סיפור מצולם: נחלת בנימין - בד בבד

נחלת בנימין. צילום: גלי מרגלית  

 נחלת בנימין. צילום: גלי מרגלית

  נחלת בנימין. צילום: גלי מרגלית

 

גם אם טיילתי בנחלת בנימין אינספור פעמים, הרי שבכל פעם שמגיעים לאזור, נדמה כאילו הוא שוב משתנה. בין אם זה גרפיטי מעניין, חלון ראווה עם בדים שונים וצבעוניים, או אפילו מלון בוטיק שקיים במקום כבר שנים ואני בעוונותיי לא הבחנתי בו.

זהו אחד המקומות היחידים בעולם שמאגדים מספר כה רב של מבנים אקלקטיים משנות ה-20 וה-30 מהמאה שחלפה לצד חנויות טקסטיל מלאות בגלילי בדים צבעוניים מכל הסוגים והצבעים והמרקמים ובכל המחירים, לצד אוצרות סידקית ודוכני יריד האמנים והקהל הרב-תרבותי (ימי שישי), אז החלטתי להצטרף לסיור אופנה בניצוחה של גל שוקרון ולנסות להבין ולו במקצת את תרבות המקום והסיפורים שמאחורי שדרת האמנים המפורסמת בארץ.

 

 נחלת בנימין. צילום: גלי מרגלית

גל החלה את דרכה כמעצבת נעליים ממש במקרה, כשראתה מודעה תלויה על עץ "נפתח קורס לעיצוב נעליים". רק מהסקרנות היא נרשמה, ומאז התגלגלה לעולם העיצוב והאופנה, מה שפתק קטן אחד יכול לעשות...

בהמשך היא עיצבה נעליים מ-100% עור שיוצרו בחברון, ונראו כאילו יצאו ממפעל יוקרתי באיטליה.

"יום אחד נתקלתי בסרטון שהדגים ייצור נעליים ובו ילדים דורכים מבוקר עד ליל על חתיכות עור כדי לרכך אותן. זה גרם לי להפסיק לייצר נעלי עור ולחפש חומר גלם חדש מהצומח - וכך מצאתי את HEMP המופק מצמח הקנאביס".

 

נחלת בנימין. צילום: גלי מרגלית

להמפ כידוע שימושים רבים בתעשייה - נייר, בגדים, חבלים, דלק, בטון, ועוד מוצרים רבים, וכמובן גם את הנעליים שמעצבת גל, מחומר שכולו אגב  מתכלה.

גל: "תל אביב היא העיר האהובה עלי. מתחבאות כאן פנינות אופנה שלא ממש מוכרות, לכן יצרתי את הסיורים הללו. קודם כל כדי ליהנות וכמובן גם כדי לחשוף סיפורים, להכיר את המעצבים ואת היוצרים המקומיים".

 

נחלת בנימין. צילום: גלי מרגלית

ובכן, התחלנו בתחנה הראשונה בסיור ובה גרפיטי סרוג, ע"י הסורגת ליזי, שליקטה שאריות צמר וסרגה לתוך הגרפיטי את האמנות שלה, וכך יצרה למעשה מעין ג`ונגל עירוני.

תוך כדי הסיור נחשפנו לארכיטקטורה המקומית הייחודית, שמענו סיפורים על מלון נורדוי (נורדאו) שממוקם בפינת הרחובות גרוזנברג ונחלת בנימין שתכנן יהודה מגידוביץ` - מהנדס העיר הראשון של תל אביב, המתהדר במבנה אייקוני היסטורי של ראשית שנותיה של העיר הלבנה מימי אחוזת בית, מבנה המגולל בתוכו סיפור הצלחה של ממש. המלון שהושק לראשונה בשנת 1925 ובמרוצת השנים שימש כבית בושת.

 

גרפיטי של Dede. צילום: גלי מרגלית

משם חלפנו על פני בית הקפה "הנסיך" (נחלת בנימין 18) - בית קפה לדייטים ראשונים השוכן בבניין היסטורי לשימור, וממוקם בקומה השנייה שאליה מוביל גרם מדרגות.

 

לפי האגדה האורבנית, יש סיכוי טוב להכיר שם את הנסיך המיוחל, אז לתשומת לב הפנויים והפנויות...

 

ממש בכניסה נתקלנו בגרפיטי של האמן הישראלי הבינלאומי דדה (Dede), אחד מאמני הגרפיטי המצליחים בארץ, ששומר באדיקות על אנונימיות ומשתמש בציוריו בסימן ההיכר שלו - פלסטר כמחאה נגד עוולות היקום המעטרים את הקירות העירומים של תל אביב.

 

 IGOR. צילום: גלי מרגלית

 IGOR. צילום: גלי מרגלית

בדרך, עלינו לקומה השנייה.

 

שם פגשנו את IGOR (נחלת בנימין 15), שתיאר את תלאותיו עד שהפך למעצב בעל סטודיו שבו הוא יוצר את השמלה האישית והמושלמת לכל מי שרק תחפוץ.

 

"ברגע שלקוחה שמחליטה לתפור שמלת ערב, אנו יורדים יחד לחנויות הראווה ובוחרים את הבד. משם שבים לסטודיו למדידות ותפירה. אם השמלה לא מורכבת, אני יכול לסיים אותה אפילו תוך יום אחד".  

 

 

Enki by V.v (מוהליבר 38) זוהי חנות קטנה ומטריפה שעברה מאם לבתה. החנות קיימת כ-20 שנה ושרדה משברים רבים.

 

"לפעמים יש לי תשוקה עזה לייצר את הבגד, בעסק שלי אני עושה הכל. ברגע שנכנס לי רעיון לראש. אני רצה עם כל התהליך עד שהבגד על המדף. אני תדמיתנית, מעצבת, משרטטת, בוחרת בד, מודדת, גוזרת תופרת ובסוף אפילו תולה ומסדרת את הפרטים על הקולבים.

 

אין כאן פס יצור כי אם מספר מועט של פריטי אופנה שאינם חוזרים על עצמם כמעט, וזאת כדי לשמור על הצביון הייחודי ועל סדרות קטנות. לפעמים אני אומרת ללקוחות שלי אל תגלו מהיכן הבגד....", מספרת בעלת המותג.

 

Lydia Rener. צילום: גלי מרגלית

אצל Lydia Rener (רמב"ם 5)  - מעצבת תיקים טבעוניים, למדתי כיצד לבחור באופן מושכל תיק, כך שמחד יהיה נוח לנשיאה ומאידך לא כבד על הגב.

 

"לפעמים דווקא בגלל תיק הנשיאה מגיעים מהר מאוד לאורטופד", מציינת לידיה. 

 התוכי של Lydia Rener. צילום: גלי מרגלית

 

אגב, לידיה חתומה על המצאת סוגר מיוחד שאותו היא מכנה "תוכי" - מדובר באביזר מרשים המיועד לקישוט תיקים וצעיפים.

 

פרידה. צילום: גלי מרגלית

המונח FAST FASHION משמש כידוע לתיאור מודל עסקי רווחי המבוסס על ייצור המוני בעלות נמוכה ובתקופה קצרה.

 

מדי יום מגיעות אל רשתות האופנה קולקציות חדשות שמתחלפות מהר, כי העולם רוצה עוד ועוד, שכן ייצור הבד נעשה זול וקל יותר, באמצעות חומרים חדשים כמו פוליאסטר וניילון. לא כך אצל פרידה רפאל (גאולה 42) שאצלה הפריטים מיוצרים מחומר טבעי כמו כותנה ופשתן, ומצמר כבשים שמגיע מאוסטרליה או ניו זילנד.

"כל חומר הוא סיפור בפני עצמו. אני טווה, צובעת וגם מומחית בליבוד וכל מה שאני לובשת הוא טבעי".

 

פלאפל רצון. צילום: גלי מרגלית

לאחר כשלוש שעות שחלפו ביעף, הרגשתי די מורעבת, ואז לפתע, ממש ממול, הבחנתי בדוכן של רצון - פלאפל ב-6 שקל?! ועוד בתל אביב?! וואלה, נשמע מעניין.

 

האמת? גם טעים, תפסתי ספסל בפינה, ויחד עם חיה שאבנו תוך דקות את כל הפיתה....

עלות סיור: 150 שקל (3 שעות), לפרטים: 050-9163033