צילום: אתר "משיב הרוח"
"ואתם שזוכרים רק פנים / אל תשכחו את הידיים המושטות / ואת הרגלים הרצות בקלות / ואת המילים. זכרו שגם היציאה לקרבות הנוראים - עוברת תמיד דרך גנים וחלונות וילדים משחקים וכלב נובח.
זכרו והזכירו לפרי שנשר / את העלים ואת הענף, הזכירו לקוצים הקשים שהיו רכים באביב, ואל תשכחו שגם האגרוף / היה פעם יד פתוחה ואצבעות".
(מתוך "זכרו והזכירו", יהודה עמיחי).
מעטים הם אנשי רוח - משוררים, סופרים, הוגים — שהפכו לנצחיים עוד בחייהם.
יהודה עמיחי, מגדולי המשוררים בשפה העברית, היה ללא ספק אחד כזה. יוצר ששירתו נגעה באנשים מכל קצות הקשת החברתית, אולי המשורר העברי המתורגם ביותר, חתן פרס ישראל ומי שהיה מועמד בולט דרך קבע לפרס נובל לספרות, הנחשב בעיניי רבים ל"אבי השירה העברית המודרנית".
הוא נולד בשם לודוויג פפויפר ב-1924 בוירצבורג, עיר לא גדולה במיוחד בגרמניה ובה קהילה יהודית עתיקה, בן למשפחה אורתודוקסית כפרית מהמשפחות המושרשות באדמתה של בוואריה.
ב-1936 בהיותו בן 11, הוא ירד מן הספינה בחיפה עם משפחתו הגרעינית, אביו ואמו ואחותו הגדולה, והם השתקעו ב"עיר המושבות" פתח תקווה, שם הוא המשיך ללמוד בבית ספר דתי ישראלי. כעבור שנה, עברה המשפחה להתגורר בירושלים, ועמיחי הצעיר סיים את לימודיו בעיר בבית הספר התיכון הדתי מעלה. מאז עד מותו התגורר עמיחי בירושלים.
במלחמת העולם השנייה עמיחי הצעיר (18) התגייס לצבא הבריטי ולחם בנאצים במסגרת "הבריגדה היהודית". בשנת 1948 הוא התגייס לפלמ"ח ולחם במלחמת העצמאות. לאחר שחרורו מצה"ל למד ספרות ומקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, ועסק בהוראה בגימנסיה העברית בירושלים.
עמיחי פרסם את שיריו הראשונים לאחר שחרורו מהפלמ"ח ותיאר בהם את חוויותיו במלחמה ואת חבריו שלחמו אתו.
כך לדוגמה הנפיק המשורר גרסה משלו ל"אל מלא רחמים" - תפילה שהיא כידוע חלק בלתי נפרד מהסידור היהודי הנאמרת לעילוי נשמת המת. הנוסח של עמיחי הוא בבחינת התרסה כלפי האל הגדול, שאינו מיטיב כלל ועיקר עם ברואיו. אל שהוא, עמיחי, יודע להעיד על טבע העולם שברא שהוא חף מרחמים. בשיר זה, המוקרא לעיתים קרובות בהלוויות של חיילים, כתב עמיחי: "אל מלא רחמים/ אלמלא האל מלא רחמים/ היו הרחמים בעולם ולא רק בו".
אל השירה העברית הוא נכנס בשנת 1955, השנה שבה ראה אור ספרו הראשון "עכשיו ובימים אחרים".
דור האבות, נותני הטעם העיקריים בשירת הדור הקודם, לא העניקו לו הכרה והוקרה. אברהם שלונסקי למשל, אמר עליו, שהוא כותב עברית של "עולה חדש" ואינו יודע חרוז ומשקל מה הם ואף סירב להדפיס את שיריו ב"אורלוגין" - הרבעון היוקרתי של "התרבות המתקדמת" בת הזמן. עם זאת במרוצת השנים שיריו תורגמו ל-33 שפות והם מהווים חלק מתכנית הלימודים בבתי הספר. ב-1982 זכה עמיחי בפרס ביאליק ובפרס ישראל.
לֹא בְּבַת אֶחָת - גיליון מחווה ליהודה עמיחי
במלאת 20 שנה למותו בחרו המשוררים אליעז כהן ושלומית נעים-נאור - עורכי כתב העת לשירה יהודית ישראלית "משיב הרוח" להקדיש לו גיליון מחווה מיוחד וחגיגי תחת בשם לֹא בְּבַת אֶחָת.
בגיליון זה יציגו השניים את השפעתו של עמיחי על הנוסח של השירה והתרבות העברית בשירים חדשים שטרם פורסמו, בקריאות בשירים של עמיחי ויצירות חזותיות המאירות את יצירתו ודמותו באור ימינו מתוך יחס של השראה או ביקורת.
הגיליון החגיגי יושק הערב (חמישי, ה-10 בספטמבר) בשעה 20:30, בגינת מינהל קהילתי, גינות העיר ירושלים. הכניסה לערב השקת הגיליון חופשית לציבור הרחב על בסיס מקום פנוי וניתן לשריין מקום מראש על ידי רכישת הגיליון האמור.
בין המשתתפות והמשתתפים בגיליון: אגי משעול, אריאל הירשפלד, רוני סומק, רפי וייכרט, אורית גידלי, יוסף עוזר, סיון הר-שפי, שחר מריו-מרדכי, אפרת ביגמן, שי דותן, סמדר פייל, צביקה שטרנפלד, מיה ויינברג, מתי שמואלוף, מיה טבת דיין, דוד עמיחי ורבים נוספים.
אירוע ההשקה מתקיים במסגרת אירועי ברוטינה השאובים מהיסודות העכשוויים של ההוויה התרבותית הייחודית של ירושלים, שתכליתם לייצר סצנה תרבותית חדשה במרכז העיר המורחב, כמו גם בתמיכת- משרד התרבות, עיריית ירושלים, מועצת הפיס לתרבות ולאמנות והקרן לירושלים.
בנוסף, ביום שישי, ה-25 בספטמבר, יקיים כתב העת "משיב הרוח" בשיתוף עם משפחת עמיחי, סיור מארמון הנציב לכיוון ימין משה עם שיריו בהדרכת אפרת קמפניינו והמשורר אליעז כהן. ההשתתפות בסיור זה חופשית אך מותנית בהרשמה מראש באתר "משיב הרוח" ובפייסבוק הרשמי של כתב העת.
