אתר רשמי, יח"צ
תחת הכותרת "LIVING TOGETHER—CROSSING BORDERS", נפתחה בחיפה בשבוע שעבר "הביאנלה הים־תיכונית הרביעית", והיא עתידה להימשך עד אמצע חודש יוני.
האירוע שמציין השנה עשור להיווסדו, כולל 10 חללי תצוגה אלטרנטיביים — כגון: מספרה (דניאל), בית-קפה (ארומה), בית-מלון (קולוני/ טמפלרס), עמותה לתיירות ונופש, קונסוליה (צרפת), קניון (סיטי סנטר) ופאב ובית נרגילות (קינגדום) - שפזורים ברחבי העיר.
את האירוע אוצרים האמנים בלו-סימיון פיינרו ואביטל בר-שי, שאצרו גם את שלושת האירועים הקודמים: זה שנערך בסכנין, בדיר חנא ובכמה יישובים יהודיים כמו יודפת ומתחם המועצה המקומית משגב ב-2017, קודמו ב–2013 בסכנין והביאנלה הראשונה שהתקיימה כאמור כבר לפני כ-10 שנים במכולות של אוניות חברת צים בחיפה.
למרות הניחוח הלבנטיני משהו, שהרי בביאנלה המדוברת המבקשת לייצר רב שיח עם קהילות וקבוצות תרבותיות שונות באמצעות אמנות, תמצאו יצירות של כ-60 אמנים, אשר למעלה ממחציתם הם אמנים בינלאומיים שהזיקה של חלק מהם לאזור הים-התיכון, מקרית בהחלט.
כך למשל יצירותיהן המרהיבות של AES+F - קבוצת אמנים ממוסקבה, כמו גם עבודותיו של דניאל קונור הרומני, קלמנס פון וודמאייר הגרמני וכן עבודותיה של אלמגול מנליבייבה, ילידת קזחסטאן היוצרת אף היא מברלין.
AES+F, יח"צמארגני "הביאנלה הים־תיכונית" מציינים כי הפעם הם בחרו להתמקד בסולידריות חברתית ולהתעמק בתפישת העיר כמרחב ציבורי משותף בתגובה לקורונה ולזעזועים שהיא הביאה עמה, "תוך רצון לשמר מגעים וקשרים בין-אישיים חוצי גבולות, בזמן של מגבלות תנועה וריחוק חברתי".
מבקר שלא נחשף לעבודותיהם של האמנים השונים ייהנה מהביאנלה, בעיקר משום שהיא מעודדת כאמור מפגש של יצירות אמנות בלוקיישנים פחות מעונבים, ומשתחררת (וגם משחררת את הצופה) מהתפישה של המוזיאון כמשכן אולטימטיבי של אוספי אמנות.
וכך, ברחבי העיר חיפה פזורות להן כאמור תחנות שונות, בהן ניתן להתרשם בנוסף לאמנים הנ"ל גם מיצירות מסקרנות של אמנים מבחריין, מאיראן, מאפגניסטאן, מטורקיה, ממקסיקו, מפורטוגל, מאוסטריה וכמובן מישראל.
טורסטיין ברינקמן, צילום: SPOT it
טורסטיין ברינקמן, צילום: SPOT it
בולטות במיוחד עבודותיו היפיפיות של טורסטיין ברינקמן, יליד גרמניה ששאב השראתו מרוח הסוריאליזם תוך שימוש בחפצים יומיומיים במטרה ליצור מציאות חדשה ומצבים טעונים המערערים את תפיסת המציאות.
יצירותיו מוצגות בתוך חנות תמרוקים בקניון סיטי סנטר, שבעקבות משבר הקורונה פשטה את הרגל.
אמן מוערך נוסף המציג בביאנלה הוא האמן הרומני אדריאן גֶני (44), שמצייר בשפכטל בשכבות עבות של צבע וציוריו המקאבריים מתמקדים לרוב בדמויות היסטוריות (סטאלין, היטלר, מנגלה ועוד), כשלרוב פניהן מושחתות וחוקרות את ההיבטים האלימים של אירופה.
יצירותיו, נמכרות במכירות פומביות בסכומים המגיעים ל–9 מיליון דולר, ולישראל הגיעו ארבע עבודות קולאז` שלו, המוצגות על מסכים בבר החיפאי "קינגדרום" (שדרות בן גוריון 37).
אמנית נוספת שמומלץ להתרשם מעבודותיה בביאנלה היא מיכל חלבין הישראלית המגדירה עצמה כ"אמנית שמצלמת גם אופנה".
עבודה של מיכל חלבין עבור Dior ׁ(אינה מוצגת בביאנלה). אתר רשמי
חלבין שכבר שיתפה בעבר פעולה עם בתי־אופנה מובילים דוגמת דיור וג`וצ`י, מצלמת פורטרטים רובם ככולם בעלי ניגודים חזותיים, כשהיא מטעינה את עבודותיה בתמהיל שתכליתו לייצר שיבוש של קריאה ופענוח - התנגשויות תרבותיות, התנגשויות מגדריות, תעתועי שליטה ודומיננטיות, אשליית רוך וקלאסיקה אל מול מיניות מוחצנת וצעירה.
עבודותיה של חלבין מוצגות בסניף ארומה במושבה הגרמנית (שד` בן גוריון 8).
לתחושתי, הקושי של מוזיאונים רבים לניצולם כמשכן למחשבה חדשה על עניינים שמעסיקים את הקהל ומנגד קהל הצמא לנושאים קליטים ולתכנים שקל יותר להתקשר אליהם ושגם משמעותיים בעיניו, מציבים את "הביאנלה הים־תיכונית" בחיפה כאלטרנטיבה תרבותית מעניינת, כשהמונח "ים תיכוני", מקבל לפתע משמעות רחבה הרבה מעבר למה שכל אחד מאיתנו מכיר וזוכר.
אנג`לי`קה שר, יח"צהים התיכון בניגוד להגדרה היבשה של המוזיאון המסורתי שהולכת ונשחקת לה, הוא מתברר הרבה יותר ממכלול כל מרכיביו - ו"הביאנלה הים־תיכונית" מוכיחה כי "ים תיכוני" אינו ניתן להגדרה נחרצת.
ניכר כי בפני סימיון פיינרו ואביטל בר-שי ניצבה כאמור כמטרה להנגיש לקהל ככל שניתן במה אומנותית אלטרנטיבית, תוך הדגשה של תהליכים מקומיים והעצמת השפעותיהם התרבותיות באמצעות אמנות הפונה לקהילה.
אין ספק כי השנים הצליחו (שוב) להשתחרר מכבלי כותלי המוזיאון כשהטמיעו את יצירות האמנות במוקדים שונים ברחבי העיר, במטרה לעורר ריגוש, סקרנות, פליאה ומחשבה - כשחיפה עצמה הופכת למעשה למוקד השראה אמנותית ולמעבדה לרעיונות וליצירה.
אלמגול מנליבייבה, יח"צ"כל אחד יכול להפוך לים-תיכוני, ללא קשר למקום הלידה או המגורים," קבע פרדרג מטבייביץ` בספרו הפלגה ים תיכונית, כשפסק כי, "הזיקה הים-תיכונית אינה עוברת בירושה אלא נרכשת; היא החלטה ולא יתרון" (עמוד 130).
וברוח תפישתו האוניברסלית אוכל להעיד כצופה כי אני באופן אישי התחברתי מאד לרעיון שחושף אמנות וחורג מגבולות המוזיאון.
ג`נט ביגס, יח"צ
מיכל חלבין, יח"צנדמה כי אמנות יכולה בהחלט להשתלב בחיי היום יום של הקהילה, בד בבד עם פיתוח מודעות לחיוניות של הצגתה ככלי לצמצום מרחקים והרחבת הזדמנויות, בפרט בזמן של ריחוק פיזי בו החוץ נתפס לפתע כמרחב נחשק ומענג, ומרחבים משותפים נעשו מושא לגעגוע.
עם זאת ניכר כי למרות הרצון של קברניטי "הביאנלה הים־תיכונית" לפתוח צוהר לנושאים שנוגעים לחיינו היום ובעתיד, בחירת חלק מהמוצגים ומורכבותם - עדיין אינה מתיישבת במדויק על רעיון ההנגשה של אמנות לכל.
"הביאנלה הים־תיכונית", חיפה - 04-8235789