להרפות את הפות: חיים בעוצמה מלאה

 יח"צ

 

כשאמרו לי שעלי לכתוב ביקורת על הספר "להרפות את הפות: חיים בעוצמה מלאה" (הוצאת אדמה) שעוסק במיניות ועצמה נשית, שמחתי.

כמחנכת למיניות מזה למעלה מעשור, אני עדה פעמים רבות במהלך הסדנאות שאני מעבירה לקושי של נערות, צעירות ובעיקר נשים בוגרות כלפי המיניות שלהן, בייחוד כלפי הפות שלהן, אותו "חלל", שממנו נובע מעיין החיים, נובעת היצירה הייחודית שאנחנו" (עמ` 179).

נערות ונשים רבות מתברר מנהלות יחסי ניכור וסלידה מאחד האיברים המדהימים והעוצמתיים בגופן. פות, ואגינה, כוס או איבר מין: זה בכלל לא משנה איך תקראו לזה, העיקר שתתביישו בזה. זה כנראה מה שלימדו אותנו, ועל רבות - זה עובד.

אז אם גם אתן חשתן פעם בחוסר ביטחון, בבושה או ברתיעה מהאזור האינטימי הזה שמסתתר לכן בתחתונים, אתן ממש לא לבד. מסתבר כאמור שנשים רבות בעיקר לאחר הלידות ממעטות לדבר על השינוי שהפות והנרתיק שלהן עוברים ועל כך שהן פשוט לא מרוצות ממראה איבר המין שלהן ואפילו מתביישות בו.

ספרה החדש של מיכל כהן שמחה, מורה ליוגה, מורה ומטפלת ב־EMF, מנחת טקסים וסדנאות להתפתחות אישית ומעגלי העצמה לנשים הוא בבחינת מסע אל הפות שיעזור לקוראות בו להתחבר אל אחד האיברים החשובים בגופן.

 

יח"צ

כותרת הספר מתעתעת, אומנם במרכז הספר אכן שוכן הפות, אך ממנו יוצאת כהן שמחה, לתיאור של סדנה לריפוי המיניות שבו משתתפות שבע נשים בגילאי 20 עד 65.

השיח, והדיאלוגים במהלך הספר חושפים את הקוראות ליצירה שהיא בראש ובראשונה היכרות אינטימיות עם עצמן, תוך חיבור לעוצמות הנשיות, לחיבור הקדוש בין האנרגיות הזיכריות והנקביות שבתוכנו הנשים.

 

"תהליך כתיבת הספר והתהליך הפנימי שלי עבר ממצב שבו לא יכולתי בכלל לדבר על מיניות ברבים ובנינוחות עם עצמי, למצב של תקשורת משוחררת ובריאה סביב מיניות" אומרת כהן שמחה.

 

"בתהליך גם עלתה ההכרה שאנרגיה מינית היא בפשטות חלק מהאנרגיה של השלם שאנחנו, ככל שנכיר שהמיניות היא חלק מהשלם תהיה לנו יותר אנרגיה זמינה ליצירה שלנו. האנרגיה המינית מעוררת לחיים, בריאות, ליצירת מערכות יחסים מיטיבות וכוחות יצירה דרך האנרגיה המינית", היא מסכמת.

וניכר כי כהן שמחה, מנהיגה בקהילה, רעיה, אימא לשלושה, "מכשפה טובה" בלשונה, המנחה מעגלי נשים כתבה את הספר עבור נשים שמבקשות להעמיק את החיבור לעצמן, ולתמוך באחיותיהן הנשים לחיות מתוך עונג ושמחה. ספר המבקש לשבור את חומת הטאבו האימתנית בתרבות שלימדה אותנו שהפות הוא נושא טעון שאין להתעסק בו.

הספר כתוב בצורה בהירה, הוא מעניק עצות וטיפים לתרגולים עצמיים, אך חשוב לא פחות שהוא מעניק קול לנשים, ובכך גם האותנטיות שלו. במהלך קריאתו בו חשתי כאילו אני עצמי נוכחת עכשיו בסדנה, מקשיבה לשאר הנשים, ומוצאת עצמי בדבריהן הכנים.

למשל אילנה אומרת "אני, אילנה, משחררת את הפחד מהחיים בנוכחות בגוף ובעוצמה. אני משחררת את הפות הזקנה שלי ולמודת הסבל והכיווץ, אני משחררת את עצמי מלהיות קטנה! תראו כמה שומנים יפים וגדולים יש לי, אני גדולה! אני ענקית בכל המובנים! (עמ` 137).

כאמור דרך המענה של כהן שמחה לנשים, והתגובות שלהן במהלך הסדנה, נפרש מול עינינו מסע אישי-נשי, אמיץ ומשוחרר מתכתיבים של מגוון נשים, במגוון גילים שמבקשות לברוא עולם חדש ולהביט ביופי הטמון בו ובכך לשנות את השיח בנוגע למין.