של 0.05 אחוזי אלכוהול בדם ואם רק נישאר מעט שתויים תמידית, נהיה יצירתיים ורגועים יותר. מה שמאשר לו להתחיל במסע של שתיית אלכוהול ובשלב הבא מניע את הארבעה לערוך ניסוי קבוצתי מבוקר – לשתות כל הזמן בכמויות קטנות מבוקרות ותכופות.

הם עושים זאת רק במהלך היום ובשעות העבודה. לא אחרי רדת החמה ולא בסופי שבוע, לא לרדת ולא לעלות את הרף המוצע, הם מקפידים בדקדקנות על ההיצמדות לכללי הניסוי כצפוי, המצב משתפר בתחילה אבל יוצא משליטה. אחרי שלל תירוצים לא מאוד מדעיים או פילוסופיים כמובן שמגיעה ההתמכרות ואובדן השליטה המוחלט, ככל שהשליטה במצב בתחילת הניסוי נראית ככפייתית ונשלטת כן איבוד השליטה והבקרה על הניסוי תופס תאוצה ונורמות השתייה משתנות בחסות הקור הסקנדינבי המקפיא.

כמובן הדיסוננס בין ה-לפני וה-אחרי מגביר את המתח והעניין של הצופה בהתרחשויות.

 

באדיבות יונייטד קינג, יח"צ

בנימה אישית מכס המבקר

מישהו אמר לי שזו קומדיה דנית – זו לא קומדיה, אם כי יצא לי להכיר את ההומור הדני שטבול לא במעט בציניות וחמקמקות אך עם זאת ניתן לומר שהקטלוג הראוי לדעתי הוא סרט המשלב בין סאטירה חברתית לדרמה נוגעת ללב, סרט שיש בו לא מעט מלנכוליות ומחשבות של הצופה על "חישוב מסלול חיו מחדש", החיים מצב זמני, טרוף אותם בשיקול דעת וחישוב של נזק מול תועלת.

לצערי לא ניתן למצוא אף תפקיד ראוי לאישה כלשהי בקאסט שלו, אך יחד עם זאת הוא כתוב בצורה פשוטה, מבוים ביד בטוחה, והוא לא מתחכם.

ומה יש לי לומר באופן אישי... כמה מרגשת סוף סוף החזרה אל האקרנים וחווית הפגישה שלנו עם הקולנוע האמיתי עם המסך גדול, עם החיבור אל תגובות הקהל ופעימת הלב הקולקטיבית בזמן הצפייה המשותפת בסרט, עם שכנינו למושבים המגיעים עמוסים בפופקורן ואנחנו נהנים בחינם מהריח המשכר ומצפים בכיליון אוזניים לרגע שיגיעו לכלל שובע.

אבל ללא ספק זו חוויה עוצמתית הרבה יותר מישיבה עם פיג`מה על הספה בבית וצפייה בסרט.

 

מאדס מיקלסן. באדיבות יונייטד קינג, יח"צ

הרגלי השתייה בצפון אירופה הקרה

אגב עשיתי קצת עבודת מחקר על הסרט אחרי הצפייה ומסתבר שלדנים ובכלל לעמים הנורדים יש תרבות שתייה די קטלנית. וכל הסיפור עם תיכוניסטים שדופקים בירות בלי כל חשבון? ולא זו לא הגזמה קומית – זו באמת בר מציאות.

אז לצד הדיונים שמתקיימים בסרט על נושאים כלל עולמיים, מתקיימת גם סאטירה פנימית וזה גם מוסיף עניין ונוגע בבעיות אוניברסליות.

בנוסף, ניתן לומר שזוהי הופעתו הטובה ביותר של מאדס מיקלסן זה שנים רבות! לא בכדי הסרט, בבימויו של תומס וינטרברג (ממקימי תנועת "דוגמה 95" שבין סרטיו נמנים "ניצוד" ו"החגיגה"), זכה בכל הפרסים הגדולים בטקס פרסי האקדמיה האירופית לקולנוע וקטף את  פרס הסרט הטוב ביותר, הבימוי, השחקן (מאדס מיקלסן כאמור) והתסריט (וינטברג וטוביאס לינדהולם).

 

בקיצור, מהרו לבתי הקולנוע ואל תחמיצו!