פריצת דיסק? לא רק להולכים על שתיים

יש כמה גזעים שאצלם השכיחות למחלה גבוהה יותר ובהם: דקל (המוכרים גם בשמם תחש, נקניק או בייגלה), פקינז, שיצו, פאג, ביגל, פומרניאן, מלטז, קוקר ספניאל ובולדוג צרפתי. גם כלבים מעורבים מגזעים אלה נוטים לסבול מפריצות דיסק כבר בגיל צעיר.

גזעים גדולים כמו לברדור ורועה גרמני עלולים גם הם לסבול מפריצות דיסק, אך לרוב הסימנים לכך פרוגרסיביים יותר ויתחילו בגיל מאוחר.

האזור הנפוץ לפריצות דיסק בכלבים הוא הגב האחורי (האזור הלומברי) והגב האמצעי (האזור הטורקלי). באופן כללי, הסיכויים להחלמה לאחר ניתוח או טיפול שמרני (בהתאם לחומרת המקרה) הם גבוהים.

עמוד השדרה מורכב ממספר רב של חוליות המרכיבות תעלה גרמית שבה עובר חוט השדרה. חוט השדרה הוא מעין "כבל חשמלי" שתפקידו להעביר מידע מהמוח לשאר האיברים ובחזרה. החוליות מופרדות בחומר דמוי ג`לטין המתפקד כ"בלם זעזועים" ביניהן.

חומר זה הוא הדיסק הבין חולייתי והוא מורכב משני חלקים: מעטפת חיצונית קשיחה המורכבת מסיבים וחומר ג`לטיני פנימי (הגרעין).

תהליכים ניווניים שמתרחשים בדיסק, בשל גיל או נטייה גנטית (בגזעים המועדים לפורענות) גורמים לגרעין הג`לטיני לאבד מנוזליו ולהתייבש. כתוצאה מכך, הדיסק מאבד מתפקודו כבולם זעזועים והכוחות המופעלים עליו עלולים להוביל לפריצה.

 

צילום: באדיבות וטנוירו מרכז לנוירולוגיה ווטרינרית

מהי פריצת דיסק?

כאשר הכוחות המופעלים על הדיסק המנוון גורמים לקרע במעטפת החיצונית - אז נגרמת פריצת דיסק. הגרעין הג`לטיני המנוון יכול עכשיו לפרוץ מחוץ למעטפת אל תעלת השדרה מה שמוביל ללחץ משמעותי על חוט השדרה ולסימנים של כאב, קושי בהליכה ושיתוק.

פריצת דיסק יכולה להופיע בשלוש צורות:

הסוג הראשון (Type I) - התנוונות של הגרעין הג`לטיני המופיעה בגזעים שהוזכרו לעיל בגיל צעיר מאוד (החל מגיל שנה), תהליכי ניוון מואצים אלה נגרמים בשל התפתחות לא תקינה של הסחוסים, הגרעין הופך לחסר גמישות ולכן קורע את המעטפת החיצונית בחוזקה ופורץ דרך הקרע במעטפת. פריצת הדיסק במקרים אלה מתרחשת באופן פתאומי ללא גורם ברור (ועלולה להיגרם אפילו תוך כדי שינה).

הסוג השני (Type II)- מכונה גם בלט דיסק. בתהליך זה, המופיע בעיקר בכלבים מגזע גדול בגיל מבוגר יחסית (7 שנים ואילך), מעטפת הדיסק מגיבה לשינויים הניווניים בגרעין ומתעבה. כתוצאה מכך הדיסק בולט לתוך תעלת השדרה באופן פרוגרסיבי וגורם ללחץ מתמשך על חוט השדרה. בניגוד לפריצה הראשונה שתוארה, הסימנים פה יהיו כרוניים יותר ולא יופיעו בפתאומיות, אם כי לעתים תיתכן פריצה מסוג I בדיסק שכבר עבר פריצה מסוג II ואז תיראה החמרה אקוטית.

הסוג השלישי (Type III) - מכונה גם "פריצת דיסק טראומטית" - זוהי פריצה של הגרעין הג`לטיני של הדיסק מבלי שעבר תהליכי התנוונות כלשהן.

פריצת דיסק שכזאת יכולה להופיע בכל גזע ובכל גיל, אך ישנה שכיחות גבוהה להופעתה בבולדוגים צרפתיים. זהו תהליך חריף מאוד, ומהיר מאוד, התפתחות הסימנים מהירה מאוד והכלב יכול להיות משותק לחלוטין תוך דקות בודדות. סימנים אופייניים: הסימן הראשון הנפוץ ביותר הוא כאב שמתבטא בחוסר רצון לקפוץ, יבבות קלות ואף צרחות כאב. הכלב לא יצליח לעלות על ספות או מיטות. במקרים חמורים יותר בהם נוצר לחץ משמעותי על חוט השדרה, יכולים להופיע סימנים נוספים כולל חולשה ואף שיתוק.

 

צילום: לירון נמיקובסקי

איך לטפל?

הסיכויים לטפל בכלב עם פריצת דיסק טובים מאוד, אך תלויים בחומרת השיתוק ובזמן שעבר מרגע הפגיעה. לכן, אם ראיתם אצל כלבכם את אחד מהסימנים שתוארו, יש לפנות במהירות לווטרינר אשר יפנה אתכם לנוירולוג בהתאם לצורך.

בכלבים, שלא כמו אצל בני אדם, יש טיפולים מצוינים הפותרים את הבעיה. החל בטיפול שמרני הכולל מנוחה, טיפול בכאב, דיקור ופיזיותרפיה ועד לטיפולים כירורגיים שכאמור, בניגוד לבני אדם, מוצלחים מאוד.

סיכויי ההחלמה של כלב משותק לחזור ללכת באופן נורמלי לאחר ניתוח עומדים כיום על כ-90 אחוז, כל עוד נשמרת תחושת הכאב העמוק.

ההחלטה איך לטפל תלויה בחומרת הסימנים כפי שהוגדרו בבדיקה הנוירולוגית. בשיתוק דרגה 3, המתבטא בירידה ביכולת נשיאת המשקל, ההמלצה היא לוותר על הטיפול השמרני ולעבור מיד לטיפול כירורגי כדי שלא תהיה התדרדרות נוספת שתפגע בסיכויי ההחלמה.

טבלת סיכום סיכויי הצלחת הטיפול בפריצות דיסק:

 

אבחון פריצת דיסק, ניתוחי עמוד שדרה באופן כללי וניתוחי פריצות דיסק בפרטי הן פרוצדורות מסובכות, הנעשות על ידי מומחה לנוירולוגיה בלבד ולא על ידי וטרינר אחר. כאשר הן נעשות על ידי מומחה, הפרוצדורות הן בעלות אחוזי הצלחה מצוינים וכמעט ללא סיבוכים.

* הכותב הוא מומחה לנוירולוגיה ונוירוכירורגיה וטרינרית ומנהל "וטנוירו מרכז לנוירולוגיה ווטרינרית".