גלישה בטוחה: איך יתמודדו ילדיכם עם השפלות ועלבונות במשחקי האינטרנט

הם לרוב אינם משתפים אותנו, ההורים, כשמתרחשים מקרים קיצוניים שכאלה, מכיוון שהם חוששים שאם נדע זאת - נשלול מהם את האפשרות לשחק במשחקי מחשב עם חבריהם או עם חברים וירטואליים שאינם מוכרים.

בימים של ריחוק חברתי, נדמה כי האפשרות להתרחק מהעולם הווירטואלי מאיימת על הילדים יותר מאשר האלימות המילולית. אז מה אפשר לעשות על מנת לעקוב אחרי הילדים ולאבטח אותם?

זוהר אביב, מנחת הורים בוגרת מכון אדלר, מציעה כלים להתמודד עם הלחצים בבית ועם ההתמכרות למסכים שבאה לפעמים על חשבון מיומנויות חברתיות.

"כל יציאה מהשגרה חורצת סימן בנפש, כנראה שגם תקופת הקורונה תחרוץ סימנים אצל הילדים ובני הנוער", אומרת אביה ומוסיפה "בקבוצת הילדים שאני מובילה בווטסאפ אני מגלה תופעות חדשות. ילדים רבים, רכים בנפשם, מנסים להיות כמו כולם ברשת החברתית, ולשחק במשחקים כמו: "מיינקראפט", "מיק מק", "ברולסטארס" ו"פורטנייט" "אמונג אס" משחקים שמטרתם בד"כ לרצוח, להרוג ולהרוס".

אביב: "הילדים רגילים לזה ועושים הפרדה ולא מתייחסים למתים, לחיים ולרוחות רפאים. הם יודעים שזה משחק, אך הבעיה מתחילה כאשר הם אומרים למישהו "לא!" וסופגים בשל כך קללות מעליבות ומשפילות. לרוב, הם מקבלים קללות כאלה מכיוון שאינם יודעים להיות בשרת המתאים או ליצור להם שרת משלהם ואינם מה"גאונים" האלה שיודעים לאן הם נכנסים.

משחקי הרשת מאוד פופולריים בימים אלו של בידוד חברתי. במשחקי הרשת הילדים או הדמות שלהם חשים טוב בשל האינטראקציה החברתית מחד, אלא שמצד שני במשחק הם סופגים עלבונות והשפלות, ופעמים רבות הם אינם יודעים לעשות את ההפרדה בין החיים הווירטואליים לבין החיים האמיתיים. "הוא העליב אותי", "החבר שלי העליב את הדמות שלי במשחק, אז קיללתי אותו חזרה ורבנו", ילדים מספרים לי".

אז מה אפשר לעשות וכמה אפשר לעקוב אחרי הילדים ולאבטח אותם, במידה והם לא משתפים אותנו בנעשה, מהחשש שמה נרחיק אותם מהמשחק, וניצור נתק בינם לבין חבריהם האמיתיים והווירטואליים?

במהלך הסגרים הראשון והשני, כאשר בעלי חלה בקורונה, השתמשתי בכלי המרפא שלי – הכתיבה, וכתבתי שישה ספרים חדשים בהם תובנות חשובות לימים המתוחים של הקורונה. האחרון שבהם "חבורת כוח הכוח 26 – תעלומה בזמן קורונה" מציע כלים להתמודד עם לחצים בבית ועם התמכרות למסכים שבאה על חשבון מיומנויות חברתיות.

הכתיבה והרצאות ה-ZOOM שהעברתי בהתנדבות לבני הגיל השלישי – בהן דיברתי על טיפים לשמירת הילד הפנימי והאושר – הזכירו לי כל הזמן להיות בתדר הגבוה. אני מאמינה שזה מה שהגן עליי וזה גם מה שמגן כיום על הילדים.

אני כותבת על ילדים אמיתיים השופכים בפניי את ליבם ומגלים לי את הסודות הכי כמוסים שלהם: חרָמות שהם עוברים בגלל מגבלה פיזית או נפשית וקללות שמעלות אצלם שאלות. כתוצאה מכך סף החרדה שלהם הולך וגדל, במיוחד בימים אלו של עודף זמן מול המסכים.

על מנת לעזור להם אני נכנסת לערוצי היוטיוב שהם עוקבים אחריהם ובוחנת את כוכבי הרשת שיש להם מאות אלפי עוקבים.

כצפוי, יש שם המולה רבה, המון מידע וקפיצות רעש. זה מעניין, אבל אין לי ספק שזה אחד מגורמי הפרעות הקשב אצל הילדים. מנגד יש שכלול מולטי מיומנויות, הפריה של קשב מורכב ומהיר, הם מצליחים ללמוד אנגלית כדי לדעת את חוקי המשחק ולדעת מה ניתן לעשות כדי לחיות ולשרוד במשחק ולא למות אפילו בו אפילו פעם אחת.

ללא ספק, העולם שלנו משתנה בקצב מהיר. ילדים כיום אוהבים את משחקי המחשב, מוצאים בהם חברה ונחמה בעיקר בימים הארוכים של הבידוד והסגר החברתי. הם נוטים להיות מול המסך, וכל מה שנותר לנו לעשות ההורים זה לעודד את החוסן הפנימי שלהם, על מנת שלא ייפגעו, שלא יפחדו, שלא יפתחו חרדות, וגם שיידעו לעשות את ההפרדה הנדרשת בין המציאות לדמיון.

חשוב מאוד שהם יידעו מיהם, יבנו לעצמם עמוד שדרה ויפתחו את הא.נ.י שלהם: א.נ.י (אהוב נחוץ יעיל), ועלינו כמובן מוטלת האחריות לעזור להם להרגיש אהובים, נחוצים ויעילים, לייצר אווירה מחבקת בבית, לעודד אותם ולגרום להם להרגיש שייכות שהיא ההרגשה הבונה ביטחון.

אז כיצד עושים זאת בצורה הנכונה ביותר?

1. הושיבו את הילדים לפחות פעם בשבוע סביב שולחן האוכל – דברו איתם על המצב, בקשו מהם סיוע, תנו להם תפקידים והראו להם שסומכים עליהם.

2. עודדו אותם ושבחו כל מעשה קטן שהם עושים המועיל להם ולמשפחה – למשל אם הם קמו בזמן, הכינו לעצמם משהו לאכול, הורידו את פח האשפה, נכנסו בזמן ל-zoom, שיתפו והתייעצו. כל אלה מוסיפים להם נקודות זכות.

3. בקשו מהם שילמדו אתכם את המשחק – שבו לידם והסבירו להם שלעיתים המשתתפים במשחק גם הם נמצאים מאחורי זהות בדויה, שהקללות אינן מכוונות אישית כלפיהם, אלא כלפי הדמות הבדיונית, והדגישו שאף אחד לא באמת מכיר אותם אלא אם הם משחקים עם ילדים שהם מכירים, ואז הם צריכים לפנות אליכם ולהתריע על כך.

4. השתמשו בעצמכם בארגז הכלים מול ילדיכם:

שיתוף – שתפו אותם במה שהיה לכם כשהייתם ילדים, במה הייתם אתם משחקים, מה העונשים שקיבלתם, כיצד קיבלו הוריכם את מה שעשיתם, מה היה מצבכם החברתי ואיך למדתם להתגבר.

התייעצות – ספרו לילדכם שאתם בעצם פעם ראשונה הורים לילד בגילו, והוסיפו כי בתקופה הנוכחית תשמחו לקבל ממנו עזרה לגבי בעיה מסוימת: איך הוא חושב שכדאי לכם לטפל בזה ושיעמיד את עצמו במקומכם כאילו אתם דמות בדיונית של הורה במשחק מחשב ויש לכם ילד מכור שלא מוכן להתנתק מהמסך. שאלו אותו: מה היה עושה הוא במקום ההורה הזה?

בקשת עזרה – אל תחששו להפגין חולשה. גם אנחנו לחוצים בתקופה זו וחוששים מחוסר הוודאות, אז כיצד נסייע האחד לשני לעבור את הימים האלה? באופן כזה מלמדים את הילד שזה לגיטימי להראות חולשה, כי זה דווקא מצביע על חוזק ומראה לו שאתם סומכים עליו שהוא חזק ויכול להכיל זאת.

גם אם לא נשתף אותם, הילדים ידאגו לנו, לבריאותנו ולמצבנו. לכן, כשאנו באים ומבקשים מהם עזרה, אנו מציפים את החולשה והם מרגישים חזקים ומועילים בכך שהם יכולים לעזור לנו.

באמצעות קריאת ספרים הילדים "שומעים" על ילדים אחרים ולומדים על עצמם. מעבר לכך, הם מקבלים ערכים מחסנים של קבלת האחר מניעת אלימות, גישור, שימוש במוח ולא בכוח, עזרה לזולת, התמקדות בטוב, חשיבה חיובית, שליטה בגוף, גירוש מחשבה שלילית וערכים המסייעים להם לעמוד בפרץ הרוע, שלעתים קופץ מולם סתם כי בטעות הם לחצו על סרטון מפחיד ביוטיוב וזה מונע מהם להירדם בלילות.