ליין מסיבות גאות בפנס הבודד בבת גלים. צילום: אופק אפלבאום, מוזיאון העיר, חיפה
במשך שנים רבות עשרות אלפי הומואים בריטים הואשמו במעשי סדום ובחוסר צניעות. הם נעצרו בברים, בבתי קפה ובשירותים ציבוריים ברחבי הממלכה ולעיתים המעצרים הללו היו מתבצעים בבתיהם הפרטיים או בבית הוריהם.
במקרים רבים חטאם היחיד היה שהם תרו אחר יחסים עם גבר אחר.
אחד המפורסמים שהורשע ב"מעשה סדום והפקרות רבתי" ונכנס לכלא היה כידוע הסופר אוסקר ווילד, שיצירת המופת שחיבר "תמונתו של דוריאן גריי", הוגדרה ב-1895 על ידי פרקליט המדינה במשפט שהתנהל נגדו כ"יצירה המושחתת והנתעבת ביותר שנתקל בה בימי חייו".
אוסקר ווילד, צילום: נפוליאון סרוני
גזר דינו היה שנתיים של עבודות פרך מאחורי סורג ובריח כשהשופט, סר אלפרד ויליס, ציין בסיכום דבריו כי בכל ימיו בשבתו על כס השיפוט הוא לא נתקל במקרה כה מזעזע ומחריד והוסיף כי העונש שהטיל על ווילד היה המרבי בחוק ואם רק היה יכול היה משליך את "המושחת הזה לכפל כפליים ממה שגזר עליו".
עם כינון המנדט הבריטי בפלשתינה, חוקק הריבון הבריטי חוקים בעניין זה שהיוו בבואה לחקיקה באנגליה.
בתוך שכך, סעיף 152 (2) של פקודת החוק הפלילי 1936, קבע שקיום יחסי מין "שלא כדרך הטבע" - היא עבירה הגוררת עונש חמור של עד 10 שנות מאסר, לשני המשתתפים באקט המיני.
מצעד הגאווה הרגלי הראשון בחיפה, 2007. צילום: אופק אפלבאום,, מוזיאון העיר, חיפה היחס להומוסקסואליות בתקופת המנדט בארץ נדון בכתיבה ההיסטורית המקומית במידה מועטה בלבד.
בהתאמה כמעט מוחלטת לתפישה הבריטית גם ההתייחסות של העיתונות העברית להומוסקסואליות בשנות המנדט הייתה שלילית ובניגוד לתפישה הרווחת כיום בישראל, הקושרת בין הומוסקסואליות למערביות ונאורות, שהרי בשעתו ראתה העיתונות במקרים של משכב זכר צורה של נחשלות הקשורה לקיום במזרח. אי לכך לא פעם תוארו הומואים בתקשורת לא רק כסוטים וכמנוונים מיניים, אלא גם כמחבלים בטוהר הפרויקט הציוני וכבוגדים בפוטנציה.
לאורך השנים חיו פה בצל הסכסוך והמאבק הלאומי הומואים בריטים, יהודים וערבים, ציונים ואנטי-ציונים. לא פעם קצינים בריטים ניצלו את השהות בפלשתינה להגשמת תשוקותיהם הארוטיות; יהודים יוצאי תנועת הנוער הגרמנית קיוו להגשים פה אוטופיה הומו-ארוטית ואמנים ואמניות גאים הפגינו חיים לא שגרתיים לתקופה כששאיפתם המוצהרת היא לייסד פה מדינה קוֹלֶקְטִיבִיסְטִית, כשמעת לעת העיתונות העברית דיווחה על מעצרם ושפיטתם של הומואים, לרוב, ערבים ויהודים בני עדות המזרח.
עם סיום המנדט וקום מדינת ישראל פקודת החוק הפלילי הבריטית, על הסעיף האוסר יחסי מין "שלא כדרך הטבע", התקבלה כחוק גם במדינת ישראל, ועד לשנות ה-60 כמעט כל תיאורי ההומואים בתקשורת העברית היו בהקשר שלילי ונשאו אופי מעוות.
למרות זאת בעשור ההוא החלו קבוצות גאות ופעילים מרכזיים של הקהילה הלהט"בית להתרכז במרכזי הערים הגדולות, תל אביב, ירושלים וחיפה.
תערוכה חדשה שהושקה במוזיאון העיר בחיפה בשם "מה יגידו השכנים? חיים קוויריים בחיפה 1932 – 2007" מוקדשת לסיפורה של הקהילה הגאה —בעיר הצפונית מתקופת השלטון הבריטי ועד ימינו אנו.
קוקסינל - כוכבת להקת לה קרוסל. צילום: אופק אפלבאום,, מוזיאון העיר, חיפה לקהילה הגאה בחיפה היסטוריה עשירה, מרתקת וחשובה בקנה מידה ארצי, אך למרות זאת היא נותרה חבויה.
הסיבה המרכזית לכך היא שולִיוּתה הכפולה של הקהילה הגאה בחיפה. מצד אחד, היא סבלה משוליות בנרטיב העירוני: במשך שנים ארוכות, עדויות על חיים החורגים מצוויי המין והמגדר של החברה ההטרונורמטיבית הושתקו, זכו להתעלמות, הושכחו, נשכחו, עוותו וצונזרו ואף ספר על תולדות העיר לא כולל אפילו נקודת ציון אחת של הקהילה הגאה בסיפור ההיסטורי שהוא מספר, ומהצד השני, הקהילה הגאה החיפאית סבלה לאורך השנים גם משוליות גיאוגרפית ביחס לקהילה הגאה הארצית והתל-אביבית בפרט.
במחקר של ההיסטוריה הגאה בארץ, כתחום העוסק בסיפורם של מיעוטים מיניים ומגדריים, ובזיכרון הקולקטיבי של הקהילה הגאה המקומית תועדה בעיקר ההיסטוריה התל אביבית. בהתאמה, צירי הזמן ההיסטוריים של המאבק הגאה בארץ וסרטים בנושא, נוטים לספר סיפור תל אביבי עם הבלחות ירושלמיות. אזור הצפון בולט בהיעדרו.
הפגנה כנגד התבטאויותיו ההומופוביות של עזר וייצמן. צילום: אופק אפלבאום, מוזיאון העיר, חיפהבתוך שכך חושפת התערוכה החדשה את סיפורה של קהילת הלהט"ב בחיפה, שהתקיימה כאמור בעיר מאז ומתמיד – גם בתקופות שבהן היא הסתתרה או הושתקה, וגם בתקופות שבהן היא לא הייתה מאורגנת ולא פעלה בכלים המקובלים כיום במאבקים חברתיים.
התערוכה פרי יוזמה של "פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית", בשיתוף האגודה למען הלהט"ב בישראל ובתמיכת קרן תרבות חיפה, מבקשת לבחון את הקהילה כחלק בלתי נפרד ממארג החיים בחיפה ומההיסטוריה של העיר ולהציג את הסיפורים הגאים להאיר בזרקור את תולדות הקהילה הגאה בעיר.
כך למשל זוכה הביקור שערך בעיר ד"ר מגנוס הירשפלד, מחלוצי המאבק להכרה בנורמטיביות של ההומוסקסואליות הן במישור הרפואי והן במישור החברתי לאזכור בה.
הירשפלד, שעמד כידוע בראש הארגון הראשון בעולם למאבק עבור זכויות המיעוטים המיניים כבר בשנת 1932, היה יהודי, הומו ונושא דגל כמו גם מטרה עבור הנאצים. מלבדו, תפגשו בתערוכה גם את דמותו של פרופ` עוזי אבן, יליד חיפה והח"כ ההומוסקסואל המוצהר בכנסת ישראל, שיחד עם עמית קמה -בן זוגו לשעבר היו לראשונים בארץ שהורשו לאמץ ילד שאינו בנם הביולוגי.
גילה גולדשטיין וזלמן שושי, 1984. צילום: אריאל סמל עוד בתערוכה סיפורן של מרשה פרידמן, חברת הכנסת לשעבר, חלוצת "קול לאישה" - הגל השני של הפמיניזם בישראל, שחיפה הייתה לביתה. פרידמן ייסדה את הארגון הפמיניסטי הראשון בארץ ואף הייתה הראשונה שנבחרה לכנסת כפמיניסטית, ולאחר שעזבה את תפקידה יצאה מהארון והפכה לדמות מרכזית מאוד בהקמה של מרחבים פמיניסטיים לסביים או פמיניסטיים ביסקסואליים בחיפה.
עידו תדמור. צילום: גדי דגון
כמתבקש, נוכח גם ייצוג של דמויות חשובות בתולדותיה של הקהילה הטרנסג’נדרית בארץ - זלמן שושי, שהזדהה כהומו וקרוס-דרסר והפך בשנות השמונים לקולה של הקהילה הגאה, גילה גולדשטיין, טרנסג`נדרית, שחקנית, זמרת ואושיית הקהילה הלה"טבית בישראל, שזכתה בערוב ימיה בתואר יקירת הקהילה הגאה והטרנסג’נדרית רינה נתן שנלחמה כדי שיאפשרו לה להפוך לאשה, ועלתה לכותרות לאחר שעברה ניתוח להתאמה מגדרית רק לאחר שנאלצה לפגוע בעצמה והובהלה בדחיפות לבית החולים.
קוקסינל. צילום: Coccinelle star, פייסבוק
וכן סיפורה של קוקסינל, שם הבמה של ז`קלין דיפרנואה, חברת להקת "לה קרוסל" שעברה ניתוח להתאמה מגדרית במרפאה של ג`ורג` בירו בקזבלנקה והייתה לצרפתייה הראשונה שעברה ניתוח זה. קוקסינל הגיעה ארצה עם חברותיה להרכב להופעה בקיץ 1964 ב"קולנוע ארמון" בחיפה, והייתה הטרנסג`נדרית המפורסמת ביותר שהופיעה עד אז בישראל.
באמצעות צילומים, איורים, סרטים, חפצי אמנות ומסמכים היסטוריים התערוכה האמורה עוקבת אחר סיפורה של הקהילה בחיפה כתהליך, לא תמיד לנארי, אבל בהחלט כרצף של אירועים, מעשים, אמירות נקודות שיא ושפל, שקדמו למציאות הנוכחית, שגם היא תמיד מורכבת מאין ספור נקודות מבט.
חשיבותה של התערוכה טמונה באופייה המגוון, הרבגוני והרב-תרבותי של חיפה הנחרט כערך על דגלה.
באמצעות הנכחת קולותיהם של דור ותיקי וּוָתיקות הקהילה הגאה לצד פעילים האקטיביסטים של היום, כל זאת במרכז החלל של המוזיאון ההיסטורי של העיר, משתקפים רסיסי החיים המורכבים והסבוכים, המגוונים והעשירים של הקהילה הלהט"בית בעיר.
המנעד הרחב של נקודות המבט המוצעות בתערוכה מאפשר התבוננות רחבה ועשירה, המכילה את הזיכרונות הרבגוניים של הקהילה החד-מינית בעיר וזוהי הזדמנות לחשוף בפני המבקרים את הסיפורים המרתקים ולהאיר בזרקור את המרקם הקהילתי של חברות וחברי הקהילה הגאה בחיפה מתקופת השלטון הבריטי ועד ימינו אני, השזור בסיפורי דיכוי, אלימות, מאבק והתנגדות, אך גם בסיפורי יצירה, שותפות-גורל, חברות, אהבה והצלחה.
בתערוכה מוצגים חומרים מארכיונים ואוספים שונים, והמרכזיים שבהם; ארכיון פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית, ארכיון גנזך המדינה, הארכיון הלסבי-קווירי, מרכז מחקר פמיניסטי חיפה, "אישה לאישה", ואוספים פרטיים ובינלאומיים.
את התערוכה אצרו דותן ברום, יואב זריצקי, עדי סדקה וענבר דרור לקס. התערוכה תנעל ב-31 במרץ, 2021.
